ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכתי כל בכור בארץ מצרים (שמות יב, יב)
זכיתי להיות מבאי ביתו הקרובים של מרנא בבא סאלי ומקושר אליו מאוד. פעמים רבות זכיתי לראות אצלו מעשים מופלאים ביותר. באחת הפעמים זכיתי ותפס בבא סאלי את ידי וחפן אותה לאות זקנו כאות חביבות יתרה בהפטירו: "לא אשכחך לא בעולם הזה ולא בעולם הבא". אשריי ואשרי חלקי!
יודע אני נאמנה כי לא בזכותי הגעתי לקירוב אצל אותו קדוש וטהור. תולה אני זאת אך ורק בקשר העמוק והנפשי, ששרר בין בבא סאלי למורי ורבי, האדמו"ר רבי משה מרדכי מלעלוב זצ"ל – קשר שילאו החוקרים למצוא את פשרו.
תחילתו של אותו קשר מופלא התרחש בשנת תשל"א, עת נסע הרבי מלעלוב עם קבוצת חסידים מבני ברק ירושלימה. ליד מוצא העלה מי מהחסידים את דבר הצדיק המופלא השוכן בדרום הארץ ושמו רבי ישראל אבוחצירא.
כשמוע הרבי מלעלוב את השם נדרך באחת: "הכרתי צדיק וקדוש מופלא בשם זה, שעלה ממרוקו וביקר בארצנו הקדושה בשנת תרצ"ג". עם זאת הרבי, שכל דבריו אמת, הסתייג ואמר כי יש לבדוק, ואולי אין זה אותו צדיק.
הרהר הרבי קלות ואז אמר: "ניתן לבדוק זאת בקלות, בזמנו רכש אצלי אותו צדיק קדוש את הש"ס של אבותי הקדושים וחתימת אבי הקדוש מתנוססת על גבי השער". היה בכך די לחסיד רבי יום טוב קרסינצסקי להדרים ולתהות על קנקנו של רבי ישראל אבוחצירא.
כששמע הבבא סאלי את דברי החסיד, הוציא מיד מהכוננית כרך מהש"ס העתיק, שרכש לפני שנים רבות מידי הרבי, והגיש אותו לידי החסיד המשתומם. ר' יום טוב נסע משם לרבי ואמר: "זה האיש. זה המלאך".
מיד שלח הרבי לומר לבבא סאלי כי בדעתו לבקרו, ובבא סאלי ביקש כי לא יבואו יותר ממנין אנשים. היה זה ביום ז' באדר תשל"א, עת יצא הרבי מלעלוב עם עשרה אנשים לביתו של בבא סאלי. זכיתי להיות אחד מן המנין.
*
קשה לבטא במילים פשוטות את הפגישה של שני הצדיקים. היה זה מעמד עילאי ונשגב שלא ראינו כמותו מיד כשנכנס הרבי לבית וראה את פני קודשו של בבא סאלי, בירך בשם ומלכות "שהחיינו" (היודעים עד כמה נזהר הרבי ונשמר מהגיית שם ה' לריק מבינים את המשמעות בכך). לא זו אף זו; הרבי אף נשק קלות בידיו של בבא סאלי – דבר שמעולם לא עשה כן; ויודע אני ועד שהיה מנשק רק מזוזה וספר תורה!
בבא סאלי הושיב את הרבי על כורסה בראש השולחן. הרבי בחר להצטופף כדי לא לתפוס מקום, אבל בבא סאלי השיב לעומתו באהבה בלשון חז"ל (בבא מציעא פד, א): "אהבה דוחקת את הבשר". הרבי נענה בלשון קודשו: "פירוש הבשר, הבשריות, החומריות".
בהזדמנות זו הפטיר בבא סאלי: "עפר אני תחת רגליך". אף הרבי כינה את בבא סאלי בשם "רבי", והביא עמו בקבוק יין כמנהג חסידים להעמיד לפני רבותיהם. שתו "לחיים" ונטלו ידיים לסעודה. מבעוד יום ציווה בבא סאלי לשחוט כבש לכבוד האורח. כשהביאו את מנת הבשר אמר הרבי לחסידים לאכול, אבל הוא הרבי עצמו, כדרכו בקודש, מתנזר מאכילת בשר. לאחד מבניו האדמו"רים אמר הרבי: "אין בודקין מן המזבח ומלמעלה".
*
כטוב ליבם פתח בבא סאלי מענייני דיומא, וכך אמר (במדבר ג): "והאיש משה ענו מאד. המרגלים היו בעלי גאווה וראו רק רעה בארץ ישראל. אף על פי שהביאו עמם ענבים מטוב הארץ, אמרו (שם יג, כז) וזה פריה, כשם שפריה משונה כך עמה משונה".
בדבריו הביא את המשנה במסכת פאה (א, ב): "ולפי רוב ענווה". הרמב"ם בפירוש המשניות כותב: "יש מי שיקרא ענווה ויש מי שיקרא ענבה, ושני העניינים קרובים זה לזה"; כי אדם שהוא עניו אמיתי אף שרואה ענבה גדולה, אינו רואה אותה כדבר משונה, אלא כפרי גדול משובח וטוב. לפיכך משה רבנו, שנאמר בו (שם יב, ח) פה אל פה אדבר-בו, היה עניו מכל אדם אשר על פני האדמה, וראה רק את הטוב.
נענה הרבי מלעלוב ואמר: "איך יתכן שמשה רבינו, שעליו נאמר פה אל פה אדבר-בו, ושזכה לראות מראות אלוקים יותר מכל הנביאים – כיצד יהיה הוא העניו מכל אדם ושפל מכל אחד?"
אמר הרבי: "מצאנו במכת בכורות (המופיעה בפרשתנו פרשת בא), כי טרם שהביא הקב"ה את המכה האחרונה, הודיע למשה רבינו: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. על פסוק זה דרשו חז"ל בהגדה של פסח, 'אני ולא מלאך, אני ולא שרף'.
"לכאורה מפליא הדבר, מדוע באמת זקוק הקב"ה לרדת למצרים, ולא היה די לשלוח מלאך? אלא מובא בכתבי האר"י, כי הטעם הוא שלא היתה אפשרות לשלוח מלאך למצרים מרוב טומאתה וזוהמתה, מחשש שמא יתגשם המלאך ויפול מדרגתו. לפיכך מוכרח היה ה' יתברך לרדת בעצמו".
הסביר הרבי מלעלוב כי זו היתה מחשבתו של משה רבינו, בטוח היה כי ה' יתברך בחר לשוחח עמו פנים אל פנים, רק משום שלרוב שפלותו היה זה בלתי ראוי לשלוח אליו מלאך, ולכן נאלץ הקב"ה להתגלות אליו פה אל פה.
*
אהבה זו שבין שני הצדיקים, שלה הייתי עד, מופלאת היתה ונותרה. עובדות אלו כמוסות, חתומות וגנוזות לעד בארצות החיים.
בהזדמנות אחרת, שבה הופיע הרבי מלעלוב בהפתעה ובבא סאלי היה צפון בחדרו, טיפס הרבי הקדוש על סלעים ואבנים בנסיון להציץ לתוך חדרו של בבא סאלי. ומי יעמוד בסוד קדושים…
(מתוך הספר אור השבת)