הרב אליהו לפין, מרבני ישיבת 'מיר' ירושלים
המושג 'שירת חיים' איננו רק מטפורה, זהו הביטוי הכי קולע לחיים שהשיגו את יעדם. ולא, זאת אינה פואמת סיום '…וכך נדמה שירת חייו', כי שירת חיים איננה סך כל היצירות שהותיר האדם אחריו, גם לא החותם שהטביע על סביבתו, אפילו לא אוסף הרגעים היפים והמרגשים של חייו, שירת חיים היא האופן בו האדם גאל את העולם מאלמוניותו. לא פחות.
אנו אומרים זאת בכל יום 'שירה חדשה שבחו גאולים' – לעולם השירה מופיעה יחד עם גאולה. מהי גאולה ומהי שירה?
2
גאולה נתפסת אצלנו תמיד בהקשר של יציאת אדם או אומה אל החופש. אבל המושג גאולה מופיע בתורה בהקשרים נוספים שאינם עוסקים בצער או בסבל, כמו אדם שנאלץ למכור שדה מנחלת אבותיו, יש פרק זמן מסוים בו רשאים הוא או קרובי משפחתו לגאול את השדה מיד הקונה, או כמו גאולת הארץ מיד הגויים וכן הלאה. ובהכרח כי הלשון גאולה איננה משמשת בהשאלה אלא היא ביטוי עמוק המקיף במהותו את כל המצבים הללו.
גלות היא כשהדבר נמצא שלא במקומו ושלא תחת זהותו האמיתית: אדם שגלה מביתו ומארצו מאבד גם את מקומו וגם את זהותו, או נחלת אבות שבעליה נאלץ למוכרה ושם זר מתנוסס עליה. גאולה היא השחרור מהזהות הכפויה והסרת המכסה מעל פני הזהות האמיתית. כמו עבד שזהותו היחידה היא עבדו של פלוני, ומשנגאל הופך להיות אדם עם שם עצמי.
3
הזהות העולמית נמצאת בגלות. לצדה של כל מציאות או תופעה עומדים כל כך הרבה הסברים הגיוניים המסתירים את הגורם האחד והיחיד האחראי להם. זאת הנטיה האנושית, להתאמץ לגלות מאחורי כל מצב ומאורע קשת רחבה של גורמים ואינטרסים נעלמים במקום לחפש את הנתיב אל המקור האמיתי.
בורא עולם הנקרא 'א-ל מסתתר' העלים את נוכחותו מאחורי הזהות הנקראת 'טבע' ושלל שמותיה הנרדפים – מקרה, דרכו של עולם, כוחות שוק, פוליטיקה עולמית, אינטרסים וכן הלאה.
כיון שכך, במשך שישה ימים מתגלגל העולם באופן בו ניתן לשייך את התוצאה להשקעה – כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. אבל פעם בשבוע מבקיע אור הגאולה לעולם – שבת קודש המעידה על מי שמסתתר מאחורי כל היצירה הנפלאה הזאת וגואלת את העולם מאלמוניתו.
4
כאן מקומה וסודה של השירה.
שיר בלשון המשנה הוא עיגול, קו מסתובב החוזר לנקודת המוצא. שיר הוא גם אותיות ישר, לאמר כי למרות שראשית הסיבוב נראית כהתרחקות מנקודת המוצא, בסופו של דבר מתברר כי הכל נובע מהשורש וגם שב ומגיע אל השורש הראשון.
שירה היא ביטוי של התפיסה המרוממת הרואה את העולם מהגובה, מתפעמת מההנהגה האלוקית הפלאית. שירה היא שפת הגאולה המגלה לפתע את הזהות האמיתית של העולם, היא פרץ התרגשות למראה יד ה' המנווטת ומובילה הכל, אבל הכל, מנקודת הראשית אל האחרית.
5
מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' – שירת השבת מספרת את הסיפור האמיתי על העולם ועל בוראו. אבל גם כשיוצאים שוב לחשכת הגלות בששת ימי המעשה, יודעים אנו את תפקידנו להאיר כל מקום נסתר באור הגאולה של שבת, למצוא בכל דבר את עקבות הבורא. לכן – מסביר השפת אמת – כשאנו אומרים מידי בוקר שיר של יום – 'היום יום ראשון בשבת', אנו מחברים את שירת היום הזה אל שירת השבת, ומבקשים להאיר גם ביום הזה את מאור השבת.
וכשכל מעשה שלנו נעשה מתוך הכרה פנימית ש'ואתה מחיה את כולם' הרינו שרים את שירת העולם אל בוראו, מגלים לעצמינו ולכל העולם את נקודת החיות הפנימית של כל נברא ושל כל מאורע. זאת היא גם משמעות 'פרק שירה'– הכרתם של כלל הנבראים את בוראם העולה בשיר ובשבח שהם נותנים לכבודו.
6
שיאה של התפיסה המרוממת הזאת היתה בקריעת ים סוף. כאשר בני ישראל הגיעו לפסגת העולם וראו משם את התמונה המלאה, הם תפסו עבר הווה ועתיד כחטיבה אחת ופצחו באז ישיר. 'אז' איננו ביטוי של הרגע הנוכחי, הוא מתייחס לעבר ולעתיד, והוא מבטא את הראייה הכוללת של הנהגת ה' את עמו.
לכן הם גם שרו על דברים עוד טרם התרחשותם – "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך וכו'" – משום שבתפיסה הזאת של גאולת העולם רואים את הכל בממד האמיתי. כשהמטרה והתהליכים ההכרחיים המובילים אליה נתפסים כמבנה אחד, רואים את התמונה מן ההתחלה ועד הסוף.
מאז לאז – שירת הים היא הכוח שלנו להתרומם מעל חשכת הגלות, הלאומית והפרטית, היא המעוף לרוח להתבונן מלמעלה, לראות השגחה אלוקית בכל פרט, לשייך כל כאב ואתגר לתכלית הנשגבה. עדי נזכה במהרה ל'אז ימלא שחוק פינו' כשנביט לאחור ונראה את התמונה מן הסוף להתחלה, נבין את משמעותה האחרת ופינו ימלא שחוק לנוכח הפרשנות המעוותת והילדותית שנתנו לה עד היום.
שבת שלום ומבורך!
1/76
