הרב בנימין בירנצוויג
"וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ויקוצו מפני בני ישראל" (א, יב)
טעות טועים בני האדם, בהחשיבם את הצער והניסיונות לחושך שיש לעוברו ולבטוח בה' שיבוא טוב.
סוד גדול ישנו בפסוק זה של התורה! "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", העינוי החושך הסבל, הוא לא רק תחנה בדרך לאור אלא הוא עצמו סיבת האור!
הדברים מתבארים בדברי הרמב"ן (במדבר ג, יד) שמקשה קושיא עצומה, כיצד יתכן שמספר בני שבט לוי היה מעט ביחס לשאר השבטים וז"ל: והנה לא היו שבט הלווים כשאר השבטים, כי מבן חדש ומעלה לא היו רק עשרים ושנים אלף ומבן שלשים שנה כלם שמנת אלפים, והנה לא יגיעו מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט מישראל הפחות שבכולם, ועדיין לא נשאו הארון שהיתה הקדושה מכלה בהם וזה תמיהה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם?
ומבאר הרמב"ן ששבטי ישראל היו בשעבוד מצרים, ומטרת המצרים בשעבודם למעטם ממספרם, וכנגד זה הקב"ה אמר "כן ירבה וכן יפרוץ", ומכך זכו לפרות ולרבות אף שלא כדרך הטבע. אבל שבט לוי שלא היה בשעבוד מצרים לא היה צריך את הברכה הזו של כן יפרה כדרך הטבע וגדלו במספרם רק כדרך הטבע ולכך היו קטנים במספר.
והביא בספר אהל משה, שהנה לנו הנהגת הקב"ה בבריאה, מה שנראה לנו כקללה ורעה, ממנו צומחת הישועה, רעת המצרים למעט את כלל ישראל, היא זו שהצמיחה אותם לגוי גדול עצום ורב. פעמים הרבה אנו בטוחים על מקרה מסוים שהוא רעה גדולה ומתברר שלא רק שאיננו רעה אלא שם נמצאת סיבת הטובה שתגיע.
והביא מדברי הרבינו יונה בשערי תשובה (שער שני אות ה) 'ויש על הבוטח בה' להוחיל במעוף צוקתו, כי יהיה החושך סיבת האורה'. על דברים אלו היה חוזר הגר"י הוטנר זצ"ל ואומר 'מי שמאמין שיהיה טוב, אין זו מידת הביטחון בשלימות, כי כל זמן שאינו מאמין כי החושך סיבת האורה אין זה בטחון'.
*
סיפר ר' יעקב גלינסקי זצ"ל סיפור מרגש מימיו המטלטלים בגלות רוסיה הנוראה: באחד מן הלילות בהם הסתתרתי אצל השוחט והמוהל גיבור הרוח רבי אייזיק רוט, שמענו לפתע דפיקות עזות על דלת הבית, 'רבי אייזיק תתכונן ליד הדלת האחורית כדי לברוח אם צריך ואני אפתח' אמרתי לו. פתחתי את הדלת וכמו שחששתי, היה זה קצין הבולשת.
הוא הדף את הדלת ושאל 'פה גר השוחט?' 'לא', אמרתי לו, 'הרי אסור לשחוט ברוסיה'. הוא לא הרפה ושאל 'אז מי גר כאן אולי המוהל?' עניתי לו 'לא, גם זה אסור ברוסיה!'
ולפתע התחיל לדבר באידיש עסיסית – 'דריי ניט קין קאפ (אל תבלבל את המוח), היכן הוא?!'
בהבזק של רגע קלטתי שאין תוכו כברו ואם בחר להשתמש במאמא לשון, סימן הוא כי הוא רוצה משהו שרק יהודי יכול לרצות. קראתי לר' אייזיק, ואז הקצין גילה את אשר בליבו:
'נולד לי ילד יהודי, ואשתי חולמת כל לילה שאבא שלה בא אליה בחלום ותובע ממנה למול את הבן שלה שהוא יהיה יהודי, מחר בבוקר תבוא לרחוב ברזני 5, אם יוצאת אישה עם סל, סימן שהבית ריק, המשרתת נמצאת והיא בסדר, תכנס לבית ותערוך לילד ברית', ואז פנה אלי 'ואתה בתא גם ותעזור לו'.
למחרת השוחט לא הלך לעבודה, וזה עצמו כבר היה סיכון, אך מה לא עושים בשביל מצוה כזו גדולה.
אם כבר זוכים לכזו מצוה גדולה, אז אמרנו לעצמנו בא כבר נלך לטבול כדי לקיימה בקדושה ובטהרה, בתום מסע של קילומטרים בשלג, הגענו לנהר הקפוא, טבלנו… ובנס עליתי משם נושם וחי…
משם חזרנו למרכז העיר, השתדלנו שלא לעורר תשומת לב מדי, כי עדיין לא הגיע השעה המיוחלת ואנחנו מסתובבים ויחשדו בנו, ואז כהשיעה השעה התקרבנו לכיוון הבית בברזני 5, ואז יוצאת אישה עם סל מהבית, נכנסו, המשרתת הראתה לנו את העריסה ובה בתינוק ולצידו היה כתוב ברוסית השם העברי שיש לתת לרך הנולד, המוהל מל בהתרגשות גדולה את הילד ואני קבלתי סנדקאות עם כל הברכות.
כשסיימנו הכניסה המשרתת ככר לחם גדולה וטיגנה לעיננו במחבת חדשה תריסר ביצים, והגישה בפנינו ולראשונה זה זמן רב שאכלתי לשובע. סיימנו ופנינו חזרה לדרכנו מלאי התרגשות על הזכות העצומה שנפלה בחיקנו.
לאחר חודש פגשתי את האב ברחוב, לא יכולתי להתאפק ובקשתי לשואלו שאלה אחת, הוא היה נראה מבוהל הסתכל לצדדים ואמר 'שאל אבל בקצרה'!
מיהרתי לשאול 'למה היית צריך את כל זה, איך לקחת על עצמך סיכון כזה גדול למול את בנך?'
אף היסוס לא היה נראה על פני כשענה לי בקצרה ונחרצה 'העם שלנו קיים 3000 שנה, נכון שכעת קשה מאד, אבל זה כמו יום המעונן, מחר תזרח השמש וזו תהיה גאווה להיות יהודי, אני רוצה שבני ידע לאן הוא שייך!!' ומיד הסתלק מהמקום.
זה היסוד! החושך הוא בסך הכל יום מעונן, שמאחוריו שמש זורחת ומאירה! החושך עצמו מראה לנו שזה רק ארעי שזה רק ענן וסופו לחלוף והוא הסיבה להבין כי האור בא יבא!