לאחרונה פורסם על אדם בעל זהות מפוקפקת, שעסק בנקיון ביתו של אישיות בטחונית בכירה ביותר, והתגלה לבסוף כמרגל שהעביר לאירן סודות מהבית שבו עבד. הפרשה עוררה הד תקשורתי רב, אבל את הסיפור שיסופר כאן איש אינו יודע, והוא מגלה על ההערכה העצומה שחשים אפילו עובדים ערבים המועסקים בבתיהם של גדולי התורה, ורואים את אצילותם וחשיבותם…
הסיפור היה בפיו של אחד האברכים בכולל 'בית דוד' בחולון, שעמד בתחנת אוטובוס לירושלים ולפתע עוצר לידו רכב, והנהג מציע לו להיכנס. האברך ראה שמדובר בערבי וחשש מלהצטרף לנסיעה, אבל הנהג הרגיעו ואמר לו כדברים האלה: 'אל תחשוש ממני, נכון שאני ערבי, אבל במשך שנים עבדתי בביתו של אחד מגדולי הדור שלכם, ולמדתי להעריך את התורה של היהודים ואת לומדיה'…
האברך שמע את הדברים ונכנס למונית, והנהג הערבי המשיך לספר לו על עיסוקו כשוטף-רצפות בביתו של אותו גדול, 'ובמשך השנים שהייתי שם ראיתי את מסירותו לעם ישראל כולו, ונוכחתי בגדלותו הענקית ובמידותיו האציליות, שלא נמצאות באף אומה ולשון. למדתי להעריך גם את תורת ישראל, והבנתי שאף תורה אחרת בעולם אינה מתקרבת לערך המצוות של העם היהודי'.
הערבי סיפר לאברך שפעם כאשר אימו היתה חולה, הוא בא אל הגדול וביקש שיתפלל עליה. 'הרב רשם את השם שלה, והתפלל, ואכן היא הבריאה וחיה עוד שנים רבות', סיפר. קידוש השם גדול היה באותה נסיעה.
('קול ברמה', ביטאונה של רמת אלחנן בעריכת הרב משה מיכאל צורן)