מן המים משיתיהו
כאשר שאל פעם אחד ממקורביו את רבנו [כ"ק מרן אדמו"ר מריבניץ זי"ע], כיצד אינו מתיירא מלסכן נפשו לרדת לטבול במימי הנהר הקפואים, השיבו רבנו בתמיהה: "וכי זה ענין של סכנה, אדרבה, המים הללו הצילונו!" והמשיך לספר לו את הסיפור הבא:
אירע שבאמצע עסקו במלאכת השחיטה עבור אחינו בית ישראל ברוסיה, תפסוהו סוכני הנ.ק.וו.ד. [המשטרה החשאית הסובייטית הידועה לשמצה ברדיפות הנוראיות אחר כל ענין יהודי] והוליכוהו עמהם לבית האסורים, והמעשה היה באמצע ימי החורף הקשים ביותר. בדרך שהוליכוהו, עברו השוטרים ליד נהר. ביקש מהם רבנו שירשוהו לירד ולרחוץ, כשהוא מבטיח להם שלא ישהה ברחיצתו כי אם כמה דקות בודדות.
לתמיהת השוטרים היכן הוא רוצה לרחוץ, החווה רבנו אל עבר הנהר הקפוא. התחילו הללו צוחקים עליו בבוז וקלון כי יצא מדעתו לרחוץ בנהר שכולו קרח, אך רבנו בשלו והתעקש להתרחץ דווקא שם. ביקשו הרשעים לראות את מעשהו בכדי שיוכלו להתעלל ולהתל בו, והניחוהו לרדת לשם. כאשר ראו את מעשהו, כי אכן שובר הוא את הקרח ויורד וטובל, לא האמינו למראה עיניהם וחשבוהו לאיש מטורף, וצעקו אחריו בלשון רוסית, "דוראק" – מטורף.
בהמשך, פנו הרשעים והלכו לדרכם, בהשאירם שם את רבנו בנהר, בחושבם שדעתו נטרפה עליו ואין להם עוד חפץ בו, ואילו רבנו יצא משם וחזר לעסוק בעבודת הקודש כאילו לא אירע דבר… ("הליכות חיים" עמ' ע).
רוח סערה עושה דברו
בהספד שנערך לזכרו של כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'דברי אמונה' זצוק"ל מתולדות אהרן – סיפר בנו כ"ק אדמו"ר מנחלת אהרן שליט"א: אבי הק' זי"ע סח לנו, שבבחרותו נהג להקיץ משנתו בשעה אחד או שתים אחר חצות, ומיד היה ממהר לישיבה. גם בימות החורף והצינה, לא נמנע מלהשכים קום, ולא אחת אירע שכמעט קפא למוות מחמת הקור העז ששרר בחוץ, ולפעמים בדרכו לישיבה, הוכרח להכנס לאחת החצרות, כדי לחמם את גופו הקפוא.
הוא היה הראשון שפתח את היכל הישיבה, ומיד בהיכנסו התיישב ללמוד, לימוד שארך מספר שעות עד שיתר הלומדים הגיעו, ואז הדליקו את התנור לחימום. אבי הק' זי"ע אמר, כי הדקות הבודדות שנצרכו כדי להעביר אש בתנור, היו יקרות מידי בעיניו, עד שהעדיף לשבת וללמוד בקור המקפיא, מלבזבז אותן בהדלקת התנור… ("שבת משוש לבנו" עמ' סג)
גלגול שלג
אמר הרה"ק בעל 'מאור עיניים' זי"ע מטשערנאביל: 'כאשר יהודי הולך ברחוב בשעת הגשמים ורגליו נרטבות מן המים, אם מכוון בדעתו שיהיה לו זאת כגלגול שלג, הרי זה אכן נחשב לו כאילו קיים בפועל גלגול שלג, ומועיל לו לדברים שהתיקון להם הוא דוקא ע"י גלגול שלג. אבל אם אינו מכוון כלום, ורק מצטער ממה שרגליו רטובות, אין זה נחשב לו אלא לייסורים בעלמא, שאמנם גם ייסורים שכרם רב לנכות מחטאיו, אבל אין זה במדרגת גלגול שלג'… (כ"ק מרן אדמו"ר מסלונים זצוק"ל, "נתיבות שלום" פ' שמות עמ' יג)
ד' שמעה בקולי
סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זצוק"ל בעל 'שפע חיים': פעם באו סוחרי עצים אל הרה"ק רבי אברהם שלום מסטראפקוב זי"ע, לבקש שיעתיר עבורם, כי זה זמן שלא ירדו גשמים ולא עלה בידם להעביר העצים על גבי הנהר. הסוחרים נתנו פדיון גדול והרה"ק הבטיח להתפלל עבורם. אחר כך ראה הרה"ק מסטראפקוב את הגבאי שלו יושב ואומר תהלים בדביקות. שאלו על מה הוא מבקש, וענה, שמבקש מהקב"ה שלא ירדו גשמים.
אמר לו הרבי: אל תעשה זאת, כי הלא הבטחתי לסוחרים שירדו גשמים. ענה הגבאי: מה אעשה ואין לי כסף לקנות מנעלים לרגלי ילדי הרכים, ולקנות עצים לחמם קצת את הבית! אבל אם הרבי יתן לי חלק מהפדיון שקיבל עבור הבקשה לירידת הגשמים ואוכל לקנות בזה צרכי החורף, אחליף בקשתי… ("בצילא דמהימנותא" גיליון שסז)
ועצר את השמים
מעשה שהיה בימי מרן אור שבעת הימים רבנו הבעש"ט זי"ע, פעם אחת נעצרו הגשמים, והיו גוזרים תענית וזעקו בתפילה ובתחנונים הרבה ולא נענו, וראה ביניהם הבעש"ט הק' איש אחד מעמי הארץ ופשוטי העם, והיה אומר פרשת קריאת שמע, וכשהגיע לפסוק "ועצר את השמים ולא יהיה מטר", היה אומרו בגודל הכוונה ובבכי וזעקה הרבה, ושאל אותו הבעש"ט הק' מה היתה כוונתך באמרך הפסוק הזה.
השיב לו האיש שהיה מכוון פירוש הכתוב: "ועצר את השמים", שהשי"ת יעצור ויסחוט את השמים העליונים, על דרך עצירת הזיתים והענבים, ואז "לא יהיה מטר" כלל למעלה בשמים, כי אם שירד הכל למטה לארץ. ונענו כל העם ע"י תפילתו זאת, וירד להם הגשם לברכה, שהבורא יתברך שמו הוא הבוחן לבבות ויודע נסתרות ורחמנא ליבא בעי, ע"כ ערבו עליו דברי האיש הזה, יען היותם בגודל כוונת הלב באמתיות ופנימיות לבבו, וענהו בתפילתו הזכה. ("באר משה" רמזי שמיני עצרת)
והיה לך לאות
ר' אהרן סאפיר מקראקא היה סוחר עצים, והיה מוביל את העצים למקומות מסחר כדאנציג, ווארשא, ע"י שהשיטם בנהר. פעם היה עצירת גשמים ומחמת חוסר מים לא זרם הנהר ולא יכלו להשיט עליו עצים. נסע ר' אהרן לקרעניץ וביקש מרבנו [הרה"ק בעל 'דברי יחזקאל' זי"ע משינאווא] שיתפלל שירדו גשמים.
השיב רבנו: איך אתפלל על זה, הלא גיסי רבי נפתלי אלימלך סובל מכאובים בשעה שיורדים גשמים. אך אם תיתן לגיסי מעות שיוכל לנסוע למעון המרפא פישטיאן אז אתפלל בעדך. עשו חשבון כמה יעלה הוצאת הדרך לשם, ונתן ר' אהרן טעלעגראם לביתו להזהיר את שותפיו שהיות ועוד מעט וירדו גשמים יכינו ויקשרו את העצים היטב שלא יתפזרו על ידי השטף, וכן עשו.
סוחרים אחרים שחקו על דברי ר' אהרן ולא קשרו את עציהם. לפתע ירדו גשמים עזים, ור' אהרן הצליח בהובלת עציו. שאר הסוחרים שלא שמו לב לדבריו, הפסידו את עציהם. רבנו הלך למקוה ביום עש"ק, ובדרך נכנסו מים בנעליו מחמת הגשמים. אמר רבנו בבת שחוק: עד כדי כך לא התכוונתי.
אח"כ תבע ר' אהרן משותפיו שישלמו חלק כחלק מהמאה וחמשים ר"כ שנתן ע"פ הוראת רבנו, והם סירבו ליתן, באמרם שאינם יודעים שהגשם ירד מכח רבנו, ורק אם רבנו יאשר שהגשם ירד על ידו אז יאמינו וישלמו. כשהגיע הסכסוך לאזני רבנו, כתב להם שחייבים ליתן את חלקם. (כ"ק מרן אדמו"ר מפשעווארסק זצוק"ל, "י"ג אורות" ח"א עמ' קפא)
(מתוך מאמר מאת הרב יוסף מאיר האס, 'המבשר')
