סיפר רבי מאיר צוויבל שליט"א: שמעתי מאדם נאמן מעשה נורא ששמעו מפי בעל המעשה שעובד עמו וסיפר לו דברים כהוויתן. פעם נוצרה מתיחות קשה בינו לבין בתו מאיזו סיבה שהיא, והיא הפסיקה כל קשר עמו עד שאפילו לא דיברו ביניהם כלל. נקל לשער את צערו של האב שבתו שלו, בשר מבשרו, מתרחקת ממנו. כמה פעולות והשתדלויות ניסה לעשות במשך השנים כדי ליישב את העניין אך ללא הועיל, כך עברו שלוש עשרה שנה.
והנה, בבית הכנסת שנהג הלה להתפלל, היו אנשים שזלזלו לדבר בעת התפילה, והדבר חרה לו היטב בראותו בני אדם שאינם נזהרים בכבוד בוראם, אך כיון שהוא ביישן בטבעו לא העיז למחות באותם אנשים או לעשות דבר מה אחר לתיקון המצב, אלא ישב על מקומו בדומיה כשצער בלבו על כבוד שמים המחולל.
אולם, באחת השבתות החליט לעשות מעשה, התגבר על טבעו, קם קודם קריאת התורה ודפק על הבימה. כל המתפללים שתקו והאזינו לדבריו בדרך ארץ, והוא פתח ואמר: "הרי אנו בני הקב"ה, וכל אב רוצה לדבר עם בניו, אך אם אנו מדברים בשעת התפילה וקריאת התורה, הרי אנו עושים במו פינו מסך המבדיל בינינו לבין אבינו שבשמים, ואנו מונעים ממנו לדבר עם בניו, וגורמים צער גדול ונורא לשכינה הקדושה, על כן אחי ורעי הבה נחוסה נא על כבוד אבינו אב הרחמן, ונשתדל להיזהר מעתה שלא לדבר כלל בעת התפילה וקריאת התורה, ועל ידי זה יוכל אבינו אוהבינו לדבר עמנו ולהאזין לתפילתינו". כה דיבר האיש וכה אמר, ודבריו אשר יצאו מלבו ברגש עז עשו רושם ונכנסו בלבות השומעים, ואכן במשך כל קריאת התורה ומוסף לא נשמע אחד מדבר, וכבוד שמים נתגדל ביותר.
והנה, ביום ראשון שלמחרת מצלצל הטלפון, והוא הופתע לשמוע מעבר לשפופרת את קולה של בתו – "טאטע, וואס מאכסטו?" – אבא, מה נשמע?… התרגשותו ושמחתו היו עצומות, לשמוע את בתו מדברת עמו כבימים ימימה, דבר שהיה בבחינת נס ממש. לאחר ששבעו מלדבר אחר כל כך שנים שלא דיברו ביניהם, לא כלא האב את פליאתו, ושאלה: "אמרי נא לי, מה אירע שהחלטת לחדש את הקשר בינינו, הלוא אני כבר כמעט נואשתי מלשמוע את קולך, וכיצד קרה נס זה?"
אמרה לו בתו: "איני יודעת, אך אתמול בעת הצהרים תקפוני געגועים עזים אליך עד שכמעט יצאתי מדעתי, ובקושי הצלחתי להמתין עד היום להתקשר אליך". בשמעו כן הבין האיש מה פעל לעצמו בזכות זה שהתגבר על טבעו למען כבוד שמים.
עד כאן המעשה. ויש לציין לדברי הרמב"ן בפרשת שמות (יג טז) וזה לשונו: "וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו". והיינו ממש כפי שהכריז האיש בבית הכנסת שבניו אנחנו והוא רוצה לדבר עמנו, ומדה כנגד מדה – הוא קירב את בניו של הקב"ה לאביהם שבשמים, והקב"ה קירב אליו את בתו שהיתה מרוחקת ממנו.
(גיליון 'המאיר')
מרגש: הבת ששבה אל אביה אחר ימים רבים בזכות הזהירות מלדבר בעת התפלה
התרגשתי מאוד והתחזקתי מאוד