יעקב א. לוסטיגמן
מלאכת החינוך היא עבודה קשה שבמקדש, וכבר אמרו גדולים וטובים, שבדורות הנוכחיים הכל הפך להיות קל יותר, ורק דבר אחד הולך ונעשה קשה יותר ויותר: חינוך הילדים.
ובכן, בעידן שבו כל מלמד מתחיל כבר מחזיק בידו בתעודה של 'מחנך בכיר', וכשכל מנהל ת"ת כבר מפתח 'שיטה חינוכית' ו'שיטה מהפכנית', כמעט לא שמנו לב לדור של מחנכים אמיתיים, אנשי אמת, שכל מהותם היתה חינוך ילדי ישראל בדרך המסורה לנו מדור דור, ושלמרבה הצער הקשישים שבהם הולכים בדרך כל הארץ, ולוקחים איתם את סודות החינוך הטהור שהנחילו לנו ולאבותינו לפני דור דורים.
אחד מאותם שרידי הנפילים אשר היו בארץ, הוא הג"ר יוסף פציפיצי זצ"ל שכיהן כמפקח הארצי של החינוך העצמאי במשך למעלה מ-30 שנה, ושכל מי שהכירו העיד עליו כי הוא איש חינוך ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.
בחודשים האחרונים נסתלק מעמנו רבי יוסף, שזכה להותיר אחריו אלפי תלמידים ותלמידי תלמידים, ובמיוחד הקים את עולה של תורה בצרפת, שם טיפח והכווין בעמל רב את מוסדות 'אוצר התורה', רשת תלמודי התורה שמפיצה את אור היהדות בכל רחבי צרפת.
אחרי שיצא לפנסיה מהחינוך העצמאי, במשך 17 שנה היה נוסע רבי יוסף פציפיצי פעמיים בשנה לצרפת, ושוהה בה שבועיים ויותר, כשהוא היה מכתת רגליו מסניף אחד למשנהו, ועובר בכל סניפי 'אוצר התורה', עוקב מקרוב אחר המצב החינוכי, משוחח עם המלמדים ומדריך אותם בדרך הישרה, ואכן זכה להעמיד גידולים לתפארת ולהציל רבבות מילדי ישראל מרדת שחת רח"ל.
כדי ללקט פירורים משולחן גבוה, ולהזריח מאורו של הרב פציפי על המחנכים בדור החדש, פנינו אל בנו ההולך בדרכיו, רבי יחיאל פציפיצי, מנהל ת"ת 'דרכי איש' בביתר, אשר למד את משנת החינוך הן אצל אביו זצ"ל, והן אצל גדול המחנכים החסידיים בדור הקודם, הלא הוא כ"ק מרן אדמו"ר ה'נתיבות שלום' מסלונים זצ"ל שלא רק שהעמיד תלמידים הרבה בעצמו, אלא גם יצק יסודות למשנה חינוכית סדורה וברורה, שרבים צועדים לאורה גם כיום, למעלה משני עשורים לאחר הסתלקותו.
אסטרטגיה לימודית
לפני כ-90 שנה נולד הרב פציפיצי באיטליה. הוא הגיע לארץ כילד קטן, כשברח עם משפחתו מאימתם של הנאצים ימ"ש, בהמשך למד בישיבת 'קול תורה', והיה לאחד מבכיריה. עוד בתקופה בה למד בישיבה, כבר החל להרביץ תורה בקרב בחורים צעירים ממנו, ומיני אז ועד יום פטירתו לא הפסיק להשפיע תורה ויראת שמים לכל סביבותיו.
"התחום שבו התייחד אבא יותר מכל היה תחום ההסברה", מספר בנו הרב יחיאל יבלחט"א. "הוא ידע להסביר דברים בצורה יוצאת דופן. גם הנושאים המסובכים והמורכבים ביותר, כשהיו נמסרים מפיו לתלמידים או לכל אדם באשר הוא, היו נשמעים כל כך פשוטים וברורים, שלא היה בכלל סיבה לחשוב שאולי מישהו לא הבין אותם.
"זה אומנם מגיע מכישרון טבעי של כושר הסברה, אבל אבא פיתח את הכישרון הזה והשקיע בו רבות. הוא היה מסוגל לשבת במשך כמה שעות על איזה קטע בגמרא, ללמוד אותו שוב ושוב, ולחפש אלף ואחת דרכים עד שמצא את הדרך הטובה והקלה ביותר שבה הוא יוכל להסביר אותו לתלמידים.
"כשאבא היה רוצה להמשיל משל, הוא היה בודק את המשל מכל צדדיו לבחון אותו אם הוא יבהיר מספיק את הדברים. אם המשל לא התאים, הוא חיפש משל אחר, שיפר ושדרג. כשהוא נכנס למסור שיעור, הוא לא רק ידע היטב את החומר שהוא עמד ללמד, אלא הוא גם ידע בדיוק איך הוא להסביר את זה, באיזו דרך הוא יציג את השאלה, מה תהיה התשובה, אילו רמזים הוא ייתן לתלמידים המתקשים וכיצד הוא יפרוס לפניהם את התשובה.
"הוא מאוד הקפיד על דיוק בהגדרת הדברים. המגמה שלו היתה להפוך את הגמרא ללימוד קל השווה לכל. הוא תמיד היה אומר: "אם תדע מספיק טוב, תוכל להסביר את זה בצורה קלה". את היסוד הזה הוא ניסה להקנות לכל מי ששמע אותו, מה שפחות מילים! אם מסבירים מדי הרבה זה לא טוב, צריך שההסבר יהיה קצר וקולע. זה הנקודה הכי בולטת בגישה שלו, ובה הוא התמקצע במיוחד".
איטליה, בריטניה, מרוקו וגיברלטר
מסכת חייו של הרב פציפיצי היתה מרתקת ורבגונית. היא נעה בין יבשות ומדינות. הנדודים שנדד מאיטליה לארץ הקודש, היו רק השלב הראשון. בהמשך הגיע לאנגליה, למד בגייטסהד, התחתן שם, ובהמשך החל ללמד הלכה והשקפה בסמינר המפורסם של גייטסהד. משם ,גויס על ידי הנגיד הרב משה רייכמן, ללמד בסמינר לבנות בעיר טנג'יר שבמרוקו, ולאחר מכן היגר לגיברלטר, המובלעת הבריטית בשטחי ספרד, שם התמנה כרבה הראשי של גיברלטר, תפקיד אותו מילא במשך 13 שנה.
"הקהילה בגיברלטר היה בסכנת הכחדה רוחנית", מספר בנו בשיחה עם 'בית היין', "הם היו מנותקים- מיהדות באופן כמעט מוחלט, לא היו שם תלמידי חכמים, לא היה מי שימסור שיעורים פשוטים בגמרא ובהלכה בסיסית. בילדים שלהם נטמעו בין הגויים, וכמעט לא נותר זכר מאותה קהילה.
"אבא הגיע לשם והתחיל מאפס, הוא הקים שיעורים, טיפל במקווה הטהרה, הסדיר את ענייני הכשרות והעמיד את הדת על תילה.
"במיוחד הוא השקיע בדור הצעיר ויצר שם אווירה של רצון להשתפר ולהתחזק ברוחניות. ואכן, צלחה דרכו ומאז ועד היום יש שם קהילה יהודית פורייה ואיכותית, כל הנערים היהודיים יוצאים ללמוד בישיבות באנגליה או במקומות אחרים, הבנות לומדות בסמינר יהודי ומקבלות חינוך תורני. לדעתי יצאו משם כבר 800 או 900 בחורי ישיבה שהקימו בתים לתפארת מאז ועד היום, הודות לפעילות.
"גם אחרי שחלפו 13 שנות כהונתו כרבה הראשי של גיברלטר, כשעלה לארץ הקודש והשתקע בה, המשיך אבי מורי לנהל את החיים הרוחניים בגיברלטר. הוא היה עומד איתם בקשר טלפוני רציף ומגיע לביקורים. היו לו שיעורים בחברותא דרך הטלפון עם יהודים מגיבלטר, אחד מהם המשיך ללמוד אתו בקביעות עד החודשים האחרונים, חברותא טלפונית שהחזיקה מעמד עשרות שנים.
דבריהם הם זכרונם
אנו מבקשים מהרב יחיאל פציפיצי יבלחט"א שייתן לנו גם כמה כללים או עצות שלמד מאביו בנושא חינוך הילדים: "האמת שזה מאוד קשה לקפל את המורשת שלו לכמה כללים ועצות", הוא מודה, "בעיקרון יש חומר שהוא עצמו כתב למלמדים ברשת 'אוצר התורה' בצרפת, אני מקווה להשיג את זה, כי שם באמת אמורים להיות כללים מסודרים שאולי חלקם מתאימים ספציפית למצב בצרפת, אבל ייתכן שיבואו לעזר גם כאן בארץ הקודש.
"מה שאני כן יכול לומר ככה על רגל אחת, זה שאבא לימד אותי ומחנכים רבים אחרים, איך מוסרים שיעור בגמרא. הגישה שלו היתה שהשיעור אסור לו שייראה כמו הרצאה. ההוא חייב להיות באופן שמשלב את התלמידים בתוך השיעור.
"אם אנחנו באים לומר משנה, יש מחלוקת עד מתי אפשר לקרוא קריאת שמע. למה שלא נשאל את הילדים קודם מה דעתם? הרי התורה אומרת בשכבך, בזמן שהולכים לישון, עד מתי זה נקרא שהולכים לישון??? כל הלילה? רק בתחילת הלילה? מה דעתם? בוא נראה, מי שאמר שרק בתחילת הלילה, הצליח לכוון ממש לדעתו של רבי אליעזר שאמר עד סוף האשמורה הראשונה, מי שאמר עד הבוקר, הצליח לדעת רבן גמליאל, אבל רגע, למה אמרו חכמים עד חצות??? מעניין מאוד, הם סברו כמו רבי אליעזר או כמו רבן גמליאל??? בואו נלמד את המשנה ונראה…
"אחרי כזה דיון בכיתה, הלימוד של המשנה ייראה אחרת. הילד הראשון שאמר כמו רבי אליעזר ירגיש מתיקות מיוחדת בלימוד, הוא קלע לדעת רבי אליעזר!!! הילד שאמר כמו רבן גמליאל ירגיש לא פחות טוב. בפעם הבאה ילדים אחרים יכוונו לדעת התנאים או האמוראים ואפילו לדעת הראשונים והאחרונים, זה יחבר אותם, זה יאהיב עליהם את הלימוד, וייתן להם חשק ללמוד ורצון להצליח!
"באופן כללי, אחד הדברים הקשים לנו בדור הזה, זה להקשיב! אפשר לראות שלושה אנשים מנהלים שיחה, וכל השלושה מדברים בו זמנית, אנחנו חסרי סבלנות לשמוע את הזולת, במיוחד כשמדובר בילדים, אבל זה בדיוק תפקידו של המלמד, להקשיב, לשמוע, לשתף, לבדוק עם הילדים אם הם הבינו, איך הם מסתכלים על העניין, עד כמה ברור להם החומר שלמדנו איתם".
"לסיום אני רוצה לומר בשמו של אבי זצ"ל עוד נקודה אחת: הוא תמיד היה אומר למלמדים, אם יש לך תלמיד בכתה שמתקשה בקריאה, אל תמהר לשלוח אותו למורה מתקנת וכדו'. במקום זה, תקדיש זמן מההפסקה שלך לשבת אתו כל יום כמה דקות. עשר דקות ביום, אתה תראה שאחרי תקופה לא ארוכה הילד ירשום התקדמות משמעותית!!! לא צריך לחפש פתרונות בחוץ, קודם כל צריך להשקיע ולנסות לפתור אותן לבד".