מאת: אשר קליין
"חזק חזק ונתחזק"
לחנו המפורסם ביותר של רבי חיים בנט, 'מכניסי רחמים', נשמע כמעט בכל בית כנסת וכל בית יהודי ברחבי העולם. מבקשים אנו לספר לנו כיצד ואיך נולד הלחן המרטיט הזה, שמרעיד את פעימות הלב של כל יהודי ויהודי באשר הוא:
"הניגון נולד בשנת תשמ"ט, אחר שזמן רב קיננה בי התחושה שמילים נשגבות אלו של 'מכניסי רחמים' ראויות לניגון הולם. עד שיום אחד הגיעה ההשראה. הניגון קרם עור וגידים, כאשר כשבועיים לפני ר"ה הוא הושר לראשונה בעריכת שולחנו של הרבי זצ"ל. כבר באותה הזדמנות ביקש לחזור עליו שוב, כשהוא מביע את התפעלותו מהניגון החדש.
"כעבור כמה ימים זכיתי להיכנס אל הקודש פנימה. כ"ק האדמו"ר ה'חכמת אליעזר' זצ"ל, ביקש להתייחס לניגון החדש, ולחש באוזניי כתוכן הדברים הבאים: 'ידוע לך, כי ניגונים רבים ישנם שאינם זקוקים למילים. תוכל לראות לעיתים מאות אנשים מזמרים יחדיו ניגון עתיק ללא מילים, כל אחד מכוון את מחשבותיו, אך הדבקות וההתלהבות שווה בין כולם. אלו ניגונים שכוחם כה רב, עד שאינם זקוקים למילים! ואמנם', המשיך הרבי ואמר, 'כשם שיש ניגון שאינו זקוק למילים, ישנן מילים שאינן זקוקות לניגון! כאלו הן המילים של 'מכניסי רחמים' שבחרת, כוחן כה יפה וחזק, עד שגם בלי ניגון מסוגלות הן לטלטל את הנשמה. ועתה, אחר שלקחת מילים שאינן זקוקות לניגון, והלבשת להן ניגון כה מרגש שאינו זקוק למילים, וחיברת אותם יחד, הרי שבוודאי שמעו עוד יגיע למרחקים, והוא יפעל גדולות ונצורות!'…
"באותה שעה לא ירדתי לסוף דעתו, ולא שיערתי עד היכן יגיע שמעו של הניגון. כעבור תקופה הופיע הניגון בדיסק שגם נקרא על שמו 'מכניסי רחמים', מכאן יצא שמעו בכל קצוות תבל, כשהוא התקבל בהתרגשות רבתי בכל שכבות העם היהודי".
כידוע לכל, ברבות השנים הוא הופיע בעוד אלבומים רבים, בגרסאות רבות ומגוונות, הלחן היכה גלים בצורה חסרת תקדים, וגם כיום כשלושים שנה אחרי, 'מכניסי רחמים' הוא הלחן המזוהה ביותר עם ימי הרחמים והסליחות. אך לא רק, הוא מושר בכל רגעים של התעוררות. תשמעו אותו בפי תשב"ר בתלמודי התורה, כשם שתגלו אותו מושמע בשיאו של 'זיץ' לוהט של עובדי ד'. תשמעו אותו בכינוסי התעוררות של ארגוני קירוב, כמו בישיבות תיכוניות ובתי ספר בציבור הממלכתי דתי. התגובות הן מעל ומעבר לכל דמיון, עד שניתן לעשות סקירה מיוחדת רק על התגובות הללו. בכל זאת ביקשנו מר' חיים לספר לנו שני סיפורים על כך:
מספר ר' חיים: "באחת החתונות שבהן ניגנתי, פגשתי ראש ישיבה חשוב, שסיפר לי שאצלו בישיבה כל שיחת מוסר נפתחת בשיר 'מכניסי רחמים'. פעם אחת, כשהיה צריך לשוחח עם בחור בארבע עיניים, יצא איתו בשעת בין הערביים עם הרכב לגן ציבורי, והשמיע לו את השיר המדובר.
"תוך כדי השמעת השיר, הוא רואה בחור מגודל עם עגילים ותליון שמסתובב סביב הרכב ונראה מתעניין. בסיום השיר ניגש הבחור אל ראש הישיבה, וביקש שישמיע שוב את השיר. לאחר שבא לבקש השמעה נוספת, נתן לו ראש הישיבה את הקלטת ואמר לו שיוכל להחזיר אותה לכתובת שצירף.
"לאחר כמה חודשים, ממשיך ראש הישיבה, כשכבר שכח מכל הסיפור, התקשר אליו אותו בחור וסיפר שהשיר מאוד השפיע עליו, והוא התחיל להתעניין ביהדות, וכבר חודשיים הוא נמצא בישיבה לבעלי תשובה. שערותיי סמרו מהתרגשות", מספר ר' חיים, "וראש הישיבה חיבק אותי ונשק לי על שתי לחיי".
ר' חיים מספר את הסיפור, בהרצאות שונות שהוא מעניק ברחבי הארץ בנושא הנגינה. לפני זמן לא-רב הוא סיפר זאת בסמינר של אחד מארגוני הקירוב, שנערך בים המלח. לאחר שסיים את ההרצאה, ניגשה אליו אשה צעירה בעלת תשובה, ואמרה לו בדמעות: "גם אני חזרתי בתשובה בזכות השיר מכניסי רחמים!!"…
מספרת אותה צעירה, כי כל ימיה גדלה על שנאה לחרדים וליהדות, ופיתחה רגשות עזים נגד. בשנה האחרונה מספר מחברותיה התחזקו, החלו ללכת לסמינרים של ארגוני התשובה, והפצירו בה ללכת גם בעקבותיהן, אך היא התעקשה ונשארה בשלה. חברותיה לא התייאשו, ולאחר לחץ רב היא הסכימה להגיע לסמינר, אך הודיעה מראש כי לא תעשה 'חיים קלים' למרצים…
ואכן היא עמדה בהבטחתה לאורך כל הסמינר. גם ביום האחרון לסמינר, לפני שהמשתתפים קיבלו עליהם קבלה טובה כפי שנהוג בסמינר, היא המשיכה להתעקש ולא רצתה לשמוע משום דבר. אולם בדיוק אז הקרינו על המסך את מילות התפילה של 'מכניסי רחמים', כשברקע הושמע הלחן מרטיט הלבבות, ולפתע חשה בהתעוררות בלתי מוסברת. היא פרצה בבכי שעה ארוכה, ואז עלתה לבמה והכריזה כי מקבלת עליה עול תורה ומצוות, ומאז השתנו כל חייה.
הסיפורים על הלחנים שעוררו אנשים בתשובה, זורמים מפיו של ר' חיים ללא הרף, ויכולים למלאות כרך עב כרס. ר' חיים גם מספר על אישה ששלחה לו מכתב, ובו סיפרה ששמעה את הניגון 'נר לרגלי' באוטובוס, והיות שלא הבינה את מילות השיר, פנתה לרב שהסביר לה גם על משמעות השיר והיכן ניתן למצוא את הקלטת. חייה השתנו לגמרי כשהושפעה מהשירים ומהמילים, והיא הפכה לשומרת תורה ומצוות…
זכה ר' חיים במהלך חמישים השנים האחרונות, לשמח בחתונות רבות בקרב הציבור החרדי. ביקשנו ממנו, אפוא, לספר לנו על חתונה אחת שמאחוריה סיפור מרגש או מעניין, ואשר עומד בזיכרונו עד היום הזה.
ר' חיים מנסה להיזכר באחת החתונות המיוחדות בהן הוא השתתף, אבל עוד קודם הוא מספר, כי לפני מספר שנים, כשעוד ניגן בחתונה באחת מערי הארץ, הבחין כי שני אנשים מצביעים עליו ומשוחחים זה עם זה שוב ושוב. "חשבתי שמדובר באנשי מס הכנסה"… אומר ר' חיים. "אולם לא חלפו אלא מספר דקות, ואחד האנשים הללו התקרב לבמת התזמורת וביקש לומר מספר מילים. הבנאדם אומר לי בהתרגשות, כי בחתונה שלו עוד ניגן אבי, והטעם הטוב זכור לו מאז ועד עתה… הוא היה בהלם כשאמרתי לו שאני הוא זה ולא אחר"…
ר' חיים נזכר בחתונה מסעירה ומרגשת כאחד: "היה זה לפני שנים רבות, הגעתי לחתונה ובעודי מתחיל את ההכנות, שמתי לב להתרחשות מסוימת על יד החתן, שכבר החל להתכונן לחופה. מיד הבנתי שמשהו אינה כשורה. משהתקרבתי למקום התברר שמדובר בחתן יקר בעל תשובה, בין יחיד להוריו, שלא השלימו עם דרכו החדשה וכמובן גם לא עם נישואיו. הם באו אמנם להשתתף בחתונה, אך ניסו בכל דרך למנוע את החתונה ברגע האחרון. ואכן, בעוד כולם מתכוננים לחופה, עומדים ההורים ומנסים את כוחו באיומים ובעונשים. אולם החתן העדין שחוט של חסד היה על פניו, לא השיב לעלבונותיהם, והמשיך להתכונן לרגעים הקדושים ביומו הגדול.
"הגיעה שעת החופה, ראשי הישיבה והרבנים עושים כל שביכולתם להרגיע את ההורים המתוסכלים, כשגם תחת החופה עוד המשיכו במעשיהם… כמקובל, לאחר החופה ניגש החתן לאביו בכדי לקבל את ברכתו ברגעיו הגדולים, אולם לתדהמת הקהל, הוא סטר לו על הלחיים שתי סטירות מצלצלות שנשמעו היטב!!
"הקהל היה בהלם מוחלט, אולם החתן מצידו לא הגיב מאומה, הוא עמד בגבורת נפש עילאית, ולא הוציא הגה מפיו, וגם ניסה להרגיע את הקהל הנסער.
"ראש הישיבה שהיה שם כבר לא יכול היה יותר להחשות. הוא השתיק את הקהל, ואז אמר לאבא: 'אבא יקר! אתה צריך לבוא בשבת לבית הכנסת ולברך ברכת הגומל. תאר לעצמך, אם בנך החתן היקר לא היה חוזר בתשובה, אם היית מוריד לו שתי סטירות תחת החופה, לא היה נשאר ממך שריד ופליט!'…
"בחתונה השתתפו קהל גדול ממשפחת החתן, הם התיישבו לסעודה יחד עם אב החתן, ואז לאחר המנה הראשונה, קמו כולם בבת אחת ועזבו את האולם יחד עם ההורים. היה זה כנראה משהו מתוכנן.
"בחתונה לא נשארו אנשים רבים מידי, אולם השמחה שהייתה במקום הייתה מעל ומעבר לכל תיאור. המשתתפים וכן אנו כתזמורת, עשינו כל מה שהיה אפשר בכדי להרבות את השמחה, שאף נמשכה עוד שעה ארוכה מעבר לזמן שהוקצב לה.
"כעבור מספר שנים, נפגשתי שוב עם אותו החתן שהיה כבר אברך חשוב, והוא סיפר לי כי גם לאחר החתונה המשיך היחס העוין הזה, ולמעשה ההורים ניתקו עמו את הקשר. אולם כעבור שנה נולד לו בן, ואז המכרים לחצו על ההורים שיגיעו להשתתף בברית. הם אכן הגיעו והתרגשו עד מאוד, ומאז נשבר הקרח, ואביו אף קנה לו רכב במתנה, בכדי שיהיה לו נוח יותר להסתדר עם הילדים.
"שוב, לאחר מספר שנים הזדמן לי לפגוש את אותו אברך, ואז סיפר כי אביו חלה ובשעות האחרונות שלו החזיק את ידו כל העת, וביקש שישיר עמו שירים של תשובה והתעוררות, וכך נפרד מהעולם מתוך תשובה וחרטה".
(מתוך כתבה נרחבת של אשר קליין – המבשר)