תקופת ה'שובב"ים ת"ת' היא תקופה מיוחדת מאוד, ומקורה הוא בספרי 'תורת הסוד' – כלומר, בספרי הקבלה ובספרי החסידות והמוסר, המצטטים את ספרי הקבלה. 'שובבי"ם' הם למעשה ראשי התיבות של פרשיות התורה הנקראות בשבועות אלו: פרשת שמות, פרשת וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים. בשנה מעוברת מוסיפים שבועיים נוספים: תרומה ותצווה, ואז נקראים שבועות אלה בשם: 'שובבי"ם ת"ת'.
1. "שובו אלי"- קריאת הקב"ה לבניו: ראשי התיבות של פרשות השבוע קשורות בקשר חזק לפסוק: "שובו בנים שובבים", פסוק המתאר את קריאתו של הקדוש ברוך הוא לבניו, עם ישראל, שהלכו אחרי משובתם וחטאו לפניו. הקדוש ברוך הוא קורא לנו ואומר: "שובו בנים שובבים!".
2. בספר "ציפורן שמיר" (אות צ"ח) בשם המקובל הגדול רבי חיים ויטאל מובא כי עיקר תיקון השובבים הוא בשנה מעוברת: "ומנהג תעניות אלו בכל השנים, אלא שבשנה מעוברת מתקן יותר, כמו שכתב מהרח"ו זצ"ל".
3. ימים המסוגלים לתיקון פגמי הנפש: בשם האריז"ל מובא, כי ימים אלו מסוגלים לתקן פגמי הנפש.
4. כוח חזק לתיקון הפגמים בעולמות העליונים: תקופה זו, על פי הקבלה, היא תקופה שמתאימה במיוחד לחזרה בתשובה ולשיפור המעשים. חכמי הקבלה מלמדים, כי זו תקופה שבה יש ליהודי יותר כח לתקן את הפגמים שפגם בעולמות העליונים, על ידי החטאים שעשה.
5. ימים המקבילים לעשרת ימי תשובה: מטרת ימי השובבי"ם לתקן את המידות, לקדש את החושים ולשמור את האדם מעצבות, מכעס ומגאווה. בספרים הקדושים מובאים דברים מרוממים אודות ערכם של ימים אלו. מובא שם ששובבי"ם הם כמו עשרת ימי תשובה, וזהו זמן שמקובלת בו התפילה כמו בעשרת ימי תשובה.
6. תשובה, תפילה וצדקה: "ותשובה ותפילה וצדקה – מעבירין את רוע הגזרה", כך חזרנו ואמרנו בראש השנה וביום הכפורים. גם בימי השובבי"ם עלינו להשתמש בכל שלוש הדרכים כדי להיטהר.
7. "תשובה" – כוללת תעניות ועמלות בתורה; ו"תפילה" – לשפוך שיח בלב נשבר לפני הבורא ולהרבות באמירת תהלים; ו"צדקה" – להוסיף ולתרום יותר ממה שהוא רגיל לתת בשאר הימים.
8. צום או תענית דיבור? בעבר, נהגו רבים מעם ישראל לצום בימי השובבי"ם. היו שצמו כל יום, מהבוקר עד הלילה, לאחר רדת החשכה שתו ואכלו כרגיל ולמחרת שבו לצום, יום ועוד יום, עד סוף תקופת השובב"ים.
אך, כבר לפני מאות שנים היו גדולי עולם שטענו כי הצומות המרובים אינם מתאימים לבני הדורות האחרונים, הם מחלישים את האדם, ומשבשים את סדר היום התקין, מה שבסופו של דבר פוגע בבריאות, בפרנסה ובלימוד התורה. אשר על כן הנהיג הגאון מוילנא כי מי שרוצה לכפר על עוונותיו ינהג 'תענית דיבור' בימי השובבי"ם, כלומר: יאכל וישתה כדרכו, יתפלל וילמד תורה כדרכו, אבל יקפיד שלא לדבר דברים בטלים במשך כל היום. במובן מסוים, הקושי של הימנעות מוחלטת מדיבור שאינו לימוד תורה, קשה יותר מהימנעות ממזון ושתיה – ועל ידי הקושי הזה אנחנו מכפרים על חטאנו, מבלי לפגוע בבריאות ובסדר היום התקין.
9. עמל בתורה ותיקון שובבי"ם יונקים משורש אחד, והוא המוח. חשיבות המוח היא בהיותו אחראי על בחירתו של האדם. מי שעוסק בחכמת התורה מגרש ממנו מחשבות פסולות ומתקן את נשמתו.
10. לקט מנהגי ישראל שהיו נהוגים בדורות עברו בימי ה'שובבי"ם':
- יש המתענים ביום חמישי מדי שבוע. יש קהילות שבהן נהוג להתענות רק פעם אחת בכל ימי השובבי"ם.
- כיום, שירדה חולשה לעולם וקשה להתענות, התקינו "סדר פדיון תענית". את הכסף שתורמים תמורת התענית צריך לחלק לעניים בו ביום.
- כוח הצדקה מועיל מאד, בפרט בימי שובבי"ם, וכל המוסיף מוסיפים לו מן השמים.
- מוסיפים שעות לימוד תורה בימי שובבי"ם. התקינו "סדר שעות רצופות", כלומר, לימוד של ארבע או חמש שעות רצופות ללא כל הפסקה.
- מקובל לקרוא בספר תהלים בימי השובבי"ם. יש קהילות שבהן אומרים את כל ספר התהלים בליל שישי באשמורת הבוקר, ויש שמסיימים אותו בשבת קודש.
- מקבלים על עצמם "תענית דיבור" בלי נדר, אפילו יום אחד בשבוע. מי שנזהר בדיבורו שלא לדבר דברי הבל בימים אלו, עושה תיקון לנפשו. ניתן לקבל "תענית דיבור" אף על זמן קצר מאוד במשך היום, ובו נמנעים מדיבור מלבד דברי תורה, תפילה או ברכות.
- בדורנו נפוצים מאוד שיעורים בשולחן ערוך חלק "יורה דעה". מורי הוראה מוסרים שיעורים כמעט בכל עיר, ומטרתם לעורר את הציבור לדקדק במצוות אלו.