אליעזר (לייזר) רוט
בשבוע שעבר הבאנו ב'לקראת שבת', את חלקה הראשון של השיחה המרתקת שערכנו עם הרה"ג רבי אורי טיגר שליט"א, מגדולי המקורבים למרן שר התורה, הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א. סיפרנו את הדרך בה זכה הרב טיגר להתקרב כך אל מרן שליט"א, והבאנו כמה עובדות נפלאות שסיפר לנו, מאשר ראו עיניו. בשורות הבאות נביא את חלקה הנוסף של השיחה:
בתוך השיחה מתאר לנו הרב טיגר, את האווירה השוררת בביתו של מרן שליט"א בעת שהוא עובר עמו על הספרים: "מצד אחד, הרב מפגין כלפי חביבות מיוחדת במינה. הספרים שכתב יקרים מאוד ללבו, ולכן העיסוק בהם מסב לו נחת גדולה, והוא מכיר טובה בצורה יוצאת דופן לכל מי שנוגע בעניין הזה.
"מצד שני יש אווירה של אימה ופחד. יש הרגשה שאתה יושב לצדו של מלאך ה' צבקות, אדם קדוש וטהור, שאין לנו שמץ של השגה, במידת המסירות וההתמסרות שלו לתורה באופן מוחלט, עד כדי כך שאין לו שום דבר בעולם הזה חוץ מהתורה. הוא מונח בלימוד כל הזמן, וגם כשהוא מדבר על דברים אחרים לרגע או שניים, כל ההסתכלות שלו על הנושאים האחרים מגיעים דרך התורה הקדושה.
"אם בא מישהו לרב, ושואל אותו אם לקנות דירה בעפולה או בכל ישוב אחר שאינו מוזכר בתנ"ך כחלק מארץ ישראל, מה עושה מרן? הוא פותח 'דרך אמונה', שם יש מפה של גבולות ארץ ישראל, ובודק אם היישוב הזה נמצא בשטחי ארץ ישראל או לא… אבל אם היישוב מוזכר בנביא, התשובה מיידית, הוא יודע שזה יישוב בשטחי ארץ הקודש.
"ולכן, כל השיחה עם מרן היא עניינית ורצינית מאוד. צריך להתכונן מראש מה לומר ואיך לומר, זה סוג אחר לגמרי של שיחה.
"אפילו כשאני רוצה לבקש ממרן שליט"א ברכה על עניין כזה או אחר, או להתייעץ אתו בקצרה בסוגיה שאני צריך לקבל בה החלטה, קודם כל מדברים בלימוד, סוגרים ומסיימים את כל העניינים הנוגעים ללימוד, ורק בשניה האחרונה, כשאני כבר מקפל את הדפים ומרן מעתיק את עיניו מהדפים שלי אל הגמרא שלו, זאת השניה שבה אפשר לתפוס את תשומת לבו ולבקש את עצתו וברכתו…".
שלוש תשובות לשאלה
"הכל יודעים שמרן הגר"ח קנייבסקי הוא גאון הדור", אומר הרב טיגר, "הגאונות שלו היא לשם דבר, כבר עשרות שנים שכולם יודעים שכל רז לא אניס ליה, הוא בקי בכל מכמני התורה, ויודע אותה ישר והפוך בעמקות מיוחדת ובבהירות מופלאה.
"כמו כן גלוי וידוע לכל, שמרן שליט"א הוא צדיק וקדוש, הפרישות שלו מענייני העולם הזה היא לשם דבר, האור המיוחד הנסוך על פניו נראה לעין כל.
"אבל למרן יש עוד נקודה, שגם בה הוא אחד ומיוחד בדור: טוב לב אינסופי! יש לו רחמים על כל נברא, והלב שלו מלא באהבה לכל יהודי באופן שקשה לתאר. זאת הסיבה שלמרות הכמיהה העזה שלו לתורה, הוא מוכן להפסיק מהלימוד ולהשיב לשואליו דבר. מבחינתו מדובר בהקרבה עצומה, הוא לא יכול לוותר על רגע אחד במחיצת הגמרא, אבל כשיהודים רוצים לקבל עצה או ברכה, אין ברירה, הלב הטוב שלו לא נותן לו להשיב את פניהם ריקם…
"ואכן, מידה מיוחדת היתה בו ברבינו שליט"א, עד השנים האחרונות ממש, ובמשך עשרות שנים, הוא היה משיב תשובה בכתב לכל מי ששלח לו שאלה. ממש לכל אחד, על כל שאלה ושאלה! לפעמים הגיעו אליו מכתבים עם 30 שאלות, הוא היה עובר על הכל ומשיב על כל אחת מהן, וזה היה במשך שנים, עוד כשאביו הסטייפלער הקדוש היה חי, כבר היה הגר"ח מקבל מכתבי שאלות ומשיב עליהן.
"שאלתי את מרן שליט"א בכמה הזדמנויות, מה הסוד של ההנהגה הייחודית הזאת, למה הוא טורח להשיב על כל שאלה?
"הרי אין בעולם דבר יקר יותר לבעליו, ממה שהזמן יקר לרבינו שליט"א, ואם כן למה הוא הסכים 'לבזבז' מזמנו על שאלות שכתבו אנשים מכל העולם?
"קיבלתי ממרן שליט"א שלוש תשובות שונות לשאלתי, ומכל אחת מהן אפשר ללמוד הרבה: פעם אחת השיב לי מרן, שהוא עונה לשאלות כי זה ממריץ אנשים ללמוד ולהתאמץ, ולכן שווה לו לבזבז מעט מזמנו, כדי שאחרים ישקיעו יותר מזמנם בלימוד.
"פעם אחרת השיב לי מרן ביתר פירוט ואמר לי, שמאחר והוא אינו נושא במשרה תורנית, הוא לא מלמד בישיבה או בכולל ובעצם לא עשה פעולות להעמדת תלמידים, לכן הוא מקיים את 'והעמידו תלמידים הרבה' בכתיבת הספרים שלו ובמענה לשואלים, ממילא זה לא בזבוז זמן אלא קיום מצוות 'ושננתם', כמו שאב מחויב לבטל מתלמודו כדי ללמד את בנו והרב את תלמידו.
"התשובה השלישית שקיבלתי ממרן, והיא בעצם התשובה הראשונה היתה: רחמנות! אנשים כתבו מכתב ומחכים לתשובה, אי אפשר לאכזב אותם…
"מעניין לומר שאת שתי התשובות הראשונות שמעתי ממנו רק פעמים בודדות. אבל את התשובה השלישית – 'רחמנות', שמעתי ממנו פעמים רבות, וגם כשהוא אמר לי את הטעמים האחרים הוא הצמיד להם גם את הסיבה של 'רחמנות'… זה מגיע מטוב לב!
"ובאמת רואים את זה לא רק במכתבים אלא בכל דבר, כל מה שקשור לחסד, מרן שליט"א עושה אותו בשמחה ובלי היסוס.
"וכבר היה מעשה, שפעם אחת ירד מרן לחפש אותי ברחוב. היה זה כשהילדים שלי היו קטנים, ולא פעם הייתי מביא אותם איתי לבית מרן, הם היו בעגלה ואני הראיתי לו את ההערות שלי. לא פעם שכחתי שם על השולחן את הבקבוק או המוצץ וכדו'. רבינו אף אמר לי בדרך צחות, שאני כבר יש לי חזקה לשכוח אצלו את הבקבוקים של התינוקות, ולכן אני צריך לשים יותר לב…
"פעם אחת הייתי אצל מרן עם אחד הילדים, ולאחר מכן יצאתי לעשות כמה סידורים בבני ברק, ובעודי מסתובב בבני ברק, נזכרתי שהשארתי את הבקבוק של הילד בבית הרב. מיהרתי לחזור חזרה, ואני פוגש שם מתחת לבית את חתנו של מרן, הגאון רבי יהושע צביון, ששאל לשם מה הגעתי, וסיפרתי לו ששכחתי את הבקבוק…
"'פתרת לי פליאה גדולה מאוד', אמר לי הגר"י צביון, 'מקודם ראיתי את מורי חמי יורד למטה, יוצא לרחוב ומחפש מישהו. זה היה מאוד מוזר, ממתי הרב מחפש אנשים ברחוב??? עכשיו אני מבין שהוא פשוט רץ אחריך כשראה ששכחת את הבקבוק'…
"ואכן" משלים הרב טיגר את המעשה, "כשעליתי לבית הרב הוא מיד קידם את פני ואמר לי: 'איפה היית? חיפשתי אותך, רחמנות על הילד שנשאר בלי הבקבוק'…
"הוא לא דיבר על השבת אבדה, הוא לא נכנס לשאלה אם הוא מחויב בהשבה או לא, ואם יש לזה דין אבדה, זה פשוט עניין של רחמנות לפני הכל. גם מי שהוא 'זקן ואינה לפי כבודו', אינו פטור מהצורך לרחם על הזולת…".
השעון שלהם והשעון שלנו…
"עוד מעשה דומה במקצת, אירע כשפעם אמר לי מרן להגיע אליו בשעה מסוימת, כמדומני שהיה בשעה 3:00 אחה"צ, זאת השעה שבה אמור מרן להיות כבר אחרי מנוחת הצהרים הקצרה שלו, ולקום לעוד שעות ארוכות של עמל ויגיעה בתורה הקדושה. הוא גם אמר לי שאם הדלת תהיה סגורה, שלא אהסס להקיש עליה עד שהרבנית תפתח לי ותכניס אותי פנימה.
"באי ביתו של מרן יודעים שהוא לא מחליף את השעון שלו מחורף לקיץ וכדו'. מבחינתו יש רק שעון אחד, מה שאנחנו מכנים 'שעון חורף'. שעון הקיץ זאת המצאה מיותרת, שהוא לא מצא טעם להתחשב בה, ולכן השעון שלו נשאר על שעון חורף כל ימות השנה.
"משום מה באותה פעם נשמט הדבר מזיכרוני, ומאחר ומרן הורה לי להגיע בשעה 3:00, הגעתי בשעה היעודה, וכמו שאמר לי מרן מראש, הדלת אכן היתה סגורה. נקשתי על הדלת פעם ופעמיים, אין קול ואין עונה. ניסיתי עוד קצת, ומשראיתי שלא עונים סבתי על עקבי והלכתי לסדר כמה עניינים. אחרי שעה וחצי או יותר חזרתי לבית הרב, והפעם היתה הדלת פתוחה ואנשים יצאו ובאו.
"כשראה אותי מרן מיד שאל אותי: 'איפה היית? למה לא הגעת בשעה 3:00 כמו שסיכמנו???' השבתי שעשיתי כפי שצוויתי, הגעתי בשעה המיועדת בדיוק רב, נקשתי על הדלת שוב ושוב, וכשראיתי שלא עונים, נאלצתי ללכת ולנסות את מזלי בפעם אחרת…
"הרב שומע את דברי ומתפלא מאוד: 'איך יכול להיות? אם דפקת בשלוש, הרבנית בוודאי היתה פותחת לך. זה לא הגיוני!'. ואז עלה חיוך על פניו של מרן: 'מה השעה אצלך???', הוא שאל אותי, הסתכלתי על השעון ואמרתי: 'אצלי השעה 4:30…'. מרן צחק חייך ואמר לי: 'עכשיו השעה שלוש וחצי!!! אתה יש לך את השעון של המשוגעים!'…".
הוכחה מצולמת
בתקופה האחרונה התפרסמו כמה וכמה מהשיחות הללו, של מרן הגר"ח שליט"א עם הרב אורי טיגר, כשהן מוקלטות ומצולמות, מה שהעלה את השאלה האם מרן התייחס לעצם העניין שמצלמים אותו ומקליטים אותו כל כך הרבה.
"האמת שאני עצמי לא אמרתי לרב מעולם שאני מקליט ומצלם", אומר הרב טיגר, "אבל כן שאלתי אותו באופן כללי דבר הלכה: האם מותר להקליט ולצלם אדם ללא ידיעתו. השיב לי מרן בקצרה: 'קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה', כלומר, אכן אפשר לצלם ולהקליט ולא חייבים מבחינה הלכתית להודיע מצולם על כך.
"כל אדם אחר, בוודאי היה מרגיש מיד שמצלמים ומקליטים, אבל מרן שליט"א מידה אחרת יש לו. הוא אינו מודע בכלל למה שקורה מסביבו. טווח הראיה שלו מתחיל בגמרא ונגמר שם, בגמרא. בשנים קודמות הוא היה רואה למרחק של שני מטרים בערך בראיה בעלמא, כל מה שהיה מעבר למרחק הזה, לא נכנס בכלל לשדה הראיה שלו, וגם מה שכן היה בתוך הטווח הזה לא עניין אותו כמעט, אלא אם כן זה נוגע ללימוד התורה.
"בשנים הראשונות לא צילמתי ולא הקלטתי. הגעתי למרן לשיחות קצרות, הייתי בא, מראה לו כמה תיקונים והערות, הוא היה עובר עליהם, מסתכל ומעיר את הערותיו והייתי חוזר הביתה.
"בהמשך זה הפך להיות יותר רשמי. בכל פעם שהגעתי מרן הורה לי להתיישב על ידו, והיה מעיין יחד איתי בדפים ובספרים, והפגין כלפי חביבות מיוחדת במינה, וכשהבנתי כמה שזה נדיר החלטתי לצלם, כדי לתעד את הדברים החשובים של מרן שליט"א, כפי שיצאו ישירות מפיו, ובנוסף כי אם לא אצלם ואקליט, הנכדים שלי לא יאמינו לי כשאספר להם על כך לעת זקנותי…
"הנחתי את המצלמה על צדו האחר של השולחן, ומרן בכלל לא היה שם לב. בהמשך זה כבר נהיה יותר ממוסד, והבאתי צלם שסידר מצלמה מקצועית עם חצובה, מרן בכלל לא הרגיש בזה, וגם אם ראה שיש שם משהו, הוא אף פעם לא טרח לשאול מה זה המכשיר הזה ומה הוא עושה כאן… זאת עוד הזדמנות לראות איך הגוף של האדם משועבד לנשמה שלו, וכשאדם באמת באמת לא רוצה לראות שום דבר חוץ מתורה, ולא מעניין אותו שום דבר חוץ מתורה, הוא אכן לא רואה כלום ולא שם לב לכלום, שום דבר לא מעניין אותו ולא מסיח את דעתו, כי מבחינתו זה כאילו לא קרה בכלל, ואפשר לומר שזה לבד ספר מוסר שלם, שאפשר ללמוד ממנו רבות לעבודת ה'".