"אם שמוע תשמע לקול ד' אלוקיך" (טו, כו)
על התורה הקדושה נאמר בפסוק: "יקרה היא מפנינים" (משלי ג, טו) ואמרו חז"ל (הוריות יג, א), שיקרה היא מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים [לקודש הקדשים].
והקשה רבי שלום שבדרון זצ"ל, מדוע הוציאו חז"ל את הפסוק מידי פשוטו, שהתורה יקרה יותר מפנינים?
ובאר זאת במשל: אדם רצה לקנות לאשתו יהלום ענק במתנה. "תן לי את היהלום הגדול ביותר בחנותך", ביקש מהמוכר. מחיר היהלום היה מאות אלפי דולרים. שילם ויצא. והנה, רואה הקונה בחלון הראווה יהלום גדול יותר!
שב על עקביו, וביקש להחליף את היהלום שזה עתה רכש. "יהלום זה", הסביר המוכר, "עשוי זכוכית, ומחירו דולרים בודדים, והוא מונח כחלק מתפאורת חלון הראוה".
רכש הקונה גם את 'יהלום' הזכוכית.
כשהגיע לביתו, אמר הקונה לאשתו: "יש לי עבורך שני יהלומים, אחד מהם יותר יקר מהשני".
האם כך ניתן לתארם?!
כשכתוב: "יקרה היא מפנינים" – האם יתכן לומר שהכוונה שהתורה יקרה יותר מפנינים?! האם הם כלל בני השוואה?!
לכן אמרו חז"ל שהיא יקרה יותר מכהן הנכנס לפני ולפנים!
כדי להמחיש את הדברים, נצייר לעצמנו את הציור הבא: משיח בא [בעזרת ה', בקרוב בימינו] ולקראת יום כיפור כולנו נוסעים לירושלים, לחזות בעינינו במחזה המרהיב של עבודת הכהן הגדול. לא רק אנחנו נהיה שם. תהיה תחיית המתים וכל העם היהודי, גם אלו שחיו לפני אלפי שנים, כולם יבואו. יהיה צפוף, אבל לא נורא, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.
ואז רואים כולם את הכהן הגדול, מלאך ה' צבא-ות, עומד שם בקדושה ובטהרה, וברקע נראית הלשון של הזהורית כשהיא אדומה לגמרי, פחד פחדים.
אחרי כמה רגעים נפרס סדין של בוץ, והכהן הגדול יורד לטבול, מתקדש קדושה על קדושתו, לובש בגדי לבן, וכעת נראה ממש כמלאך אלוקים, זקן לבן, בגדי לבן, כולו לבן!
הוא כבר אוחז בידו האחת את המחתה עם הגחלים הלוחשות, ובידו השניה כף מלאה קטורת, עוד רגע קט והוא נכנס לקודש הקדשים. או אז, יראו כולם כיצד הלשון של הזהורית הופכת להיות לבנה. אפשר לנסר את המתח שבחלל האוויר!
לפתע פתאום, לפני שהכהן הגדול נכנס פנימה, הוא קורא למישהו ואומר לו: "אתה סיפרת לי אתמול שאביך חולה, היית רוצה שאזכיר את שמו בקודש הקדשים? אם כן, אמור לי מה שמו ושם אמו!"…
מה כל אחד היה עונה? "ודאי, מה השאלה, כמה נפלא!". ששמו של החולה יוזכר על ידי הכהן הגדול בתוך בית קדשי הקדשים – אין לך דבר גדול מזה!!
והנה תארו לעצמכם, שעל שאלה זו של הכהן הגדול, אם הוא רוצה שיזכיר את שם אביו בקודש הקדשים יענה אותו יהודי: "בסדר, למה לא… האמת שזה לא כל כך חשוב לי. כי עוד מעט אני הולך ללמוד בבית המדרש, ושם אזכיר את שמו על דף גמרא שאלמד…".
הרי למשוגע יחשב בעיניו!!!
אבל חז"ל מגלים לנו את האמת: "יקרה היא מפנינים, יותר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים", לדף הגמרא יש יותר כח מברכת הכהן הגדול בבית קדשי הקדשים!!!
שמעתי פעם מרבי אליעזר שמחה וסרמן זצ"ל, באור נפלא על ברכת התורה, וכה היו דבריו:
"כיבדו אותי היום לעלות לתורה. ניגשתי אל הבימה וראיתי שם את ספר התורה, אז ברכתי 'אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו'. ברכתי, כי הבנתי שצריכים לומר תודה על המתנה שקיבלנו מהבורא.
"לאחר שסיימתי לברך קראו בתורה, ואז ברכתי שוב. הפעם 'אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו'; ואינני מבין: מדוע צריכים לומר תודה פעמיים? הרי כבר אמרתי תודה לפני שתי דקות?!
"אך הבאור בזה הוא: יהודי נתן לי מתנה ארוזה בקופסא העטופה בנייר צבעוני. אינני יודע מה יש בתוך הקופסא, ואם בכלל זקוק אני לדבר הנמצא שם. בכל זאת אמרתי לו תודה, מפני שנתינת המתנה לי, מראה שהוא אוהב אותי ומקדיש לי תשומת לב.
"באתי הביתה, הסרתי את העטיפה, פתחתי את הקופסא ואז ראיתי את המתנה הנפלאה. זהו חפץ שאני מאד זקוק לו! כל חיי ישתנו בזכות מתנה זו! או-אז צלצלתי לידידי ואמרתי לו תודה פעם נוספת.
"לא אמרתי לו תודה מיותרת! שכן, בפעם הראשונה הודיתי לו על היחס המיוחד שהעניק לי, ובפעם השניה הודיתי לו על המתנה עצמה.
"כך", אמר רבי אליעזר שמחה וסרמן זצ"ל, "כשניגשתי לבימה וראיתי שם את ספר התורה, הודיתי לה' שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, הודיתי לו על כך שנתן לנו את התורה, לנו ולא לכל העמים. היתה זו הודאה על הנתינה, שיש בה ביטוי לאהבת ה' את ישראל.
"אבל לאחר שקראו בתורה ושמעתי וראיתי מה שקיבלנו, אז הודיתי שוב פעם לה', שנתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. הודיתי לו על התורה עצמה ועל החיים שהעניק לנו בנתינתה".
ודברי פי חכם – חן!
ונתן לנו את התורה
רבי חיים מוולוז'ין חיתן את אחד מצאצאיו. אחיו, רבי זלמל'ה, הגיע לחתונה. רבי חיים שמח מאד לקראתו ואמר: "עד שיגיע מועד החופה אשלח לך את המנגנים שינעימו וינגנו לפניך". באו הנגנים לחדרו והתחילו לנגן ולשמח אותו. רבי זלמל'ה יושב ועיניו בורקות משמחה. כשהגיע זמן החתונה פנה רבי זלמל'ה לאחיו ושאלו: "היכן המנגנים שהבטחת לשלוח אלי?", התברר שפניו קרנו משמחה של עמל התורה, והוא כלל לא הרגיש שהיו אצלו המנגנים…
***
הרבנית קנייבסקי ע"ה, אשת רבי חיים קניבסקי שליט"א ובתו של רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, סיפרה לי פעם בהתפעלות על התמדתו של אביה: "אבי אף פעם לא ישן אחרי השעה 2:00 בלילה! בשעה 2:00 בדיוק הוא כבר יושב ולומד ליד הגמרא, בקביעות!
"יותר מזה" היא אמרה, "כשהיינו ילדים, הוא לא הכיר אותנו כלל. לא דיבר איתנו מטוב ועד רע. רק פעם אחת בשבוע, בשבת אחרי הצהרים כאשר לא יכול היה ללמוד מתוך ספר, כי היה חשוך והוא לא השתמש בחשמל, היה יוצא לטייל, ואז היתה תורנות בין הילדים מי ילווה את אבא…
"ואז", היא מסבירה, "שלא תחשבו שהכוונה שהוא דיבר איתנו. הוא עצמו חשב כל העת בלימוד, אבל היה זה כבוד לילד ללכת עם האבא".
שאלתי אותה: "ורבי חיים, האם הוא מכיר את הנכדים?".
והיא ענתה: "אינני יודעת אם הוא מכיר את כולם בשמות, אבל אני חושבת שהוא מכיר את כולם. ובנוסף, יודע אתה כמה הרב השקיע בילדים? עם כל ילד הוא גמר ש"ס!". שאלתי: "ש"ס משניות?", והיא 'נעלבה' ואמרה: "מה פתאום, ש"ס גמרא!! עם האחד הוא סיים בגיל חמש-עשרה, עם השני בגיל שש-עשרה ועם השלישי לבר מצוה. עם כל אחד סיים ש"ס שלם!"…
(מתוך 'ומתוק האור' – הגדה של פסח)