אבי חידש שאפשר לדבר עם התלמידים עם הפה…
כ"ק האדמו"ר מפינסק קארלין שליט"א: השמיע משא חינוכי נרחב, בו אמר כי בדורות הקודמים היו משתמשים ב"זרוק מרה בתלמידים", אמנם בדור הקודם היתה מעלה שהמלמדים היו באמת יראי שמים, והיה בידם להשפיע על דרך היראה. היום חסרה לנו יראת שמים מהדור הקודם, והדרך לחנך היא בדרך טובה וקירוב.
"אאמו"ר זצוק"ל היה מחנך בלי פסיכולוגיה וחינך דורות שלמים על דרך התורה. כשהגיע לאנטוורפן היו המלמדים ניצולי שואה, והחינוך היה לעתים עם גערה וכו'. הוא חידש שאפשר לדבר עם התלמידים עם הפה… ב'עץ חיים' היה שבע שנים, ומעולם לא הרים יד על תלמיד. זריקת מראה היתה עם האישיות שלו, וכשנשאל היאך הוא מחזיק כתה שלימה בלי גערות, אמר שבשבועיים הראשונים איני עושה מאומה, ואני לומד את הכתה ואת כל ילד, והנני מעניק תשומת לב לכל אחד כפי מה שהצריך, במבט חד, או במבט של חיוך. והיא הפסיכולוגיה העיקרית בלימוד, ולמד זאת מהתרה".
"בהפסקות אאמו"ר לא היה נכנס לחדר המלמדים והיה אומר תהילים, וזו היתה הדמות. זאת דרש מכל המחנכים, לא צריך 'לחנך' את התלמידים אלא להיות דמות חינוכית, להשמיע דברים מתוך הלב, והלב מוסר את הלב, ושופע אהבה ותחושה שכל תלמיד חשוב. אכן, רואים בחוש שמלמד שמוסר נפשו לתלמידים מצליח".
בהמשך, התקיים סימפוזיון בהובלת הרב שלמה שטרן והרב משה בלוי, וכ"ק האדמו"ר מפינסק קארלין שליט"א השיב לשורת שאלות. בתוך הדברים העצים את חשיבות הדוגמא האישית.
בשם מרן החזון איש זי"ע סיפר, כי בעת שבאו עולי תימן וביקשו מבחורים ללמוד עמם, נשאל אם אין ביטול תורה בלימוד עם אחרים. והשיב כי הצלחה בתורה נובעת מסייעתא דשמיא וכאשר מסייעים לזולת להתרומם ברחניות זוכים לעזרה מן שמים וגם לעצמו. הוסיף ואמר כי מקרא מלא דיבר הכתוב "חסד ואמת מן ינצרוהו" כשם שמי שנתברך בממון עליו לתת לעני, כך מי שחננו ד' בכשרונות, זכה להן כדי להעניק לזולת.
(בועידת החינוך תשפ"ב יתד נאמן שבט תשפ"ב)
קוראים לו הרב מוטי לוריא. אברך סלונימאי מקרית־גת.
פגשתי בו לראשונה ברחוב החיפאי של עידן הקורונה והוא העשיר אותי (בעצם, אתכם) בתובנה מעניינת. אתמול פגשתי בו שוב, הפעם דרך תיבת הדואר־אלקטרוני. הפעם הוא שיגר תובנה נוספת ומרתקת שכתובה בכתיבה מעולה ומהוקצעת.
אצטט אפוא את תובנתו, מילה במילה:
בשכונה בעיר הדרומית בה אני מתגורר, פשטה השמועה הבאה כאשר בשדה קוצים: חנות ה'כלבו' היחידה באזור סוגרת את שעריה ובשל כך מחסלת את המלאי שלה בחצי מחיר. בשעות הבאות היה נראה כאילו ערב פסח וערב סוכות התאחדו להם לזמן אחד בשיאו של החורף: מאות אנשים מנער ועד זקן מילאו את החנות בצפיפות מפחידה והעמיסו מכל הבא ליד, מקרשים, מברגות ודפנות ועד למיחמים, מעבדי מזון וכיריים לפסח, והכל במזומן.
כשחשבתי איזו תובנה ניתן ללמוד מכך לא יכולתי שלא לקשר את הדברים לימי השובבי"ם המסוגלים, בהם אנו שרויים. הרי, חשבתי, בהעדר תחרות מצד חנויות נוספות ידועה חנות זו כמי שאינה זולה כלל וכלל בלשון המעטה. כך שגם כאשר היא מוכרת בחצי מחיר לא מדובר בחצי חינם. אף על פי כן המבצע גרם לאנשים לצאת מכליהם או יותר נכון לקנות עוד כלים בכזו להיטות. מה הפשט?
חשבתי כי זהו גם מה שקורה בימי השובבי"ם. הרי מה הפירוש שימי השובבי"ם 'מסוגלים'? וכי אדם יכול לתקן עוונות ללא תמורה? והרי כידוע "כל האומר הקב"ה וותרן" וכו'… אלא שבימים כתיקונם אין אנו יכולים לשוב אל בוראנו בקלות מפני החומר והיצר המסאב ואין הדבר דומה אלא לתגרן המפקיע את השער, כך גם היצר המייקר ומקשה על התיקון בבחי' 'יותר מכדי דמיהן'. ואם כן עכשיו בשובבי"ם זהו לא מבצע של 'חצי חינם' חלילה אלא אדרבה, עכשיו המחיר חוזר לשער הרגיל שלו ואפשר לתקן סוף סוף את עוונותינו ולשוב אל בוראנו ללא הפרעות החומר.
נו. האם לא נרוץ לחטוף מכל הבא ליד?
(יקותיאל יהודה גנזל המבשר שבט תשפ"ב)
הרב ד״ר משה רוטשילד זצ"ל, מייסד 'מעייני הישועה' סיפר בראיון:
בחסדי ה' כשזכיתי לבנות את בית החולים הוא היה יכול להיות כמו בתי חולים אחרים אבל אני רציתי שהוא יהיה מעוז של תורה שתשמע בו דעת תורה ולכן זה 'בית רפואה'. ומיד עם היווסדו הוקם 'ועד ההלכה' לבית הרפואה כשהיו"ר היה מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל ומרן הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל ועמו להבל"ח הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א. המטרה של 'ועד ההלכה' הייתה שבית הרפואה מכופף את עצמו בפני דעת תורה.
אדם שפותח חנות מדפיס 'כרטיס ביקור' יפה ומרשים להציג את בית העסק שלו, אני גם קבלתי 'כרטיס ביקור' הכי יפה בדמות שלושת גדולי ההוראה שעומדים בראשות בית החולים ונותנים גיבוי מלא לפעולות שנעשות בבית החולים וגם זה הסיעתא דשמיא שלנו.
הרב ד"ר רוטשילד מוסיף כי לכל הפרטים הטכניים של בית החולים, כגיבוי: 'דעת תורה'. גם כשבחרו דירקטוריון לבית החולים ולא כולם אנשים מ'שלנו' כשהיו באים לישיבה עם 'ועד ההלכה' התפעלו מהאצילות והפיקחות האדירה של מרן הגר"ש וואזנר, ולפעמים היה קשה להם להבין איך לאדם אחד יש את כל המעלות של תורה גדולה וחכמה יחדיו.
אני רוצה לציין שמלבד ענייני בית החולים, היה לי קשר אישי עם מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל, תמיד התעניין בבני המשפחה וידע להבין את השני עם החיוך המתוק שלו והוא היה ענק שבענקים. זכיתי לפעמים לטלפון "ד"ר רוטשילד אני מודיע לך שיש לי יום הולדת" עוד משהו: קבלתי ממנו במשך ארבעים שנה כל צום גדליה היתר הוראה. עד יום כיפור ישבנו ביחד להורות בשאלות הלכתיות הקשורות לתענית. רבים באו לבית ההוראה מכל החוגים, יש הרבה תלמידים שקיבלו היתר הוראה ממנו אבל לא לעשר ימים!
הוא הבין את העולם עם הבעיות והמודרניות שיש וגם היו לו ידיעות ברפואה הוא ידע ושקל כל דבר ולא תמיד קבלתי תשובה במקום. הכל היה בחכמה ובשקט.
תוכלו לתת דוגמא להוראות הלכתיות ששמעתם ממנו?
הרב ד"ר רוטשילד: קבלנו הרבה הוראות הלכתיות אבל אתן לך דוגמא. אני במשך השנים שימשתי גם כמוהל. לגבי בריתות בשבת אני הולך ברגל בשבת והלכתי גם לתל אביב רגלית, אבל לא בשביל מחללי שבת. מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל אמר: מה הילד אשם, תעשה ברית מילה ומיד תלך, והוא (מרן הגר"ש וואזנר) אמר: ברור כשמש שצריך לדחות ליום ראשון את הברית אצל מחללי שבת. זה היה מתוך הכרותו את החיים. זו היתה לא רק חכמה בהלכה אלא חכמת החיים מה שנקרא 'שולחן ערוך החמישי' ואם בארבעת חלקי שולחן ערוך הוא גדול ההוראה, בשולחן ערוך החמישי היה גאון שבעתיים!
פעם הוא אמר לי: בכל המפעל הגדול של הקמת בית החולים אני מקנא בך במיוחד – בדבר אחד: מניעת חילולי שבת!
הוא לא היה רק קברניט, הוא היה קברניט מופלג שרואה למרחקים. הוא ראה הכל. כל ענייני החיים. מאוד התעניין בפסיכיאטריה ושאל ודרש הרבה על (בית החולים לרפואת הנפש) וזה היה מאוד חשוב לו. הוא הרגיש שכלל ישראל צריך והוא ציפה לזה. איזה תמיכה נתן לנו, היה שותף סמוי של בית החולים.
(מתוך ראיון למוסף שבת קודש יתד נאמן תשע״ה)
התחננתי לבורא עולם שאזכה להבין את דברי תורתו
סיפר כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן זי"ע, בשיחה לפני קהל עדת צאן מרעיתו: "כשהייתי בחור צעיר, התייגעתי רבות להבין גמרא קשה או תוספות שהיה קשה ביותר להבנה. בזמן זה התרגלתי להניח את הקטע המוקשה עד לאחר תפילת שמונה עשרה, שאז בשעת התפילה התחננתי לבורא עולם שאזכה להבין את דברי תורתו, ואכן לאחר התפילה כשפתחתי את הגמרא, והתעמקתי שוב בדבריהם הקדושים של חז"ל, זכיתי להבינם בקלות ובנקל!"… (אספקלריה המאירה ח"א).
מסופר על הגאון הנודע רבי יהושע מקוטנא זצ"ל, שכשנתקשה באיזה ענין בלימודו, היה ניגש אל ארון הקודש ופרץ בבכי נסער, באמרו: "הרבש"ע נתן לנו את התורה ואין אנו מבינים"… ומיד נתיישבו כל קושיותיו… (ימות עולם" עמ' קעז ).
וכן מסופר שכשהגיעו בישיבתו של ה'חתם סופר', בתפילת שחרית לברכת "אהבה רבה", היו כל הנרות נכבים מרוב ההתלהבות שהיתה בתפילה זו, והיו שומעים את קול התפילה הזאת עד הרחוב השלישי בעיר (ספרא דמלכא, מאסף על החת"ס).
סיפר תלמיד מרן החת"ס, הגאון רבי יהודה מאדרען זצ"ל, שכמה פעמים כשהרצה החת"ס את שיעורו, כשנתקל בקושיא חמורה, אמר בדמעות שליש: 'והאר עינינו בתורתך", וזעק מלבו הטהור: "רבונו של עולם, רחם נא על עם הארץ זקן! יש לי רצון לדעת, יש לי רצון, מה אעשה?!" וכל התלמידים געו אחריו בבכי (ספרא רבה דישראל, קח). ועל כך כתב הגאון רבי שלמה אלכסנדרי סופר זצ"ל: "כאשר באמצע לימוד של רבינו החת"ס עם התלמידים, עלו בלבו רעיונות נשגבים בחריצות נפלאה, כשטף מים כבירים ונהר היוצא מעדן – הפסיק מלימודו וגעה בתפילה 'אהבה רבה אהבתנו ה' אלוקינו'". הוא לא תלה את הרעיונות הנשגבים בגודל חריצותו וכשרונותיו, אלא ייחס את הכל למתנת ה', אשר אהב אותנו אהבה רבה ונתן לנו את התורה. (ספרא דמלכא, ציטוט מהקדמת 'קרית סופרים' לחידושי החת"ס על מסכת חולין).
וכנודע, ביום שרבינו הנצי"ב זצ"ל לא בכה ב'אהבה רבה', הוא לא מסר שיעור בישיבה.
דורות של תלמידים, אבות בנים ונכדים, למדו בשיעוריו בישיבה של מרן הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל וגם משפחות שלימות של כמה וכמה אחים. סיפר הגרמי"ל שבמרוצת השנים ראה משפחות של אחים שכולם מוצלחים ביותר, חוץ מבן אחד, שהיה חלש יותר מכולם, בלימוד ובהנהגה. והנה זה פלא, במקרים רבים, דווקא הבן החלש יותר הצליח הרבה יותר בלימוד ובעניינים נוספים, יותר מאחיו המוכשרים והמוצלחים. מדוע? –ביאר רבי מיכל יהודה זצ"ל: כשיש להורים בן פחות מוצלח, הם מתפללים עליו הרבה יותר משאר אחיו. לכן, בסופו של דבר, הוא מצליח יותר.
"מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה, וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם! אלא: יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". (נדה ע).
בסופו של דבר הכל תלוי בתפילה, כשתתפלל על כך – תזכה לסייעתא דשמיא והצלחה בלימוד.
ומעבר לכך שהתפילות נשמעות, בפרט תפילה כזו שהיא בעצם תפילה ובקשה לפני הבורא לעשות את רצונו, הרי בנוסף אם תתפלל על מתיקות בלימוד, באופן טבעי –תעריך יותר את מתיקות התורה שבוודאי תגיע.
(מתוך חוברת 'גישמאק בלימוד')