"וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (שמות י', ב')
ידוע מה שמביא מרנא ה'חפץ חיים' זיע"א, בקטע הראשון של חיבורו הנפלא 'ביאור הלכה', החונה על ה'משנה ברורה', שם הוא מצטט את דברי ה'חינוך' שכותב בהקדמה, כי כל יהודי יכול וגם צריך לקיים שש מצוות באופן תמידי, והן מצוות שמקיימים על ידי אמונה ומחשבה בלבד, ולא על ידי מעשה.
אחת המצוות הללו היא האמונה באחדותו של הבורא יתברך, שנאמר: "שמע ישראל ה' אלוקינו" וכו'… וכך הוא מבאר את הפסוק: "שמע ישראל ודע כי ה' שהווה את הכל ברצונו, והוא אלוקינו המשגיח בכל העולמות, הוא ה' אחד בלי שום שיתוף".
כי אכן מצווה כל יהודי לדעת ולזכור בכל רגע נתון, שהקב"ה מהווה את כל העולמות, מקיים אותם ומחייה אותם, ועושה את כל המעשים אשר נעשים על פני האדמה, כמו שאנו אומרים בי"ג עיקרי אמונה: "אני מאמין באמונה שלמה, שהבורא יתברך שמו בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים".
אלא שמצוות ידיעת ה' וההכרה באחדותו ובהשגחתו הצמודה, מושגת בין היתר, גם על ידי עיון במעשים הנעשים עמנו ועם הסובבים אותנו, דבר יום ביומו, לראות ולהבין את ההשגחה הפרטית הטמונה בכל דבר ועניין.
בהקשר זה שמענו סיפור מופלא, מעשה מרטיט ומעורר, מפיו של מגיד המישרים המפורסם רבי יעקב שיש שליט"א, באופן הספוג כולו באש יוקדת של אמונה תמימה וטהורה, ושממנו יכול כל יהודי לשאוב חיזוק רב, וכך הוא מספר:
"היה זה לפני כחודש וחצי, נסעתי בבני ברק, ועצרתי ליהודי נכבד ונשוא פנים המכהן כראש כולל חשוב בעיר. הצעתי לו טרמפ והוא נענה בשמחה.
"לקחתי אותו למחוז חפצו, ואותו יהודי אמר לי שמאחר ויש לו הכרת הטוב כלפי, על הנסיעה הקצרה הזאת, הוא רוצה לתת לי מתנה: סיפור נפלא שאירע עמו עצמו, ושאולי יוכל לשמש אותי בדרשותיי.
"אני הטיתי אוזן קשבת, וזכיתי לשמוע סיפור שמשמש אותי לא רק באחת או שתיים מדרשותיי, אלא שמאז קיבלתי על עצמי לספר אותו בתקופה הקרובה בכל בית מדרש או סמינר שאני מרצה בהם, כדי לעשות לסיפור הזה פרסום גדול ככל האפשר, למען ידעו דורותינו איך שהקב"ה מנהיג ומסובב את הכל, ואיך צריכה להיות צורת ההסתכלות של יהודי על כל חיי העולם הזה.
"הסיפור של אותו ראש כולל נכבד, שהרשה לי לספר את כל הפרטים המלאים, רק בלי לנקוב בשמו ובכתובתו המדויקת, מתחיל בטלפון שצלצל בעיצומו של יום שגרתי. על הקו היה איש החסד הנודע הרב חנניה צ'ולק, שסיפר לאותו יהודי שהוא פונה אליו בשליחותו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שאז היה בשיא תוקף הנהגתו, ועיני הכל היו נשואות אליו לשמוע את אשר בפיו.
"כמובן שמיד נדרכתי", מספר ראש הכולל, "מרן הגראי"ל שולח את הרב צ'ולק אלי??? במה אוכל לסייע להם???
"עד מהרה הבנתי מה הוא מבקש, ואני חייב להודות שהיה זה מאוד לא פשוט להיענות לאותה בקשה, למרות שהמבקש היה הרב שטיינמן, בכבודו ובעצמו.
"פנו אלי מכלי תקשורת גדול, של ציבור שאינו שומר תורה ומצוות", סיפר לי הרב צ'ולק, "וביקשו ממני שאעזור להם למצוא משפחה שמתגוררת בצפיפות דיורין בבני ברק. הם עושים כתבה על מחקר אקדמאי שהתפרסם, שבו מצאו שיש קשר מובהק בין צפיפות דיורין והידרדרות של בני נוער לפשע, ושבמקומות יותר צפופים יש יותר עבריינים רח"ל…
"לעומת זאת, בני ברק היא אחת הערים הצפופות ביותר בעולם, והיא גם אחת הערים עם רמת הפשיעה הנמוכה ביותר בעולם. זה מאוד מפליא, והם רוצים לדעת מה הסוד של בני ברק, לכן ביקשו ממני שאמצא להם את המשפחה הכי צפופה בבני ברק…".
הרב צו'לק הוסיף ואמר: "ברגע הראשון חשבתי לעצמי: מה לי ולעניינים אלו? למה אני צריך לעזור להם? שיחפשו לבד, אני לא רואה איך כתבה כזאת מקדמת ומשפרת את התדמית של הציבור החרדי בעיני הציבור הלא חרדי, אני לא רואה איך זה עוזר לנו לקדש שם שמים, ולהאהיב את התורה ומצוותיה על הציבור הכללי…
"כבר כמעט הודעתי להם שאין לי שום עניין לעזור להם, אבל אז החלטתי להתייעץ עם מרן הגראי"ל, ולשאול לדעתו, דעת תורה. הרי בכל זאת מדובר בעניין ציבורי, אולי כן אפשר לעשות קידוש ה'. נשמע מה יאמר הרב שטיינמן…".
עיניים צופיות
"ברגע ששמע מרן את השאלה, הוא אמר לי שאני צריך לעזור להם למצוא משפחה… מרן הגראי"ל גם הסביר למה ומדוע הוא מורה לי לעשות כך: 'הרי אם הם החליטו למצוא משפחה בני ברקית, הם ימצאו משפחה בני ברקית', אמר לי מרן, 'אם אנחנו נעזור להם למצוא, אנחנו יכולים לכוון אותם למשפחה שתדע לקדש שם שמים, אם הם ימצאו לבד, אולי הם יגיעו למשפחה שתעשה את ההיפך, ולכן עדיף שתעזור להם, ואנחנו נכוון אותם למשפחה שאנחנו מעדיפים שתשמיע את קולה ברבים!'.
"מרן הורה לי להכין לו רשימה של כמה אברכים שיש להם צפיפות דיורין, והוא יבחר מתוכם את המשפחה שהוא מעדיף שתתראיין לאותה כתבה. הכנתי את הרשימה והגשתי לפניו, והוא בחר בך", כך אומר הרב צ'ולק לראש הכולל…
ומה מיוחד במשפחתו של ראש הכולל??? ובכן, אותו ראש כולל זכה ונולדו לו לא פחות מ-13 ילדים, כן ירבו. הבעיה היתה שהדירה שלו לא גדלה יחד איתם, וכסף להרחבה לא היה בידו, ולכן התגוררו הוא ורעייתו ו-13 ילדיהם בדירה בת שני חדרים!!!! סביר להניח שזאת היתה המשפחה שגרה בצפיפות הכי גדולה בארץ בעידן המודרני…
"התלבטתי מאוד", מספר ראש הכולל למגיד המישרים הרב שיש שליט"א. "להכניס אלי הביתה אנשים כאלו עם מצלמות ומיקרופונים, מה לנו ולהם? הבית שלי הוא הפקר? אני צריך להראות אותו לכל המדינה, שכולם יראו כמה אנחנו 'מסכנים' וירחמו עלינו?? חלילה וחלילה…
"מצד שני, זה הרב שטיינמן מבקש, והוא מחזיק בדעה שזה יכול לגרום לקידוש ה', נו… יהודים עשו דברים הרבה יותר קשים בשביל קידוש ה'… נרתמתי למערכה והסכמתי, אבל הצבתי שני תנאים: תנאי ראשון היה, שהילדים לא יצטרכו להיות בסביבה בזמן שהם מצלמים. ותנאי שני, שלא יצלמו אותי ואת אשתי. בשום אופן!!!
"הם הסכימו לתנאי, והגיעו לדירה שלנו. צילמו את המיטות ואת המטבח, את המקרר ואת מכונת הכביסה, צילמו וצילמו וצילמו, ושאלו שאלות איך אנחנו מסתדרים ואיך אפשר להספיק לכבס כל כך הרבה בגדים ועוד ועוד.
"לאחר מעשה התברר לי, שאת הבקשה השנייה שלי הם לא כיבדו. צילמו אותי, כנראה עם מצלמה נסתרת, ולאחר מכן הראו אותי מדבר אל המצלמה, דבר שהיה בניגוד להסכם…
"באותו ביקור הם גם ראיינו אותי ושאלו אותי שאלה: 'תגיד, לא קשה לכם??? הילדים לא מרגישים מסכנים כשהם גרים בכזאת צפיפות קשה???'
"עניתי להם שזה קשה, בוודאי שזה קשה. אף אחד לא רוצה להתגורר בתנאים כאלו, גם אני הייתי מעדיף להתגורר בדירה מרווחת, אבל זה לא מה שהכי מעניין אותי בחיים. יש דברים יותר חשובים, מה שהכי מעניין זה התורה, לא רק אותי, גם את אשתי ואת הילדים שלי. אנחנו רוצים לעסוק בתורה, העובדה שאבא לומד בכולל – זו הגאווה של כל המשפחה, הם מרגישים שמחים ומאושרים. נכון שיש קשיים, אבל הם מתגמדים לעומת השמחה הגדולה שאנחנו שמחים בתורה!!!
"יש אנשים שגרים באחוזות פאר ואינם שמחים", אמרתי להם, "הם עצובים ומדוכאים למרות שלא חסר להם שום דבר גשמי. יש אנשים שגרים בדירה צפופה ופשוטה, והחיוך לא מש מפניהם, כי הגודל של הדירה זה לא מה שעושה אותך מאושר!!!".
שבת בנתיבות
"ראש הכולל עוצר לרגע את הסיפור, ומספר לי סיפור אחר", ממשיך הרב שיש את דבריו, "הוא סיפר לי מה הרקע לתשובה שענה לאותם אנשים, וכך היה המעשה:
"לפני שנים פגשתי את הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל, ראש ישיבת הנגב, ואמרתי לו שאני חייב לו הכרת הטוב גדולה, כי הוא נתן לי טעם בחיים… הוא לימד אותי איך לחיות.
"רבי יששכר זצ"ל הסתכל עלי ושאל אותי: 'איך לימדתי אותך לחיות, אם לא לימדתי אותך בכלל, אתה לא למדתי אצלי בישיבה, מדוע אתה אומר שלימדתי אותך לחיות???'.
"השבתי לו, שבצעירותי היה לי חבר, בחור שלמד בנתיבות בישיבת הנגב, ומאחר ואותו בחור היה צריך חיזוק והיתה לי השפעה עליו, החלטתי שאני מקדיש מזמני כדי לעזור לו. הייתי נוסע כל יום שישי מבני ברק לנתיבות באוטובוס, שם הייתי הולך לישיבת הנגב בה למד הבחור, ישבתי איתו במשך שעה תמימה של לימוד, ולאחר מכן הייתי חוזר לבני ברק.
"ההסדר הזה נמשך תקופה ארוכה מאוד, והנה הגיעה תקופה מאוד לחוצה, הייתי בשידוכים והציעו לי הצעה שהלכה והתקדמה, ואכן בסופו של דבר נגמרה במזל טוב, והמדוברת דאז היא רעייתי לאורך ימים ושנים.
"הייתי נורא לחוץ, צריכים לקבל החלטה גורלית, לצאת לפגישות, להתייעצות וכו', תכננתי באותו שבוע לוותר על הביקור הקבוע שלי בנתיבות. לא יקרה כלום אם שבוע אחד אני לא אסע לללמוד עם הבחור ההוא.
"אבל אחרי מחשבה נוספת, החלטתי שאני לא מוותר על המצווה. מה אשם אותו בחור שאני עומד להתארס? מגיע לו לקבל את מנת החיזוק השבועית שלו, ואני לא מתעצל ולא מוותר, למרות הלחץ הגדול המוטל על כתפי…
"נסעתי, למדתי איתו, קמתי ממקומי הלכתי לתחנת האוטובוס וראיתי אותו מתרחק מהתחנה… איחרתי את האוטובוס האחרון לבני ברק!!! המשמעות: אני נשאר בשבת בנתיבות, בישיבת הנגב! נתנו לי מיטה בפנימייה, אוכל לא היה חסר, אבל אני נשארתי עם הבגדים של יום חול… לא נעים בכלל, אבל גם לא סוף העולם!".
השפיץ של הפירמידה
"באותו ליל שבת, אחרי קבלת שבת, עלה ראש הישיבה, הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל, לשאת דברים. באותה דרשה הוא אמר ווארט אחד שחדר לי עמוק ללב, ומאז ועד היום אני פשוט צועד לאורו וחי איתו יום יום.
"רבי יששכר מאיר, שאל על התפילה שהיה אומר הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית קדשי הקדשים. בנוסח ספרד ועדות המזרח זה לא מופיע, אבל בנוסח אשכנז כן מופיע החלק הזה, שמקורו בירושלמי, במסכת יומא פרק ה' הלכה ב: "ועל אנשי השרון היה אומר, יהי רצון מלפניך… שלא יהיו בתיהם קבריהם".
"הפשט הפשוט הוא, שלא ירדו רוב גשמים ולא יהיו הצפות, אבל רבי יששכר מאיר הסביר הסבר נפלא על דרך הדרש: לכל אדם יש סדר עדיפויות בחיים, יש את הדבר שהכי חשוב לו, ויש את מה שנמצא במקום השני והשלישי וכן הלאה. ברוב המקרים, אדם מצליח להשיג את מה שנמצא בראש הפירמידה האישית שלו! אם זה כל כך חשוב לו, הוא מצליח להשיג את זה.
"בישיבה מחנכים את הבחורים לשאוף לידיעת התורה. מחדירים בכל בחור את הרצון לצמוח ולגדול בתורה, להיות תלמיד חכם!!!
"אבל מה קורה כשמתחתנים ויוצאים מהישיבה? כל אחד מקים לעצמו בית, וסדר העדיפויות עלול להתערער, לפעמים האברך הצעיר מתחיל להשקיע בבית. כאן צריך ספה, פה צריך שולחן חדש, את החדר ההוא צריך לצבוע, ובחדר ההוא חייבים להרחיב קצת את החלון. הבית הוא ביטוי לגשמיות באופן כללי, לא רק לבית עצמו, מתחילים לשאוף לרכב, אחר כך רוצים רכב יותר יוקרתי, רוצים לנסוע לטיול באירופה ובאמריקה ואין לדבר סוף.
"מי שמתחיל לשאוף שאיפות להצלחה בגשמיות, קובר את הרוחניות שלו! הוא דוחה את השאיפה להיות תלמיד חכם למקום השני, לאחר מכן היא עוברת למקום השלישי והרביעי והחמישי עד שהיא יורדת לתחתית הרשימה. אחרי הבית והרכב, והטיול השנתי, והמרפסת שהוא רוצה להוציא והמקצוע שהוא רוצה ללמוד, יש לו עוד איזו שאיפונת קטנה, שנשארה שם למטה, בסוף הרשימה… מה השאיפה??? רגע הוא צריך להיזכר… אה נכון, הוא רוצה להיות תלמיד חכם, מאוד מאוד רוצה!…
"שלא יהיו בתיהם קבריהם!!! שלא ישאפו שאיפות גשמיות שיעלו על השאיפות הרוחניות, כי כך הם קוברים את הרוחניות שלהם, חלילה וחס…
"את הווארט הזה הזכרתי לרבי יששכר מאיר, ואמרתי לו שהווארט הזה נשאר צרוב בלבי כל הימים, איך אפשר לגור 15 נפשות בשני חדרים??? אם הדירה נמצאת במקום הנכון שלו בסדר העדיפויות, אם היא נמצאת אי שם במקום טוב באמצע ואפילו מתחת האמצע, כשהשאיפה הראשונה לפני הכל היא להיות תלמיד חכם, כל השאר הרבה פחות חשוב ומעיק בחיים!!!
"עכשיו אתה מבין למה איחרתי את האוטובוס ההוא? הקב"ה זיכה אותי, בזכות זה שהקדשתי מזמני למען בחור אחר! הקב"ה נתן לי מתנה נפלאה, הוא זיכה אותי לשבות שבת אחת בנתיבות, בצלו של הגאון רבי יששכר מאיר, שבדרשה אחת שהשמיע, הוא השפיע על החיים שלי יותר מכל הדרשות ששמעתי מכל המחנכים שלי, מאז עומדי על דעתי ועד היום הזה".
המעגל שנסגר…
"הסיפור עוד לא נגמר", מחייך הרב שיש, "זה רק נראה שנסגר מעגל, אבל עוד לא סגרנו את המעגל הראשון, מה אירע עם אותה כתבה שעשו בביתו של ראש הכולל, על פי המלצתו של מרן הגראי"ל???
"ובכן, בעקבות אותה כתבה, היה יהודי אחד שהחליט, שאם אצל ראש הכולל הזה הבית הוא לא שיא השאיפות שלו, ואם יש 13 ילדים שגדלים בכאלו תנאים, הוא עצמו ישים את זה בראש שאיפותיו, הוא ידאג להם לדירה גדולה ורחבת ידיים!!!
"אותו יהודי פשוט רתם את עצמו לעניין, התחיל לשלוח מכתבים למשרד הרווחה ומשרד השיכון, הלך ובדק וחיפש ומהר מאוד הוא מצא שיש דבר כזה 'דיור ציבורי', הממשלה עוזרת למשפחות מעוטות יכולת ומרובות ילדים להשיג קורת גג.
"הוא גם גילה דבר פלא שלא ידע קודם לכן: ל'עמידר', החברה הממשלתית שעוסקת בעניין, יש גם דירות בבני ברק!!! הפלא ופלא!! ראש הכולל שלנו לא רוצה לעזוב את בני ברק, כאן נמצאים רבותיו, כאן יש לו משרת ראש כולל, הוא מחובר לעיר הזאת!
"אותו יהודי התחיל לשלוח מכתבים ולהמתין במשרדי הממשלה, הוא פשוט הפך את זה לפרויקט הדגל שלו, הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שהמשפחה הזאת תקבל דירה"…
"המאמצים שלו נשאו פרי", מספר ראש הכולל, "אבל זה התקדם מאוד לאט. עוד שנה ועוד שנה, עד שלבסוף הוא היה צריך להביא את זה לאישור של אחת הוועדות בכנסת, שהיתה אמורה לאשר את הבקשה, כי בעצם יש לנו דירה והזכאות היא רק למי שאין לו דירה.
"הגיעה תקופה קשה לפוליטיקאים, הכנסת התפרקה והתפזרה פעם אחר פעם, וכל פעם הוועדות שובתות ממלאכה, עד שמקימים מחדש את הוועדות שוב יוצאים לפגרת בחירות, והעניינים לא מקודמים.
"והנה אירע דבר פלא: הבקשה הספיקה להגיע לדיון באותה וועדה, בישיבה האחרונה שלה לפני פיזור הכנסת האחרונה!!! בא אותו יהודי ומתחנן שיאשרו את הבקשה, אומר לו יו"ר הוועדה, חבר כנסת שעד לא מזמן עבד כעיתונאי לפרנסתו: 'את המשפחה הזאת מבני ברק אתה רוצה להעביר לדירה גדולה יותר??? אותי אתה לא צריך לשכנע!!! אני הייתי שם בדירה, אני הייתי העיתונאי שראיין את היהודי המיוחד הזה… אני חותם על אישור הבקשה בלי להסס!'…".
"ואכן אושרה הבקשה", מסיים הרב שיש את הסיפור, "ראש הכולל קיבל הנחיה: תארוז את החפצים, אתם עוברים דירה!!! ועוד איזו דירה! מדובר בדירה בת שישה חדרים, במרכז בני ברק, במרחק של כמה רחובות בודדים מהדירה הקטנה והצפופה, הילדים נשארו באותם מוסדות, הכל נשאר אותו הדבר, רק הדירה התרחבה, וליהודים היתה אורה ושמחה"…
נהננו.
תודה רבה