בהיותי בחור, ניגשתי להיות חזן,…
הגאון רבי שלמה זלמן פרידמן שליט"א אב"ד סאנטוב ליקווד:
את המעשה שלפנינו סיפר יהודי אחד על הגאון רבי אברהם דוב אויערבאך זצ"ל (אחיו של הגרש"ז זצ"ל), ממנו ניתן ללמוד איך אפשר להוכיח ולהעיר לזולת בצורה מכובדת באופן שישמר כבודו של הזולת, וכך מספר היהודי:
בהיותי בחור, ניגשתי להיות חזן, ואחר התפילה כיביתי את הנרות שבעמוד החזן ברוח פי, ולא ידעתי שבספר חסידים כתוב לא לכבות את הנרות ברוח הפה. לאחר קצת זמן, ניגש אלי רבי אברהם דוב, ושאלני בתמימות כמי ששואל דבר הלכה, האם יודע אני למה בערב שבת כשמטיבין את הנרות ומדליקים אותם, מכבים ברוח הפה, אף שבספר חסידים כתוב לא לכבות ברוח הפה?…
אמרתי לו שאינני יודע. ואז השיב לי, "כיון שכל הטעם משום סכנה, ובערב שבת שהוא מצוה, הרי שומר מצוה לא ידע דבר רע"…
ממשיך היהודי ואומר: מלבד הידע החשוב שקיבלתי, למדתי מזה כיצד ניתן להעיר לאדם בדרך כבוד ובשיא הרגישות, ושאפשר ליידע אדם על הלכה שנתעלמה ממנו, גם בצורה מכובדת ועקיפה, שאבין מעצמי שביום חול לא מכבים כך, ולא מוכרחים לעשות זאת על ידי מחאה ישירה, מתנשאת ופוגעת..
דג מחוסר איבר
מובא בספר 'מחנך' לדורות, כי הגאון רבי אליהו דסלר זצ"ל, בעל ה'מכתב מאליהו'
היה מזהיר ומתריע את תלמידיו שהתמנו לתפקידי רבנות בתפוצות ישראל, כי אם יזלזל הרב בשאולותיהם של בני הקהילה – עלול הוא לגרום לכך שהם יפסיקו להתייעץ עמו, ויפעלו על דעת עצמם גם בנושאים בהם הם חסרים באופן מוחלט את הכלים הנחוצים בכדי לקבל הכרעה נכונה.
כך למשל סיפר תלמידו של רבינו, הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל: "כאשר התמניתי לרבה של 'רמת השרון' תחת אבי שנפטר בדמי ימיו, המחיש לי רבינו עיקרון זה, באמצעות הסיפור הבא – אשר אירע בראשית ימיו כרב באנגליה.
באותם ימים באה לפניו אשה מודאגת, וסיפרה כי לא מצאה את ה'מרה' בדג שפתחה… היא חששה שהדג טרף, עבדה אשר יש בה כדי ללמד על בורותה הרבה.
אכן, רבינו לא מיהר להשיב על שאלתה של האשה… הוא השתהה במצן תשובתו, פתח ספר גדול ומרשים והשים את עצמו כקורא מתוכו בעיון רב, רק לאחר מכן פסק לה בארשת של כובד ראש, כי הדג כשר ומותר באכילה…
כבוד הבת וכבוד השבת
בספר ר' אל'ה, העוסק בקורותיו ובמוסריו של הגאון רבי אליהו לופיאן, בעל ה'לב אליהו', מסופר כי לעת זקנותו שהה רבינו בבית משפחת בתו הרבנית פינסקי, בשכונת בית וגן בירושלים, והיא זכתה לשמש את אביה במסירות רבה.
ומעשה שקרה בשבת קודש בביתה, עת חילקה הרבנית את מנות האוכל לבני הבית.
בהגיע תור החמין המהביל להגיע לשולחן, רבינו קיבל את מנת החמין, אכל אותה וסיים את כולה.
וכשהגיעה הרבנית לשולחן וטעמה ממנת החמין, פערה את פיה בתמהון בשאלה: אבא, הכיצד סיימת מנה זו של חמין, הרי החמין מלוח?!
"אכן צדקת בתי", ענה רבינו, בקול מלא רוך ואהבה, "החמין יצא הפעם כשהוא מלוח מן הרגיל, והיה קשה לאוכלו. אבל, קשה פי כמה היה שלא לאוכלו, ולהגיע לידי חשש שאת תפגעי…
על זמני הדלקת נרות ברחבי אמריקה בעוד מאה שנה!
לפני שלושים שנה, יהודי שעמד בראש מערכת פרסום של הניו יורק טיימס העלה רעיון מבריק: בכל שבוע נפרסם את זמן הדלקת הנרות ברחבי הארה"ב. מדובר, כמובן, בשטח פרסום שעולה הרבה כסף. מישהו יקנה את השטח הזה וישלם על המודעה וזה טוב לעסקים. באמריקה מדברים עסקים וכך היה. 2500 דולר עלתה ה'קוביה' שהתפרסמה בפינה הקבועה של העיתון, ובכל יום שישי, כשמיליונים ברחבי העולם פתחו את הניו יורק טיימס, הם ראו את המודעה הבאה:
"נשים יהודיות – זמן הדלקת נרות ביום שישי הזה הוא בשעה…
עשר שנים של פרסום זמן הדלקת הנרות בכל רחבי ארה"ב ואז נעלמה ה'קוביה' בעיתון. אבל בתחילת המילניום החדש, כשהעולם החליף ספרה ועבר מ-1999 ל-2000 – הניו יורק טיימס הוציא מהדורה חגיגית מורחבת לקראת העיתון הראשון של מהדורת המילניום. העיתון הראשון של המילניום החדש כלל שלושה עמודים ראשיים: בעמוד הראשון – שיחזרו את החדשות שהיו מאה שנים אחורנית, ב-1900, בעמוד השני הופיעו החדשות האקטואליות ליום הראשון של שנת אלפיים, ובעמוד הראשי השלישי פירסמו את התחזיות הצפויות ל-2100. ספק אם העורכים היצירתיים של הניו יורק טיימס צפו את מגפת הקורונה למשל.
הנושאים שהופיעו בעמוד העתידני של 2100 היו בנוסח רובוט נבחר לנשיא ארה"ב, מלחמה עולמית פרצה בחלל, אמריקה השתלטה על כוכב לכת נוסף מחוץ לכדור הארץ, בבית החולים הדיגיטאלי שוב מפגינים הרובוטים. בעוד מאה שנה העולם יראה אחרת.
בפינה הכניסו מודעה קטנה. זמני הדלקת נרות ברחבי אמריקה בעוד מאה שנה!
מה הביא אותך לפרסם את המודעה הזו במהדורה הכי חגיגית של העיתון? שאלו את המו"ל של הניו יורק טיימס, מה כל כך חשוב לדעת מתי תכנס שבת חורפית בעוד מאה שנים מהיום?!
"אנחנו לא יודעים מה יקרה ב-2100. זה בלתי אפשרי לחזות את העתיד", אמר המו"ל. הוא היה קתולי. "אבל בדבר אחד אנחנו יכולים להיות בטוחים בהחלט והוא – שב-2100 נשים יהודיות תדלקנה נרות שבת גם אם יום שישי יהיה קצר במיוחד – – -".
אמהות יקרות, בערב שבת קודש אחר הצהרים נשים יהודיות בכל העולם יעמדו ליד הנרות ויתפללו. נרות שבת של חורף. יום שישי קצר ובארבע כבר שבת. עוד שבת של כוח. עוד שבת של משמעות, לאמא יש תפקיד ענק בבית היהודי, והיא אחראית על כל החוויות שמתחרשות בו, ושבת היא חוויה רוחנית עמוקה. שבת קצרה של חורף עם חויה עמוקה של אמא. רק אמא. חזק חזק ונתחזק. .
(י. פריינד קטיפה יתד נאמן י"ב בטבת תשפ"ב)