"והגדת לבנך וגו'" (יג, ח)
דברים נפלאים בענין סגולת לימוד אב עם בנו שח הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל, ונצטט את לשונו המתוק:
"בשעה שיהודי הולך לבית הכנסת להתפלל או ללמוד תורה, חש הוא שבזמן הזה עסק במצוה וקיים בכך את רצון ה', לעומת זאת, אותו יהודי כשהוא יושב ולומד עם בנו במשך חצי שעה פרק 'אלו מציאות', קיימת בו תחושה שבכך הקריב עבור הילד חצי שעה מהחיים שלו, והיה זה 'בזבוז זמן' עבורו…
פעמים רבות, אב הלומד עם בנו נראה כמו אותה בובה עם קפיץ , שכשנפתחת הקופסה היא מזנקת החוצה, וכך אותו אב 'מסכן' שנוות ביתו ביקשה ממנו ללמוד מעט עם בנו, עושה זאת מחוסר ברירה [כי אותו ילד הרי 'אינו ברמה שלו'…] ובזמן הלימוד הוא מביט מדי פעם בשעון לראות מתי כבר יסתיים הענין והוא יוכל לשוב ללימודו.
זוהי תחושה מוטעית, מצוות לוקחות זמן, וכשם שאדם אינו מביט בשעון כמה זמן אורכת לו תפילת שחרית ומנחה, או כמה זמן נמשכת בביתו סעודת שבת כך בדיוק צריך להיות מבטו על הלימוד עם בנו, כי גם זו אחת מהמצוות המוטלות עליו.
האמת היא, שבאופן כללי ישנם בענין זה כמה דברים שאיננו מבינים אותם די הצורך, רבי ישראל סלנטר זצ"ל לימדנו כלל יסודי ביהדות: "מדארף טאן, נישט אופטאן", כלומר יהודי צריך לבנות בפועל, אך איננו כקבלן שלפני שגמר מלאכתו אינו מקבל מאומה.
עוד עלינו לדעת, כי כשם שברור לכל אחד שדרושה השקעה יומיומית בילד כדי שיגדל בריא בגופו, ואם לא ידאגו הוריו להאכילו מאכלים בריאים [כלחם, ירקות וכיוצ"ב] ויניחו לו להסתפק בעוגות וממתקים , אמנם הוא לא ימות למחרת.. אך בהחלט יתכן שכשיתבגר ויגיע לגיל שלושים, ארבעים וכו' הוא יסבול מבעיות בריאותיות, ולעומת זאת כל אכילה נכונה בילדותו מוסיפה לו בריאות לטווח הארוך – כך בדיוק נדרש מהאב לדאוג לבנו מבחינה רוחניות, ואל לא לחשוב "מה כבר תועיל לילד אותה רבע שעה של לימוד"?
אב הלומד עם בנו יום יום, או לכל הפחות לעיתים מזומנות – בימי שישי בשבתות אחה"צ, או בבין הזמנים- גורם לכך שילדו יגדל בריא בנפשו, ממש כאכילת אוכל בריא במקום סוכריות!
ובכלל לימוד עם הבנים הוא סגולה להצלחה. זוהי תורה מיוחדת, תורה של קיום מצות ושננתם לבניך.
עלינו לחוש, איפוא, שזמן הלימוד עם הבנים אינו זמן 'מבוזבז', חינוכם הוא חלק בלתי נפרד מעבודת ה' שלנו" עכ"ד הנפלאים.
(אור לישרים)
