אליעזר (לייזר) רוט
מדי פעם אנו נוהגים להביא כאן בעלון ראיונות עם אנשי 'אחינו', פעילי שטח, ראש מחלקות, וחברים ב'פרויקט הגישמאק' של 'מוקד הישיבה' מבית 'אחינו'.
הפעם שוחחנו עם הרב אהרן הרשטיין, רכז פעילים ומי שאחראי לקידומם והעלאתם על דרך המלך של בחורים רבים הלומדים בטובי הישיבות, ושזכו הודות לפעילות הענפה של 'אחינו' בסייעתא דשמיא, לחוש בפעם הראשונה בחייהם את המתיקות העצומה הטמונה במילות התורה הקדושה.
"הדור שלנו מתמודד עם ניסיון מאוד קשה, שלא היה קיים בשנים עברו", כולם הולכים לישיבה, כולם מקבלים את אותו אוכל, חוזרים הביתה ומקבלים את אותו יחס מההורים. לכולם יש לחם לאכול ובגד ללבוש, יש להם מיטות די דומות בפנימיה, המזגן מנעים להם את השהות בבית המדרש באופן שווה.
"אבל מה? יש בחור אחד שיושב שם ולא עושה כלום, ויש בחור אחר שכל היום מתאמץ להבין את דברי הגמרא והראשונים. הוא מתאמץ ומתאמץ ומתאמץ, והוא לא מצליח, והוא מתוסכל..
"כן הוא יודע שבעתיד זה ישתלם לו… הוא יהיה אדם יותר מאושר בחיים הוא יקבל שידוך יותר טוב, יהיה לו יותר כבוד, , ושיא השיאים: הוא יגיע לעולם האמת ויזכה בכבוד מלכים.
אבל זה קשה לו עכשיו מאוד מאוד.
"פעם בעבר, כל דבר בא בעמל וביגיעה וכשהיו רוצים לאכול לחם? לוקחים גרגירי חיטה, טוחנים, מנפים, מכניסים לקערה ומערבבים ולשים בעמל וביגיעה ולבסוף מרדדים ומתפיחים ואופים… ורק אז אפשר להתחיל לאכול…
.מי שרצה לשתות משקה קצת יותר טעים ממים היה צריך לסחוט לימון ולפורר סוכר ולערבב בכוס ולבסוף היתה לו כוס אחת של לימונדה… היום הוא ניגש למקרר, פותח בקבוק ושותה מלוא הכוס קולה…
"היום אנחנו חיים בדור שבו אנחנו משלמים את כל הכסף שלנו רק כדי "שיהיה קל", שהמדיח ישטוף לנו את הכלים והמכונה תכבס לנו את הכביסה והמאוורר יניף לנו את המניפה וכו'… לוחצים על כפתור ונדלק האור, דבר שפעם הצריך עבודה של כמה דקות להעלות אש בכמה וכמה אבוקות כדי שהחדר יאיר בצורה שאפשר יהיה לקרוא כמו בנאדם…
"בעבר כשבחור היה צריך להתייגע על הבנת רש"י או תוס', זה לא היה משהו חריג. כל הזמן היו מתייגעים, כולם מסביב היו מתאמצים, כל אחד על דברים אחרים, אבל המאמץ היה חלק מרכזי מאוד בחיי היומיום. בזמנינו המאמץ נעלם, אנחנו מכחידים אותו באופן שיטתי ולא נשאר ממנו זכר.
רק במקום אחד בלבד נשאר זיכרון צורך להתאמץ!!! בלימוד התורה. אם לא תתאמץ לא תבין, אם לא תתאמץ לא תתקדם, אם לא תתאמץ לא תצליח!!!
"אבל הבחורים של היום, כבר אין להם בכלל את השריר הזה של המאמץ, הם לא יודעים איך עושים את זה, איך מתאמצים??? איפה קונים את המכשיר של המאמץ??? זה משהו שמחברים למחשב? זה צריך בטריות או שהוא מקבל אנרגיה סולארית מהשמש???
"מרן החזון איש כבר חזה את זה לפני עשרות שנים. הוא כתב באגרותיו שככל שהדורות יתקדמו מבחינת המודרניזציה העולמית, כך ילך האדם אחורה! למה? כי האדם צריך להתאמץ כדי להיום אדם טוב יותר, ככל שהוא מתרגל להתאמץ פחות, כך האיכות שלו עצמו תהיה פחותה יותר".
**
"יש לנו מזל שאנשים כן מוכנים להתאמץ כדי להשיג הנאה שהיא גדולה במיוחד. אנשים נוסעים למרחקים כדי לטייל ולראות פלאי תבל, אנשים מטפסים על הרים בשביל ריגוש והנאה, יש כאלו שמתעמלים כדי להרגיש חזקים יותר, כל אחד וההשקעה שלו.
"למה אנשים מתאמצים כדי להשיג הנאה, וזה המזל שלנו, כי על ידי לימוד תורה אפשר להגיע להנאה, וכשהבחור מגלה את הסוד הזה, פתאום הוא מקבל 'בטריה', יש לו כח שמניע אותו להתקדם ולהתאמץ, לשאול ולתרץ, לחזור על הנלמד שוב ושוב, להתייגע בלימוד עוד יום ועוד יום, מתוך ידיעה ברורה שהוא ילמד ליהנות מהלימוד הזה, ושהעמל הזה כשלעצמו יש בו חשיבות עצומה מאוד.
"יש לשון מאוד מיוחדת של רבי אברהם בן הרמב"ם, שכתב "היודע משאת נפשו, יקל עליו לעזוב כל הון שבעולם".
"כדי להגיע למצב שיקל עליו לעזוב כל הון שבעולם, צריכים שלבחור תהיה משאת נפש, ושהוא ידע אותה, שהיא תהיה ברורה לו, אם משאת נפשו תהיה לדעת ללמוד סוגיא כמו שצריך, הוא יהיה מסוגל להתאמץ ולהתייגע למרות כל מה שאמרנו על הדור הנוכחי שרגיל לעשות הכל כדי להימנע ממאמץ שאינו הכרחי.
"ולכן צריך לפני הכל לייצר אצל כל בחור שאיפה, תשוקה וכמיהה עזה להצליח בלימוד. זה לא בא ברגע אחד, אבל לצערנו אם לא עובדים וחותרים להגיע לשם, זה לא בא גם אחרי עשרים שנה שבחור לומד בתלמוד תורה ובישיבה, ולפעמים הוא כגבר נכנס אל חופתו אחרי שסיים את חוק לימודיו כביכול, ואין לו שום שאיפה לדעת ללמוד גמרא, ומעולם לא היתה לו שאיפה כזאת. זה פשוט אסון! תינוק שנשבה, לא לימדו אותו לאהוב את הלימוד וליהנות ממנו.
"לא פעם אני תופס בחור שיושב בישיבה ואני שואל אותו, תגיד לי, למה אתה לומד גמרא? למה צריך ללמוד תורה??? יש בחורים שאומרים לי בפה מלא: "אני לא יודע", הרוב כן מנסים לענות לי תשובות, אבל ברוב רובם של המקרים התשובה אינה מספקת, ואתה רואה שהבחור עצמו אינו משוכנע במאה אחוז שזאת אכן התשובה המלאה לשאלה ששאלתי.
"אני שואל עכשיו שאלה את הקוראים, אני שואל את ההורים, זה נראה לכם הגיוני??? אתם מצפים מבחור שיישב וילמד 12 שעות ביממה, בזמן שעוד לא טרחתם להסביר לו אפילו פעם אחת למה הוא צריך ללמוד גמרא? מה חשבתם שיקרה? שהוא באמת יעשה את זה רק כי אמרתם לו???
"קביעת יעדים, מטרות והגדרת שאיפות, זה תנאי סף בסיסי והכרחי כדי להצליח בלימוד. בלי שבחור יודע למה הוא לומד גמרא, אין סיכוי שהוא יוכל ללמוד וליהנות מהלימוד. זאת סתם עבודת פרך, עינוי וסבל עבורו, וגם אם הוא בחור מחונך וצייתן הוא ילמד כשאין ברירה וחייבים, ברגע שתסובבו את הראש והוא לא יהיה תחת השגחתם, הוא לא יפתח שוב גמרא, במשך הרבה מאוד זמן.
"היודע משאת נפשו יקל עליו", ומי שאינו יודע משאת נפשו, תכבד עליו העבודה הזאת שבעתיים, והסיכוי שלו להצליח בלימודים הופך להיות נמוך מאוד".
**
"לא מזמן דיברתי עם אבא לבחור בן 15. הוא לא יודע מה קורה עם הילד, הבחור יש לו ראש טוב, הוא מבין עניין, אין לו שום בעיה להתרכז ולהקשיב, ובכל זאת הוא לא מאוד אוהב ללמוד, בלשון המעטה. בשנה שעברה הבחור היה בשיעור א', הוא ישב ולמד בהתמדה מופלאה, ממש היה הפרח של הישיבה, אבל השנה, בשיעור ב', הכל השתנה. הוא יושב בסדר, לומד ברבע שעה מה שחייבים ללמוד ולאחר מכן מפטפט ומפטפט. המשגיח מתלונן עליו שהוא מצד אחד לא עושה בעיות והוא 'בסדר גמור', אבל הלימוד לא מעניין אותו, והאבא לא מבין למה.
"אני מדבר אתו על אהבת תורה", מסביר לי האבא, "הסברתי לו אלף פעמים למה צריך לשאוף, לאיפה אנחנו צריכים להגיע, כמה כיף זה ללמוד תורה אחרי שעוברים את השלב הראשון של הקושי. ובכל זאת הוא לא כל כך מתאמץ ללמוד, אני לא יודע למה???
"ניסיתי לבדוק, אולי זה משהו בדוגמה האישית, אולי האבא מספר לו כמה מתוק הוא לימוד התורה, בזמן שהוא עצמו דווקא מתענג הרבה יותר על צלחת מהבילה של טשולנט בשרי, אבל לא, האבא אברך שיושב ולומד בהתמדה ובחשק, ובכל זאת הוא לא הצליח להעביר את התחושה הזאת לבנו.
"אחרי שדיברתי קצת עם הבחור הבנתי את הסיפור… יש כאן בעיה רצינית של 'תיאום ציפיות'. הבחור רואה את אבא שלו נהנה מהלימוד ושקוע בלימוד, האבא מספר לילד על גדולי ישראל שלומדים 18 שעות ביממה, ולא שמים לב למה שקורה מסביבם כי התורה היא משוש חייהם ואין להם שום דבר אחר שמעניין אותם חוץ מהתורה הקדושה, הילד מבין מה זה נקרא ליהנות מהלימוד, הוא יודע להיכן צריך לשאוף…
"אבל הוא חושב שכל זה לא נוגע אליו. הוא בטוח שהוא עצמו לעולם לא יצליח ליהנות מדף גמרא!!!
"איך הוא יודע? כי הוא ניסה ולא נהנה. בשיעור א' בישיבה קטנה הוא למד, הוא התאמץ, הוא השקיע, שנה שלימה מהחיים שלו הוא נתן לתורה. חזר ושינן, התאמץ והתייגע, הוא ניצל גם את בין הסדרים ללימוד, וגם בימי שישי ושבת הוא היה יושב ולומד, ובכל זאת הוא לא הרגיש שום טעם של מתיקות בגמרא…
"מה זה אומר??? שכנראה אצלו אין את החלק הזה שנקרא "אוהב ללמוד", זה קיים רק אצל אחרים. הוא עצמו בכלל לא מסוג האנשים הללו שמסוגלים ליהנות מהלימוד, ואם הוא לא יהנה מהלימוד אף פעם, למה לו להתאמץ כל כך חזק???
"רבותי! כשאתה לוקח קבלן ומתחייב לשלם לו 250 אלף שקל תמורת שיפוץ יסודי של כל הבית, אתה עושה אתו 'לוח תשלומים', כשאתה לוקח הלוואה אתה מתחייב מראש על מועד תשלום, לא כך???
"ומה עם 'לוח תשלומים' עם הילד? אתה מבטיח לו שהוא יתענג על כל מילה מהתורה הקדושה, הוא מאמין לך ומתאמץ בהתאם, אבל עברה שנה שלימה והוא עדיין לא הרגיש שום הנאה. מה זה אומר??? או ששיקרת לו, או שהוא פשוט בנאדם שונה ולכן הוא לא יכול ליהנות מזה… מה לעשות, לא כולם אוהבים לשתות יין, לא כולם אוהבים להריח טבק, לא כולם אוהבים לאכול חריף, ולא כולם אוהבים ללמוד תורה…
"כ"ק מרן אדמו"ר ה'נתיבות שלום' מסלונים זצ"ל היה מבאר כך את הפסוק "לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי", אם לא הייתי יודע מראש שהתורה תהיה השעשועים שלי, הייתי נאבד ונעלם בתקופת ה'עניי', התקופה שבה הלימוד בא על ידי עינוי של הגוף. העינוי צריך לבוא יחד עם ידיעה ברורה שאחר כך היה שעשוע גדול לגוף ולנשמה, אבל צריך גם תיאום ציפיות.
"בחור שחושב שאחרי שנה הוא יזכה להגיע לרמת ה'גישמאק' בלימוד שהרגיש מרן הרב אלישיב אחרי מאה שנות לימוד, פשוט טועה, והטעות הזאת עלולה לגרום לו לאבד אימון ביכולת שלו להגיע להנאה העצומה הזאת".
"בעז"ה בשבוע הבא נביא את חלקו השני של הראיון, בו מסביר הרב הרשטיין עוד לגבי הטמעת אהבת התורה בליבם של בחורים צעירים וגם של אנשים מבוגרים…"