שח הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל:
אספר לכם דבר מעניין. היה בעולם צדיק שהיה מכונה השרף מטריסק. בלשון החסידים הוא נקרא "השרף" – שהוא היה יותר גדול ממלאך. אמרו שבשעה שעמד בתפילה, ראו שבוער אש מעליו – והיה מתפלל בצעקות, בקול רעש גדול, – איזו דביקות, איזו התלהבות!.
יום אחד בא לביתו יהודי תושב גרמניה. תושבי אותו אזור בגרמניה – שקטים בטבעם. והנה לקראת הימים האחרונים לשהותו אצל הרבי שאלה אותו הרבנית: איך אתה מרגיש כאן?"
"הכל בסדר. אבל דבר אחד אני לא מבין".
"מה אתה לא מבין?"
"מדוע הרבי עושה סקנדלים, באמצע התפילה? צועק ודופק. שיגיד את התפילה בשקט".
אמרה לו הרבנית: "מפני שהלב שלו בוער. לבו שורף באש. הוא מוכרח לצעוק".
אמר היהודי: "גם לי בוער, וגם אצלי הלב רותח, ואינני צועק. אני מתפלל בשקט".
"לא, אם הלב בוער, מוכרחים לצעוק. אם אתה לא צועק, סימן שהלב שלך קר" השיבה הרבנית.
"לא, רבנית! הלב בוער, ואני לא צועק".
לוויכוח כזה אין סוף. היא אומרת שהלב לא בוער, והוא חושב ואומר שהלב כן בוער. הרבנית שמעה לדבריו בנחת, ועזבה את המקום.
היה זה ערב שבת. היהודי לקח את כל כספו והפקידו בידי הרבנית. במוצש"ק תכף אחרי הבדלה ניגש לרבנית: "רבנית, את הכסף בבקשה".
הרבנית שהייתה מאד פקחית: "איזה כסף?" שאלה.
"הכסף שלי!"
"אולי, אולי, יש לך טעות?"
"רבעצן, רבנית, אל תעשי קונצים!"
"אולי התבלבלת?"
"רבנית, רבנית, אל תמתחי את העצבים שלי! וכי את יודעת מה יש שם בנרתיק שהנחתי בידיך, מונח בו כל כספי. יש שם גם הלוואות. נסעתי ליריד לקנות סחורה. במה אקנה?"
"אולי נתת לאדם אחר?"
"רבנית!!!" החל לצעוק "רבנית מה את עושה לי?!!".
אמרה לו הרבנית: תסלח לי, ר' יהודי, תדבר בנימוס, בשקט. מה אתה צועק? מה אתה צועק?"
"מה אני צועק? הלב שלי בוער".
"אה, הלב שלך בוער, אתה צועק? קח את הכסף. אבל דע לך, אם הלב בוער, כן צועקים. רק תלוי איפה הלב בוער. אם הוא לוהט בתפילה בוער ביראת שמים, או בדברים בטלים…".
(להגיד, הובא ב'אגעדאנק')