הרב אייזיק רוזנבלום
את שוקי אני מכיר מבית הכנסת בו אני מתפלל. הוא בחור בן 15, לומד בישיבה קטנה מאוד מוכרת בעירנו, ובתקופה האחרונה עושה רושם שהוא לא מרוצה. אבא שלו שוחח איתי וביקש שאנסה לבדוק מה קורה עם הילד הנפלא שהפך לבחור שאינו מתקדם לשום מקום.
שאלתי אותו על סדר היום השגרתי, על יחסיו עם החברים בישיבה, ניסיתי לבדוק אם יש כאן בעיות של קשב, אולי הישיבה לומדת ברמה גבוהה מדי עבורו…
אבל לא, כל הבעיות הללו נשללו. הוא בחור רגיל לגמרי, מצבו החברתי מצויין, בישיבה לא לומדים מדי מהר או מדי קשה, הכל בסדר גמור.
ובכל זאת… משהו כאן לא מסתדר. לאיפה נעלם החיוך? לאיפה נעלמה השמחה של שוקי כשמדברים על לימוד ועל השקעה בלימודים. יש כאן איזושהי בעיה שצריך לפתור.
אחרי חקירות ודרישות, נדמה היה לי שהצלחתי לאתר את מקור ה'נזילה' שגורם לכל הדיכאון הזה להציף אותו ולמנוע ממנו את הרצון ללמוד.
זה המגיד שיעור, ר' שמואל יצחק (שם בדוי כמובן) שאחראי לכל המצב. מסתבר שבחודש אלול, ר' שמואל יצחק נזף פעם אחת בשוקי, בגין מעשה שלא עשה, ומאז היחסים בין הרב ותלמידו הלכו והתערערו. התלמיד הגיב בחוסר כבוד, הרב השיב בגערה חמורה ומאז ועד היום לא שוררת ביניהם אהבה גדולה…
שוקי לא מוותר על הלימוד בגלל שהוא קצת מסוכסך עם המג"ש. ממש לא, הוא ממשיך ללמוד עם החברותא ובשיעור מנסה להקשיב, אבל המגיד שיעור מצדו פחות מסתכל עליו, פחות משקיע בו, לא כל כך מתייחס לשאלות שלו וממילא הלימודים הולכים ונעשים יותר ויותר מכבידים. שוקי לא יודע למה…
ללמוד עם הלב
יש אנשים שלומדים ברמה טכנית, הסברתי לשוקי, יש מקצועות שכך באמת לומדים אותם. אפשר לשבת מול טייפ גדול שבו תשמע דברי הסבר איך מרכיבים פצצת אטום, יוסיפו לך שקופיות ואתה בהחלט תוכל לדעת איך מרכיבים את הפצצה הזאת.
אבל יש מקצוע אחד שאותו לומדים עם הלב, וזאת התורה הקדושה. את התורה צריך ללמוד מפיו של רב שאתה מאמין בו ואוהב אותו.
אם חסר בקשר בין התלמיד ורבו, חסר ביכולתו של התלמיד להבין את השיעור. כשאין קשר בריא בין הרב ותלמידו, כשהתלמיד לא סומך על הרב ולא מאמין באמונה תמימה שהרב רוצה ללמד אותו תורה ורוצה בהצלחתו, אי אפשר להצליח, לא בלימוד התורה.
"ולכן", אמרתי לשוקי, "אתה צריך עכשיו לחפש דרך איך לפייס את ר' שמואל יצחק, להתנצל על האופן שבו דיברת אליו, ולגרום לו לאהוב אותך ולשכוח את הסכסוך המטופש הזה…".
שוקי זינק ממקומו כנשוך נחש: "מה??? שאני אתנצל??? זאת היתה טעות שלו. הוא המבוגר, אני רק ילד, ממתי ילדים אמורים להתנצל על טעויות של מבוגרים???".
"מאז ומתמיד", השבתי לו, "חז"ל כבר קבעו מזמן שאתה צריך להתנצל בפני הרב שלך, לבקש את סליחתו, ולעשות כל מאמץ כדי למצוא חן בעיניו!!!".
שוקי הסתכל עלי בעיניים פעורות, חז"ל כבר קבעו את זה??? הוא לא מאמין לי…
פתחתי גמרא במסכת תענית שמצטטת פסוק במגילת 'קהלת': "אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל, וַחֲיָלִים יְגַבֵּר וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה".
"רבא אמר: אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל – בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר והוא לא פנים קלקל. מאי תקנתיה? – ירבה עליו רעים, שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה; כל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא".
"עכשיו אני רוצה שתלמד שוב פעם את הקטע הזה בגמרא, ותצביע לי הבעיה. יש כאן בעיה כלשהי, מה הבעיה???".
שוקי מסתכל, קורא את הגמרא ומשיב: "התלמיד אינו מבין, לימודו קשה עליו כברזל, זאת הבעיה!".
נכון מאוד, השבתי לו, הבעיה היא שהתלמיד אינו מבין את הלימוד כראוי.
עכשיו אני רוצה לשאול שאלה נוספת. מי אשם בבעיה??? את מי הגמרא מאשימה???
שוקי בודק שוב וחוזר אלי עם תשובה, רבו של התלמיד נושא באחריות, "בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים", אם הוא היה מסביר פנים לתלמיד, התלמיד היה מצליח להבין את הלימוד כראוי בלי קושי מיוחד.
ומה הפתרון??? 'ירבה עליו רעים', התלמיד צריך לחפש דרכים כדי למצוא חן בעיני רבו, לרצות אותו ולפייס אותו ולגרום לו לאהוב את התלמיד, כדי שהתלמיד יוכל להצליח בתלמודו ולא יהיה לימודו קשה עליו כברזל.
ועכשיו שאלה אחרונה בסדרה: על מי מטילה הגמרא את האחריות לפיתרון הבעיה? מי הוא זה שצריך לנקוט בפעולה כדי לפתור את הבעיה?
התלמיד!!!
הרב הוא האחראי לבעיה, והתלמיד הוא האחראי לפתור אותה.
לכאורה זה מאוד תמוה, מדוע לא תחייב הגמרא את הרב להסביר פנים לתלמידו כדי שהתלמיד יצליח בלימודו, הרי הוא הוא הגורם לאותה בעיה קשה…
עצה טובה
למה באמת? מדוע אנחנו מטילים על כתפיו של התלמיד את האחריות למחדליו של הרב??? איזה היגיון יש בהוראה הזאת?
התשובה היא, כך הסברתי לשוקי, שלרב יש תלמידים רבים. הוא מלמד עכשיו קבוצה של ארבעים או חמישים או שמונים בחורים, בשנה הבאה הוא ילמד עשרות תלמידים אחרים. בתוך עשר שנים, מלמד הרב מאות רבות של תלמידים, וכשהוא ייפטר לבית עולמו, הוא ירים את עיניו לשמים, ויטפח לעצמו על השכם בסיפוק רב… הרבצתי תורה בישראל והעמדתי תלמידים הרבה.
הוא לא יזכור בכלל את התלמיד הבודד, שוקי או מוישי או שרוליק או חיים, שלימודו היה קשה עליו כברזל. סביר מאוד להניח שהרב בכלל חושב שהתלמיד פשוט אינו מוכשר די הצורך כדי להבין את דבריו, או שיש לו כל מיני מפריעים וקשיים בלימוד.
אז נכון שהרב הוא האשם במצב, אבל אם נמתין לו שיתקן את מעשיו, נצטרך להישאר כל ימי חיינו במצב המתנה בלתי נגמר.
לעומתו, לתלמיד יש עכשיו רק רב אחד. ייתכן שבעוד מספר חודשים הוא יעבור לשיעור אחר ויהיה לו רב אחר, אבל במשך החודשים הללו הוא לא יכול להתקדם בלימוד, כי בינו ובין המגיד שיעור שלו שוררת איבה רח"ל. איך אפשר ללמוד כך תורה מפיו???
שוקי יקירי, אמרתי לנער הנבון, אם אתה תנקה את מצפונך בטענה שמי שאחראי למצב זה המגיד שיעור, ושהוא חשד בך בחינם ופגע בך פגיעה קשה שלא כדין ושלא ביושר, אולי באמת המצפון שלך יישאר נקי, אבל אתה תישאר עם הארץ!!! אתה תפסיד דפי גמרא רבים.
אפשר אולי לומר שהאחריות באמת לא מוטלת על התלמיד, אבל הגמרא נותנת לו עצה טובה. אל תמתין לרב שיתקן את הטעות, סביר להניח שהוא לא יעשה זאת משום שהוא בכלל לא שם לב שלא נהג כשורה, ולכן עדיף להיות חכם ולא להיות צודק.