אייזיק רוזנבלום
אחד המאפיינים הבולטים ביותר את ההורים של הדור הנוכחי, הוא ה'גלגול'…
איני מדבר על גלגול טבק לעישון בתוך פיסת נייר, לא על גלגול גמ"חים לכיסוי החובות, ולא על גלגולי שלג במרומי הקרפטים המושלגים.
אני מדבר על 'גלגול אשמה'.
בוודאי תרימו גבה ותשאלו, נו… וכיצד מיוחד דורנו בעניין זה, וכי בדורות קודמים היו האנשים נוטים להאשים את עצמם בכישלונותיהם? הרי גלגול האשמה היא תכונה אנושית בסיסית, וצריך הרבה מאוד עבודת המידות כדי להתרגל לקחת אחריות על הטעויות שלנו, ועל המעשים שלנו.
הטענה אכן צודקת ונכונה, אבל, אני מתכוון לסוג מאוד ספציפי של 'גלגול אשמה', שאולי היה קיים גם בעבר, אבל כיום הוא נפוץ הרבה יותר.
כוונתי לגלגול 'האשמה ההורית'.
כל אבא ואמא לילדים שגילם כבר הגיע ליותר משלוש שנים, עד 120 שנה, מתחילים להרגיש ברגשי אשמה.
אין לי מספיק סבלנות אל הילד, אני לא מחמיא מספיק לילדה, הלוואי שהייתי יכול לנשק יותר את ילדי ולחבק אותם בחיבה, אני קצת מדי קשוח איתם, חבל שאני צועק על הילדים במקום לדבר אליהם בנחת, לפעמים בורחים לי ביטויים של השפלה כלפי הילדים למרבה הצער, ועוד על זה הדרך כהנה וכהנה, כפי שכל אחד ואחד מהקוראים שכבר מגדל בעצמו ילדים, יודע מניסיונו האישי.
**
לבני הזוג כהנא יש ארבעה ילדים מתבגרים בבית, בני 14-18, והם לא מצליחים לפענח את הבעיה שיש להם מולם.
"אני מבקשת מהבנות לשטוף כלים, והן מתחמקות, אני אומרת לבנים לטאטא את החדרים והם עושים את עצמם כאילו הם לא שומעים. אני לא יודעת מה קורה להם?".
מה באמת הבעיה של הרבנית כהנא? את זה צריך לברר, אולי זה עניין של סמכות, אולי זה משהו עמוק יותר בחינוך של הילדים, ייתכן שהילדים לא מספיק מודעים לחשיבות העניין של כיבוד הורים, ואולי הם מלאים תסכול על חלוקה לא הוגנת לדעתם של התפקידים בבית. סיבות רבות יכולות לגרום לעניין, אבל לפני הכל רציתי לבדוק דבר אחד פשוט ואלמנטרי…
"במקרה שבו נענתה הילדה על אתר, קמה ממקום ריבצה על הספה, ניגשה למטבח ושטפה כלים במרץ, היא תזכה לקבל מחמאה מאמא שלה???".
שתיקה שררה בעברו השני של השולחן.
מזווית העין ראיתי את הרב כהנא נושך את שפתיו, נראה היה שהוא מתאפק לא לענות, ככל הנראה מפני כבודה של רעייתו.
המתנתי לתשובה שבוששה להגיע.
אחרי חצי דקה של דממה, שיניתי מעט את כיוון השאלה: האם תוכל הגב' כהנא לומר לי מתי היתה הפעם האחרונה שבה קיבל אחד הילדים מחמאה מפיה???
דממה!
הילדים שלך חמודים???
בוודאי! מה השאלה היא השיבה מיד. הם מאוד מוכשרים, חכמים ויפים.
הם שמעו את זה פעם מפיה של אמא שלהם? האם הם יודעים שזה מה שהיא חושבת עליהם???
דממה מעיקה!!!
**
אז מה הסיפור? המשכתי להתעקש, למה שאמא האוהבת את ילדיה לא תחמיא להם? למה שהיא לא תשבח אותם על מעשיהם הטובים? למה שהם לא ישמעו אותה אומרת להם בצורה ישירה, אתה ילד מאוד מתוק, יש לך ראש חריף, אני אוהבת לשמוע אותך שר זמירות שבת כי יש לך קול מאוד נעים, כשראיתי אתמול את המטבח נקי ומצוחצח, הרגשתי גאווה גדולה שיש לי כזאת ילדה חרוצה!!!
למה לא???
אין תשובה!!!
האמת שלא הייתי זקוק לתשובה, ידעתי אותה מראש, כי מדובר במקרה קלאסי, כל כך נפוץ עד שאפילו נתתי לו שם: 'גלגול אשמה הורית'.
ובכל זאת, רציתי לשמוע את התשובה מפיה של הגב' כהנא בכבודה ובעצמה, ולכן שאלתי אותה אם ההורים שלה היו מחמיאים לה בהיותה ילדה קטנה…
את התשובה היא ענתה כשדמעות חונקות את גרונה…
אף פעם לא החמיאו לה! ההורים שלה היו מאוד קרים כלפיה, מאז שהיתה בת שנתיים הם לא חיבקו אותה, מאז שהיתה בת ארבע לא החמיאו לה, היא לא מסוגלת לחבק את הילדים, היא לא יכולה להחמיא להם.
אין לה בעיה להחמיא לשכנה על הבגד היפה שהיא קנתה לבת שלה, אבל היא בחיים לא תחמיא לבתה הנערה על הטעם העדין שלה בבגדים.
היא תתקשר לבת הדודה ותספר לה שאתמול בחתונה של בן הדוד הילדים שלה היו מאוד חמודים, אבל לילדים שלה עצמה היא אף פעם לא תגלה שהם מאוד חמודים בעיניה.
למה? יתכן בגלל ש'לא ראיתי את זה בבית', ובגלל ש'אני לא יכולה לתת את מי שאין לי בעצמי…'.
**
ההסברים האלו נכונים, אבל הם לא מצדיקים את ההתנהלות הזאת.
איני רוצה להיכנס לעניין של הטפת ביקורת והטחת האשמות, ולכן רק אומר דבר אחד ברור ופשוט: ילד שגדל בסביבה לא בריאה, רוב הסיכויים שהוא לא יגדל אדם בריא. אותה אמא, הגב' כהנא (השם בדוי כמובן) אולי באמת לא אשמה בהתנהגותה, גם ההורים שלה לא היו אשמים, הרי הם היו בניהם של ניצולי שואה…
ניצולי השואה עצמם כמובן גם הם לא היו אשמים, הרי הם קיבלו את ה'חינוך' שלהם במחנות העבודה וההשמדה רח"ל… מישהו יכול לבוא אליהם בטענות על כך שהם לא היו מסוגלים לחבק ילד או להחמיא לילדה???
אבל גם אם הגב' כהנא באמת לא אשמה, זה לא אומר שהילדים שלה יגדלו בריאים. בסך הכל היא מעבירה את ה'מחלה' הזאת דור אחד קדימה, וגם הילדים שלה לא יהיו אשמים, גם הם עלולים להתנהג כך לילדיהם כי האמא שלהם לא היתה מסוגלת להחמיא ולחבק.
לכן, במקום שכל אחד מאתנו יברח למקלט של 'גלגול אשמה' לדור הקודם, אולי כדאי שנתאמץ ביתר שאת לקטוע את השרשרת השלילית הזאת של התנהגות לא בריאה שעוברת דור ועוד דור, ופשוט נשתדל לייצר שרשרת חדשה של הורות בריאה לילדים בריאים בנפשם שבסייעתא דשמיא גם הם יהיו הורים בריאים לילדים בריאים בעוד שנים לא רבות.
תודה
נהניתי מאוד והדפסתי את זה
נראה לי שצריך לקרוא את זה מדי פעם ולהיות ההורים שאנו רוצים להיות.