באופן כללי היתה דעתו הברורה של רבינו כי כל אדם יודע את אשר עליו לתקן, ועליו לחשב את חשבון עולמו ולקבל על עצמו את הקבלה אשר נחוצה על פי מצבו.
אכן, רבינו חוזר היה ומדגיש, כי מוטב שיקבל האדם על עצמו קבלה קלה ופשוטה – בה יוכל להתמיד לאורך זמן, מאשר שיקבל על עצמו קבלה קשה ומורכבת – אשר תתפוגג עם הזמן משום שלא יעלה בידו להתמיד בה…
כך למשל, לאברך אשר נכנס אל חדרו של רבינו ביום מן הימים, וביקש הדרכה באשר ל'קבלה' טובה שיוכל לקבל על עצמו כדי להמתיק הדינים – המליץ רבינו שיקבל על עצמו לברך ברכת המזון מתוך סידור…
"זה הכל?" – התפלא האברך, ורבינו השיב ואמר:
"הסכת ושמע מעשה שהיה… בתקופה מסוימת, הוכרח הרב מבריסק להרחיק נדוד לשוייץ הרחוקה, לצורכי רפואה, משום שאויר ההרים הקל על נשימתו. בהוראת הרופאים – היה צועד במסלול מסויים מדי בוקר, דא עקא, שהרופא שבדק אותו לאחר תקופת-מה בה התמיד בטיולים היומיים הללו – גילה כי השיפור המיוחל בושש מלבוא…
חקר הרופא, שאל שאלות, ואזי התברר לו כי הרב מבריסק חס על זמנו, ולפיכך צועד במהירות את כברת הדרך כפי המלצת הרופא, ומיד שב לתלמודו… מאחר וכך, אין ריאותיו מספיקות לספוג די את אויר ההרים הצלול, ואינן מתאוששות…
כאשר הבין הרופא את שורש הבעיה , הגה בדעתו רעיון מצויין… הוא המליץ לרב מבריסק כי יקח עמו ספר במהלך הטיול, ויעיין בו בעת לכתו בדרך… באופן זה הוא ילך לאיטו, וישאף אויר צח מלא ריאותיו… ואכן, העצה הוכיחה את עצמה: הרב עשה כמצות הרופא, ובריאות השתפרה".
"ובכן" – סיים רבינו בחיוך – אף אני מייעץ לך כיוצא בזה… אם תקפיד לברך מתוך הסידור תגלה עד מהרה כי דרכך בברכה איטית יותר, וכי הברכה נאמרת במנוחה ובישוב הדעת… האוירה של הברכה – תהיה צחה יותר, ותשפיע עליכם לטובה!"…
הרי לנו, כי לפעמים דוקא קבלה קטנה, פשוטה וברת-התמדה – כוחה רב לה לרומם את מדרגתו הכללית של האדם יותר מאשר קבלה אחרת, גדולה ומשמעותית ממנה… לפעמים דוקא הקבלה ה'פעוטה' כביכול – היא זו שתוכל להביא תועלת מרובה ביותר, והשפע שיושפע על האדם ממרומים בעטיה – יהי אף הוא בהתאם!
שתי קבלות טובות
בהזדמנות אחרת, התייחס רבינו לאותה נקודה עצמה, כאשר המליץ על שתי קבלות אותן ראוי לקבל בשעת צרה. היה זה בעת אחת המלחמות שהשתוללו בארץ, כאשר ביקש אחד ממקורביו של רבינו כי ימליץ לו על קבלה טובה שיוכל לקבל על עצמו בכדי להנצל מהשעות הקשות המתרגשות על הארץ ועל יושביה. לאחר הרהור קצר – נענה רבינו ואמר לו:
"ראשית עליך לזכור, כי מומלץ לקבל קבלות קטנות, ולא להחליט החלטות גדולות – אשר מטבע הדברים עתידות להתפוגג במוקדם או במאוחר ולא להותיר כל רושם. מאחר וכך, הייתי ממליץ לך על שתי קבלות קלות, אשר תעמודנה לך בשעה קשה זו:
הקבלה הראשונה היא, לברך את הברכה הראשונה של ברכת המזון – מתוך סידור. אין אתה צריך להכביד על עצמך בקבלה לגבי כל ברכת המזון, ודי בקבלה אשר תתייחס אל הברכה הראשונה בלבד, וזאת מסיבה פשוטה מאד:
אם כבר תקח את הסידור לידך, ותברך ממנו את הברכה הראשונה, כלום מתקבל על הדעת שתניח אותו מידך לאחר שתגיע ל'הזן את הכל' ? הרי הדבר אינו מסתבר ! סביר יותר להניח שתמשיך לברך את הברכה עד תומה מתוך הסידור, וכך עלתה בידך ברכה שלמה – מתוך קבלה פעוטה אשר ניתן לעמוד בה בנקל!
אכן, גם אם משום מה תסתפק בברכה ראשונה של ברכת המזון מתוך הסידור – הרי שמעלה עצומה יש בכך, שהרי אם תתעמק בברכה זו – תמצא שיש בה יסודות עצומים של אמונה בקדוש ברוך הוא, הסתפקות במועט, ההבלת עניני העולם הזה, הבטחון בו יתברך, ומיעוט ערכה של ההשתדלות – באשר הכל בידו יתברך!
"נמצא אפוא, כי קבלה זו, אף שאינה אלא פעוטה וקלה – יכולה לפתוח בפניך פתח עצום לתועלות רוחניות רבות ונשגבות, ובודאי קבלה מעין זו הינה בעלת ערך עצום!".
זו איפוא היתה הקבלה הראשונה עליה המליץ רבינו, אולם מלבדה – המליץ הוא לאותו אדם על קבלה נוספת, אשר אמנם הינה קשה יותר, אולם יש בה תועלת נשגבה הן בכדי להרבות זכויות, והן בכדי לזכות לאיכות חיים טובה יותר גם כאן, בעולם הזה… וכך המשיך רבינו ואמר לאותו מקורב:
"הקבלה השניה היא, שלא להתהלך כל החיים עם 'קפידות' ועם 'טענות'… לא להיות רגזן ולא להיות נרגן… אם תתבונן סביבך, תמצא שרוב בני האדם מעבירים את כל חייהם עלי אדמות בקפידות וברוגז… מהבוקר ועד הערב הם מלאים בטענות על העולם ומלואו…
הם מתאוננים על שפלוני עשה כך ואלמוני סירב לעשות כך, הם יודעים להסביר תמיד למה הכל היה יכול להיות טוב יותר אילו היו מתייעצים עמהם ומקבלים את דעתם, הם כועסים על הילדים שלא מילאו את רצונם בדיוק, הם מתלוננים על האשה או על הבעל, על ההורים ועל האחים והאחיות, ובקיצור: הם סובלים כל חייהם סבל נפשי בל יתואר!
לעומת זאת, אדם אשר מקבל על עצמו שלא להקפיד ולא להתרגז – הרי כל חייו מאושרים… הוא שמח עם הסובבים אותו, הוא מעריך ומכבד אותם, הוא מודה מעומק הלב על כל טובה שנעשתה לו – ומוחל מבלי אומר כאשר נעשה בשוגג ובמזיד מעשה שגרם לפגיעה בו… במשפט אחד ניתן לומר פשוט, שהוא תמיד מאושר!
וכל זאת, מבלי להביא בחשבון את הנזקים הרוחניים הכבדים שישנם בקפדנות וברגזנות… אדם שמקפיד על חברו – עלול בנקל להכשל בלשון הרע וברכילות, במחלוקת, בהלבנת פנים ובהוצאת שם רע, וכל זאת מבלי שירגיש כלל את רעת מעשיו – באשר לדעתו הוא צודק בהחלט, וכל מעשיו אינם אלא כתגובה וכתוצאה מהעוולות שנעשו לו על ידי הסביבה…
לעומתו, האדם אשר אינו מקפיד על איש – בודאי לא יעבור על אחד מכל אלו, שכן הוא אינו מנסה למתוח ביקורת על זולתו, אלא להיפך! את כל הסובבים אותו הוא מעריך עד אין קץ, וכל רצונו אינו אלא להיטיב עמהם ככל יכולתו! גם כאשר הם שוגים – הוא דן אותם לכף זכות, כך שבשום אופן הוא לא יגרר למחלוקת, ללשון הרע או לרכילות, אשריו ואשרי חלקו! אדם שכזה, בהחלט יכול לצפות לכך שמן השמים ידונו אף אותו לכף זכות, וינהגו עמו באותה מידה טובה שבה נהג הוא עם הסובבים אותו…
מעתה, ברור כי דוקא בעת צרה – קבלה זו נאה היא ומתוקנת: אם תקבל על עצמך שלא להקפיד על איש, רק לדון את כל הסובבים אותך לכף זכות – תזכה להנהגה מקבילה מן השמים, ובודאי ישמרוך מכל פגע וצרה כשם שאתה מבקש לעשות לכל מכריך ובני משפחתך הקרובים או הרחוקים!" – סיים רבינו את דבריו המאלפים.
ואגב, זה המקום לציין כי גם כאשר קיבל על עצמו קבלות טובות – הוא קיבלן בהתאם לאותן אמות מידה שקבע הוא עצמו ביחס לאחרים… הוא נהג בדיוק על פי אותם כללים שיסד בעבור דורשי עצתו, וכפי שיכולים אנו למצוא אם נתבונן בקבלות שהעלה רבינו על הכתב בערב ראש השנה של שנת תשמ"ד,
וכך כתב בתוך דבריו:
"הדבר היסודי והעיקרי – להתחזק באמונה שיש בורא עולם והתורה היא דבר ה' שנתנה לנו ע"י משה רבינו הלכה למשה מסיני על פי המידות שדרשו חז"ל!"…
נורא נוראות! רבינו של ימיו היה עורך מערכות באמונה ויראת שמים – מוצא לנכון לקבל על עצמו בעת זקנה ושיבה: להתחזק באמונה!
אך בכך לא מסיים רבינו… הוא מתחיל לפרט באופן מפורט את קבלותיו: "להתחזק בכוונת התפלה, לכוון לפני התחלת הברכה על מה היא הבקשה, והוכיח תחילתו על סופו שכל הברכה נמשכת ע"פ הכוונה הראשונה. וביחוד בברכת המזון שיהא רק מתוך סידור לא על פה, ולהיזהר מן הכעס ולכל שואל לענות בסבר פנים יפות".
והדברים מדברים בעד עצמם…
(מתוך הספר 'ארחות החיים')