שח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
פלאי פלאות שמעתי מאחד מחשובי בני החבורה שליט"א אודות זקנו הרה"ג רבי מיכאל דרייפוס ז"ל מניו יארק, אשר בשנותיו האחרונות כשהוא מעל ל'גבורות שמונים', נהג להשתתף דבר יום ביומו בשיעור דף היומי, והוא היה ה'קטן' בין בני החבורה.
באחד הימים, הופיע איש 'צעיר' כבן ארבעים והשתתף בשמיעת השיעור, בגמר השיעור הכריז הלה: "קדיש!". בני החבורה ראו כן תמהו – האחד בא לגור וישפוט שפוט, ובפרט שכל אחד ממשתתפי השיעור יכול להיות זקנו… ומה עוד שמנין בני השיעור אינו עולה על ז' חברים.
אך הלה התעקש [וכבר אמרו חז"ל (סוטה מט.) 'ואלא עלמא אמאי קא מקיים וכו' ואיהא שמיה רבא דאגדתא' – על אמירת אמן יהא שמיה רבה שעונין בקדיש דרבנן אחר אמירת השיעור], ואמר המתינו לי, וברגע כמימריה אצרף מעוברי אורח עד מנין שלם. וכן עשה. אחר כמה רגעים נכנס עם כמה אברכים להשלמת המנין, נטל סידור בידו ונתנו לר' מיכאל ואמר לו – אתם תגידו הקדיש, וכן הווה.
בהגיעו הביתה שמע ר' מיכאל כי אחותו הדרה בארה"ק (והיא א"ח להגאון רבי דוד זינגרביץ ז"ל משגיח בישיבת פוניבז' המעטירה), שגם היא לא הייתה צעירה בימים, חיפשה אותו כמה וכמה פעמים, אחר שהיום חל היא"צ (יום השנה) של זקנם, והיא היתה 'ממונה' להזכירו בכל שנה ושנה לומר 'קדיש' עליו, והיום לא הצליחה להשיג אותו בטלפון…
אז ראו 'נפלאות' השגחת הבורא, שהכניס יהודי צעיר להשתתף בשיעור – שמעולם לא ראו אותו שם וגם לא לאחרי המעשה, והלה מחליט מאליו שצריך לומר קדיש, ונותן את הסידור בדיוק לר' מיכאל. כי הקב"ה הוא מסובב כל הסיבות להביא הדבר כפי הכוונה העליונה, ומה' מצעדי גבר כוננו.
(באר הפרשה)