רציתי לשתף אותכם במשהו אישי מאד, השם שלי יהונתן שוורץ, בארה"ב אני הרבה יותר מוכר, בארץ אני פחות מוכר. אני יליד הארץ, נולדתי בירושלים התייתמתי בגיל 10 עוד לא הייתי בן אחד עשרה. אמא שלי נהייתה חולה כשאני הייתי בן שבע וחצי. ילדות קשה ביותר. באמת ילדות קשה היה לי.
אני הילד שעלי כל המלמדים אמרו, לעולם לא יצא ממך כלום.
היתה לי ילדות קשה ביותר.
היה לי זמנים בלי למצמץ אני אומר את זה, ואני לא צריך לתלות את הכביסה שלי בחוץ, הסיבה שאני עושה את זה, בשביל להציל ילד יהודי אחד שווה לי את הכל.
כשאני הייתי בחור יתום, הייתי בחור קשה, כמו שכל אחד מבין, לא היה לי קל, לא היה לי קל, ולא היה לישיבה קל, לא היה למגידי שיעורים קל. אבל היו שם אז מגידי שיעורים ומלמדים שעינו אותי, עינויים קשים ביותר. ואני לא רוצה להגיד חס ושלום שמות, הם בעלי משפחה ואני באמת מאחל להם מכל הלב את הטוב ביותר. אני לא מחזיק טינה בלב, שנאה בלב נגד אף אחד.
לא לסלוח לאנשים זה לתת לאנשים לגור בתוך הלב שלך בלי לשלם שכירות. אני לא רוצה. סולח.
אבל אני רוצה שתבינו מלמדים יקרים. אני הילד שעלי כולם אמרו, לא יצמח ממך כלום. אתה חכה בחוץ. אני הייתי יותר בחוץ מהכיתה מאשר הייתי בפנים בכיתה.
אני זוכר כשנכנסתי לישיבה קטנה, היה שם ראש ישיבה, שמי שלמד איתי אז, זוכר את זה. עשיתי שטות והתקשרתי כל מיני טלפונים לאחד המלמדים שלי שעינה אותי עינויים קשים ביותר,פיזית ונפשית ויותר מזה, אני לא רוצה להיכנס לזה, והייתי כל כך כעוס עליו ואני עשיתי לו כל מיני טלפונים והפרעות שונות, שזה דבר מאד לא נכון לעשות, אני מצטער שעשיתי את זה, אבל הייתי בחורצ'יק בחור בגיל הטיפש-עשרה והמשגיח של הישיבה שוב פעם, אני סולח לו היה לו את המשרד בתוך הבית כנסת הגדול, והיה לו שני דלתות, הוא קרא לי באמצע הסדר, שכולם היו בישיבה, לקח מקל והרביץ לי מאה ארבעים מכות בתוך היד ככה. מכות רצח שזה כואב לי עדיין עד היום, מכות רצח.
אני זוכר כשנכנסתי לישיבה גדולה, אחרי כמה שבועות שהייתי שמה, אחרי כמה חודשים לא זוכר בדיוק, זרקו אותי מהישיבה בגלל שטות, נכנסתי למנהל הישיבה התחננתי אליו, התחננתי אליו, הוא הצביע על הפלורוסנט, ואומר לי תדבר עם הפלורוסנט אני זוכר את זה כמו היום, עשר פעמים, תדבר לפלורוסנט ככה הוא אמר לי.
אני לא אשכח את זה.
את המילים שהוא אמר לי גם. אתה, מי צריך אותך פה, מי צריך אותך פה, לך! בזלזול, שזה נכנס עד עומק הנשמה.
עלי אמרו שלא יצמח ממך כלום, אני הבן אדם יהונתן שצריך ללמוד מסר לכל המלמדים, לכל המחנכים, ולכל המגידי שיעורים.
התחתנתי, היה לי נישואים קשים ביותר, התגרשתי, ב"ה ה' עזר לי נישאתי בשנית, עם הרבה הצלחה, הקמתי ביזנס ענק ב"ה, יש לי היום מעל ארבעים עובדים, אני מוסר שיעור קצר כל שבוע שזה נשמע לאלפי אנשים, יש לי זכות לחזק ולעודד אלפי יהודים בכל העולם. אני מדבר דרשות בכל מיני מקומות. הקב"ה נתן לי חן.
אבל אני רוצה להגיד לכם מה היה הנקודה ששינה את החיים שלי. מה היה הנקודה שאני אמרתי אני כן יכול. אני לא אשכח את זה אף פעם.
זה היה בחנוכה לפני בערך שלושים וחמש שנה, שלושים ושתים שנה אולי, לא זוכר בדיוק, האדמו"ר מבעלזא הדליק נרות חנוכה וכשהוא יצא החוצה מהבית כנסת שמה, אז יש שמה תמיד שתי שורות, השתי שורות האלה אז, השתי שורות פותחים שהאדמו"ר יעבור. אני הייתי עם חליפה ועם גרטל, והחליפה שלי היה פתוח למחצה – לחצי ככה היה פתוח. והיה לי שעון כיס, והשעון כיס היה בצבע זהב, וזה תלה מעל..בתוך הכיס שלי. והאדמו"ר נעצר והוציא את השעון שלי, והוא אמר מילה אחת, משפט אחד "בחור זהב, מגיע לו שעון זהב" זה הכל, והוא המשיך.
אני הייתי בחור זהב כמו שהקופסת ניירות כאן היא זהב, אפילו לא קרוב לזה, אבל אז התחיל השינוי שלי.
אתה יכול. אתה בחור זהב.
נהייתי בדחן, בדחן שזכיתי לשמח את כל האדמו"רים בכל העולם, וב"ה השתקמתי, ונהייתי למה שנהייתי.
אני רוצה שתדעו מלמדים יקרים, אתם מתעסקים עם יהלומים. איך אמר רבי שלמה באבובער למישהו, האדמו"ר באבוב זצ"ל, מישהו פנה אליו ואמר לו, שהוא לפני הצהרים הוא היה מלמד, ואחה"צ הוא הלך ל47, רחוב 47 במנהטן להתעסק עם אבנים יקרות, עם יהלומים. אז האדמו"ר אמר לו, לפני הצהרים אתה מתעסק עם יהלומים, אחרי הצהרים אתה מתעסק עם אבנים. זה המציאות. לכל ילד יש הזדמנות.
מה היה בחנוכה, תחשבו קצת. בחנוכה היה דבר נפלא, מצאו פח שמן קטן, טהור אחרי שניצחו את היוונים, תתארו לעצמכם מה היה קורה שמה, מה קרה שמה, כשכל הכהנים עמדו שמה, אחד אמר, מה צריך להדליק עכשיו, לא הדליקו שנים, בואו נחכה שבע ימים מה קרה פה. היה אחד אמר בוא נחלק את זה לשמונה ימים עד מתי נשיג שמן טהור. והיה כהן אחד שאמר לא. בוא ניקח את מה שיש לנו ונדליק עם מה שיש לנו. וזה ניצח, והדליקו ויש את הנס. תתארו לעצמכם לו היו שומעים לבן אדם, לכהן שהיה אומר לא להדליק, בוא נחכה, לא היה לנו את חנוכה, ולא היה לנו כלום.
כמה פעמים אנחנו אומרים לבן אדם, לבחור, לילד, אה, אין לך כלום. לכל אחד יש שמן זית, קצת. יש לו משהו. תקחו את השמן זית הזה ותטהרו אותו.
שמעתי פעם מאדמו"ר מבעלזא אמר, היום זה עולם שהכל נהיה יותר קל וקל וקל וקל. חוץ מדבר אחד, חינוך ילדים. יש לכם בידיים את הדור הבא, ויש לכם בידיים את האוצר הכי יקר, שאני מסכים באמת קשה לחנך, היום אסור את זה ואסור את זה ואסור להרביץ ואסור להגיד, ואסור, זה קשה. אבל תדעו לכם דבר אחד, אף פעם לא לתת חותמת: הילד הזה לא יגדל כלום. אני ההוכחה, כולם אמרו את זה עלי. וב"ה הצלחתי בחיים. אל תתנו חס ושלום למשפט הזה להיכנס לפה שלכם, ויותר חשוב לצאת מהפה שלכם. כל ילד יכול לגדול גדול בישראל. יש לכם את הכח. ושהקב"ה יתן לכם כח.
(הדברים ערוכים מתוך הקלטה)