בימים אלו יצא לאור הספר הנפלא, המחזק ומרומם, חיכו ממתקים וכולו מחמדים – יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, "ורוממתנו" – תיאור מסעותיו של מרן ראש הישיבה הגרב"מ אזרחי זצ"ל, לליטא ופולין, מסעות שכולם לימוד מהעבר – להווה.
המסע למחנות, עם מרן זצ"ל:
אחת התחנות בהם חנו על מנת ללמוד ולהשכיל, היה בית הכנסת של הרמ"א בעיר קראקא, ולידו בית העלמין בו טמון הרמ"א.
בסמוך לקברו של הרמ״א, נמצא קברו של רבי נתן נטע שפירא, בעל ה׳מגלה עמוקות׳. ליד הקבר של בעל ה׳מגלה עמוקות׳ יש קבר ומצבה שכתוב עליה ׳פה נטמן האברך, יגיד עליו רעו׳.
שואל ומסביר מרן הגרב"מ: ״מה זה ׳יגיד עליו רעו׳?! פותח ר' ברוך מרדכי בסיפור מרטיט: ״׳יגיד עליו רעו" הפשט הוא שהקבר של ה׳מגלה עמוקות׳ יגיד עדות מי קבור כאן במקום הזה. מי זה? ״זהו מעשה שכתוב בפנקס הקהל, אספר אותו בפרוטרוט: ״מעשה נורא שכולו חיזוק באמונה ובהשארת הנפש מסתתר מאחורי המצבה הזו. ]"סיפור זה מופיע בפנקס הקהילה בקראקוב, ונותר זכר לדורות, ברצוני להודות לר׳ יחיאל סבר, שהביא לי צילום מפנקס הקהילה המקורי, ומתוך הכתוב בו אספר לכם עכשיו".
מרן ראש הישיבה זצ"ל מגלה בפני המשתתפים את פשר נוסח המצבה התמוה: לאחר הסתלקותו של בעל ״מגלה עמוקות״, בשנת ה׳שצ״ג, יום אחד בא לקראקא אברך צעיר ופנה אל גבאי בית העלמין כשבקשה בפיו: מכיוון שראה כי בקרבת קברו של הגאון האדיר בעל ׳מגלה עמוקות׳ מצויה חלקת קבר פנויה, מבקש הוא לרכוש חלקה זו עבור עצמו.
גבאי החברה קדישא החל לגעור בו: ״מי אתה שתחשוב עצמך ראוי להיטמן במקום קדוש כזה?!״ אולם האברך לא הרפה והיה מוכן לשלם סכום נכבד עבור רכישת הקבר. במשך כמה ימים, האברך המשיך להפציר בראש החברא קדישא, עד שהגבאי החל לחשוב בעניין ואמר לעצמו: ״הרי הוצאות שמירת בית העלמין מרובות, הקופה ריקה. הנה הזדמנות נדירה למלא את הקופה. אטול ממנו את הכסף ואז יסודר הכל. ומכיוון שאני כבר זקן, אין לי מה לחשוש. ימי ספורים, ואילו אברך זה, בבוא יומו, יהיה חסר אונים, כאשר אני לא אהיה כבר בעולם וממילא לא אצטרך למלא את דבריו, ואילו הוא לא ידע אל מי לפנות…״
ממחשבה למעשה, ניגש הגבאי אל האברך, נטל ממנו את הכסף והכניסו לקופת החברא קדישא, אך את הקבר לא רשם על שם האברך. למחרת בבוקר הגיע בעל אכסניה מקומית בבהלה אל גבאי החברא קדישא וסיפר כי האברך שהתגורר באכסנייתו נסתלק לפתע לבית עולמו! נחרד הגבאי חרדה גדולה, שכן אפילו את שמו לא היה האברך מוכן למסור.
אך במחשבה שניה נרגע: הרי אין לאברך זה קרובים וידידים, ואם כך, איש אינו יודע מכל המעשה… שמר גבאי החברא קדישא את הדבר בליבו, והאברך נטמן בחלקה צדדית, הרחק מהחלקה שרכש בחייו, כשעל מצבתו מצוין תאריך פטירתו בלבד. הדבר היחידי שהיה ידוע עליו. באותו לילה בא הנפטר האלמוני אל הגבאי בחלום, כשבפיו טענה: ״עשינו עסקה ולא קיימת את חלקך! לכן תובע אני אותך לדין תורה בפני בית דין של מעלה״.
נחרד הגבאי מאוד, אולם משהאיר הבוקר אמר לעצמו: ״חלומות שווא ידברון ואין לי להשגיח עליהם״. החלום חזר על עצמו פעמיים ושלוש, והגבאי הבין שאין הדבר פשוט כלל. נכנס אפוא אל רבה של קראקא, הגאון העצום רבי יואל סירקיס זיע״א, בעל ״בית חדש״, הב״ח, )הטמון אף הוא בבית עלמין זה( וסיפר לו את כל אשר אירע.
״אל תפחד״, אמר לו הב״ח, ״כאשר יבוא האברך לפניך שוב בחלום, אמור לו: ׳לא בשמים היא. אם הנך חפץ בדין תורה, בוא לדין תורה בתאריך פלוני בבית דינו של הרב״. ואכן, כאשר נגלה האברך אל הגבאי שוב בחלום הלילה, מסר לו הגבאי את דברי הב״ח. האברך הסכים מיד. ביום המיועד התקינו מחיצה בבית הדין, וכאשר הגיעה שעת ה׳דין תורה׳ שמעו כמין רעש מאחורי המחיצה והבינו שהאברך בא לדין.
ציווה הרב על האברך לטעון כל טענותיו והנפטר סיפר את כל הסיפור. כשסיים, פנה הב״ח אל הגבאי ושאלו: ״ומה יש לך להשיב?״ ״אמת״, השיב הגבאי, ״כך היה סיפור המעשה, ואולם מעולם לא עלה בדעתי לקוברו במקום זה, שכן אין זה לפי כבוד הרב בעל ׳מגלה עמוקות׳. ומה עוד, שגם את שם האברך איני יודע, מאחר שלא רצה לומר לי״.
פנה הרב לעבר המחיצה ואמר: ״אמור לנו מי אתה ומה שמך, ואז נראה אם ראוי הנך להיטמן במנוחת עולמים ליד הגאון בעל "מגלה עמוקות״. האברך לא הסכים בשום אופן לגלות את שמו, וטעמו שמור עימו.
בעקבות כך פסק הרב: ״לכאורה חייבים אנו לקבור את האברך ליד בעל ׳מגלה עמוקות׳, שכן על חלקה זו שילם ממיטב כספו. מאידך גיסא, אין אנו יודעים מי הוא, ואולי אין זה לפי כבודו של ה׳מגלה עמוקות׳ שאברך זה יטמן לצדו. לכן – סיים הב״ח את דבריו – נפתח את הקבר ליד קברו של בעל ׳מגלה עמוקות׳, ואתה – פנה בדבריו אל הנפטר – ״אם ראוי אתה להיטמן ליד בעל ׳מגלה עמוקות׳, תעבור לבד אל הקבר אשר קנית בחייך״.
הגבאים עשו כדברי הרב.
למחרת עם שחר, כשבאו אנשי החברא קדישא אל בית הקברות, נחרדו אל ליבם: קברו של האברך היה ריק, ואילו הקבר שנחפר ליד קברו של בעל ״מגלה עמוקות״ היה מלא, ומכוסה בתלולית עפר…
לאחר הסיפור הפלאי הקימו הגבאים מצבה על קברו של הנפטר האלמוני וכתבו עליה: ״פה נטמן האברך לא נודע מיהו. יגיד עליו רעו״. לאחר שנים נמחק הכתוב מן המצבה. בשנת תקצ״ב הקימו מצבה חדשה על הקבר וחרטו עליה את הדברים הבאים: ״ציון לנפש חיה פה מצאנו, ודעת שמה לריק יגענו. יען נמצא קבור באשמנים ותימחנה אותותיו מרוב שנים, אכן יגיד עליה רעו גאון עוזנו, מגלה עמוקות ומגיה חושכנו, כי רב כבודה בשם תפארת, להישאר בדור דורים למזכרת, גבאי הח״ק זאת אל ליבם השיבו ומצבה חדשה על קברו הציבו, תקב״ץ לפ״ק לבריאת ארץ״.
״זהו מעשה בעל אמונה נוראה״, הרעים מרן ראש הישיבה זצ"ל בקולו והפר את הדומייה המתוחה ששררה בבית העלמין ובקרב הקהל. ״את המסר העיקרי כבר אמר רבנו מרן ראש הישיבה הגראי״ל שטינמן זצוק״ל, כאשר הראו בפניו את תמונת המצבה ואת הסיפור המופיע בפנקס הקהילה – כי מכאן הוכחה לאמונה בהשארת הנפש״.
(מי באר ויחי)