"לדעתי לא כדאי. זה מסוכן!" התרה ראש הישיבה בפני התלמיד המפציר.
הימים היו ימי תחילת מלחמת העולם השנייה. תלמידי ישיבת קלצק התפזרו בכמה עיירות בליטא. ניסו לא לבלוט בשטח המלחמה. כאשר כבשו הרוסים את ליטא, החלו לרדוף את חיי הדת.
אחד מתלמידי קלצק, יענק'ל שמו, החליט לנסות את מזלו ולברוח מן הארץ השסועה. הוא פנה לשגרירות הבריטית וביקש שינפיקו עבורו אשרת הגירה לבריטניה. בתחילה סירבו עובדי השגרירות לבקשתו, אולם יענק'ל היה עקשן לא קטן והצליח למצוא חן בעיני כמה פקידים ולקבל מהם אישור בכתב שהשגרירות הבריטית תשקול את בקשתו לקבלת אשרת הגירה.
האישור כמובן לא היה שווה מאומה כרגע, אולם היה בכך פתח של תקווה.
ימים נקפו והדי המלחמה התגברו. השגרירות הבריטית נסגרה ואנשיה ברחו לממלכה המאוחדת הרחוקה מהדי הקרב.
יענק'ל החליט שאין לו מה להפסיד. נטל את המסמך המאשר שהשגרירות הבריטית שוקלת לאשר לו הגירה, נכנס עימו אל ראש ישיבת קלצק, הגאון רבי אהרן קוטלר (ב' בכסלו יום פטירתו). "החלטתי לנסות את מזלי ולהפליג לבריטניה", סיפר יענק'ל לרבי אהרן, "אולי ירחמו עלי בכניסה לשערי המדינה ולא ישיבו את פני ריקם".
"לא כדאי לך!" הזהיר אותו רבי אהרן. "הדרכים מסוכנות, אין ברשותך כל מסמך חוקי שמאשר לך לנוע. גדולים הסיכויים שתשוב במפח נפש, אם בכלל תישאר בחיים. אל תיטול את הסיכון". יענק'ל מיאן להאזין. הוא הגיע להיפרד מראש הישיבה. הוא מוכן לנסות את מזלו בכל מקרה.
משראה רבי אהרן קוטלר שהדבר מנוי וגמור עמו, 'נכנע' להפצרותיו של תלמידו, בירכו ונפרד ממנו לשלום.
כעת עלה יענק'ל על אוטובוס צפוף ומחניק שעשה את דרכו לקובנה. מקובנה יעלה על רכבת הנוסעת לעיר נמל גדולה, ממנה יפליג לבריטניה. כשבידו, כזכור, המסמך המאשר שהשגרירות הבריטית 'שוקלת' להעניק לו אשרת כניסה.
בהגיעו לתחנת הרכבת נוכח יענק'ל לגלות שהמוני אזרחים ממתינים לרכבת. כולם כמוהו רוצים לברוח כל עוד אפשר מהמלחמה הקרבה ובאה. במאמץ אדיר פילס לו יענק'ל תור לקופה, רכש כרטיס לקרון זול במיוחד והמתין לביאת הרכבת לתחנה. משזו הגיעה, נדחק יענק'ל לקרון צפוף וחיכה לתחילת הנסיעה.
לאחר דקות ארוכות, כשמימינו ומשמאלו נדחקים אנשים, שמע יענק'ל קריאות בשמו. הוא היה בטוח שמדובר בדמיון, או שמא מחפשים יענק'ל אחר. זה הרי שם לא נדיר כלל.
אלא שאחרי כעשר דקות התפרץ אל הקרון מורו ורבו רבי אהרן קוטלר. "יענק'ל", קרא רבי אהרן נרגש, "הם אישרו! כמה דקות אחרי שעזבת את העיירה הגיעה טלגרמה מהבריטים שכניסתך לבריטניה אושרה! סע לשלום".
יענק'ל היה נרגש. רבי אהרן עלה לאוטובוס מהעיירה אל קובנה, טרח לחפש אותו בתחנת הרכבת ואף עלה לקרון דקות ספורות לפני היציאה לדרך, כדי להעביר לו את הידיעה על אישור כניסתו לממלכה המאוחדת.
"רגע", התנער יענק'ל, "למה הרב טרח להגיע עד לפה לספר לי זאת? הרי הבריטים היו מכניסים אותי ממילא".
"מה זאת אומרת?!", היה תורו של רבי אהרן להתפלא, "וכי אניח לך לעשות את כל הדרך מלא חששות ופחדים מהעתיד? כעת תיסע בשמחה" – – –