"זבולון לחוף ימים ישכון… יששכר חמור גרם" (מט, יג-יד)
זבולון זוכה להצלחה רבה, מאחר שהוא מפרנס את יששכר, ובכך נותן לו אפשרות לשקוד על התורה. הפרנסה שמפרנס זבולון את יששכר צריכה להיות ברווח ולא בדוחק, בכבוד ולא בביזוי, בהיתר ולא באיסור.
עלינו לשאוף להגיע למעלה העליונה – להיות גם יששכר וגם זבולון, גם להגות בתורה יומם ולילה, וגם לתמוך בלומדי התורה. זו הזכות הגדולה והעצומה ביותר.
משה רבינו ברך את יששכר וזבולון לפני מותו (דברים לג, יח): "שמח זבולון בצאתך, ויששכר באהליך".
מי שלומד תורה במסירות נפש, מתקיימת בו ברכת שניהם: "שמח זבולון", בלא שיצטרך לצאת, אלא "יששכר באהליך" – אתה תלמד, והפרנסה תבוא אליך.
מוסר השכל מ"יורדי הים"
עליתי פעם על צוללת של חיל הים.
עיני ראו ולא זר, והשתוממתי. אינני יודע איך הם חיים שם. זה הבית שלהם, ואלו החיים שלהם במשך יותר משנתיים.
למדתי מזה מוסר השכל גדול, לגבי המסירות העצומה שצריכה להיות לנו ללימוד תורה ולקיום מצוות.
אחד המפקדים אמר לי: "המיטות האלה שאתה רואה, קוראים להן מיטות קבר". ולמה? כי אי אפשר, כמעט, לזוז במיטות האלה. יש שם ארבע קומות, קומה על גבי קומה, ועל המיטות התחתונות אי אפשר אפילו לשבת, רק להשתחל בדוחק.
לפני כשלושים שנה עליתי על אוניה, ואני זוכר שהסתובבו שם חולדות ועכברושים גדולים. בחורים שהיו על האוניה אמרו לי: "אל תשאל אילו צרות יש לנו מהחולדות והעכברושים האלו. הם השתלטו על האוניה, ועד כדי כך הגיע המצב שאנחנו צריכים לתת להם אוכל, לפעמים, כדי שלא יאכלו את הכבלים, ויהרסו לנו הכל. לנצח אותם – איננו יכולים!"…
כשבאתי לבסיס הצבאי שאלתי את הצוות אם יש שם חולדות. אמרו לי: "לא, פה לא תמצא חולדות או עכברושים, כל הזמן מנקים פה!".
חולדות אין, אבל אלו לא חיים בכלל…
אחד המפקדים שם, שהוא ירא שמים במקצת, אמר לי: "אנשים נכנסים עם טלפונים ניידים לבית הכנסת, וטוענים שקשה להם לכבות אותם. דע לך, אנחנו מפליגים, לפעמים, במשך שלושה שבועות, חודש וחודשיים, ואין טלפון ולא כלום! מנותקים מהעולם. מי שאומר 'איך אפשר חצי שעה בלי טלפון…', שיבוא ויראה, וייקח מוסר השכל!"…
משמיים עשו, שהפציר בי סגן המפקד של הצוללת, ובאתי לשם ולמדתי לימוד חשוב.
אותו מפקד תיאר לפני, עד כמה אנשי הצוות בצוללת, שרובם אנשים מוכשרים ביותר, מנותקים מהבית ומהמשפחות שלהם במשך השבועות הארוכים של ההפלגה. הם לא יודעים בכלל, מה קורה עם האישה ועם הילדים.
זה הזכיר לי, להבדיל, מסירות נפש שהייתה בעבר ללימוד תורה.
הגמרא (כתבות סב ע"ב) מספרת על רבי חנינא בן חכינאי, שלאחר ימי חופתו הלך ללמוד תורה אצל רבי עקיבא. שהה שם שתיים-עשרה שנה, ולא ידע כלל מה התרחש עם אשתו. כאשר שב לאחר כל אותן שנים ובא לביתו, היתה אשתו עסוקה בניפוי קמח. בעת שנשאה מבטה וראתה בפתאומיות ששב בעלה, לא עמד ליבה בשמחה, ופרחה נשמתה. התפלל עליה רבי חנינא בן חכינאי ואמר: 'ריבונו של עולם! עניה זו [שהסכימה לשבת בודדה וגלמודה במשך כל השנים הללו, כדי שבעלה יוכל לשבת וללמוד תורה] – זה שכרה?'
שמע ה' את תפילתו, וקמה לתחיה.
לא היה זה מוות קליני, ולא סתם עילפון, אלא מוות מוחלט. היא זכתה שהשיבה הקדוש ברוך הוא ממוות לחיים.
אחר כך אנחנו מתפלאים איך הצליחו כל כך בלימוד התורה, איך הצליחו לכתוב את התלמוד, שכל חכמות העולם טמונות בו…
ראו, איזה ניתוק מהעולם היה בימיהם, כדי ללמוד את התורה הקדושה!
בלי בית, בלי אישה וילדים, ללא הורים, בלי שום דבר מסביב, רק לימוד התורה. עם מסירות ושקידה כזאת בתורה – מצליחים בעזרת ה'!
מטבח של זבולון לביתו של יששכר
עם ישראל מתקיים בזכות יששכר הסובל עולה של תורה וממית עצמו באוהלה, וזבולון – הוא המאפשר לו להמשיך לשקוד על תלמודו, בהסירו ממנו את עול העולם הזה.
לפעמים גם אדם שאינו יכול להחזיק לומדי תורה בעצמו, יכול לזכות במצווה זו של תמיכה בתלמידי חכמים, בזכות מחשבה טובה ועירנות:
מעשה היה באברך תלמיד חכם ומתמיד גדול, שהמטבח בביתו ידע ימים יפים יותר… הארונות היו שבורים ורצוצים, מכשירי החשמל עתיקים וחורקים, והצנרת מלאת חלודה.
הוא ורעייתו הגיעו למסקנה שעליהם להתקין מטבח חדש, אולם לא היה להם שמץ של מושג מה עליהם לעשות לשם כך. לתכנן את הארונות, לבחור קרמיקות, לעשות סקר מחירים למכשירי חשמל… כל אלו היו רחוקים מעולמם.
"שמע נא", הציעו לו ידידיו. "יש יהודי נבון וירא שמים שלמד עיצוב פנים. גש אליו ובקש ממנו לעשות בשבילך את העבודה, ולקחת אחריות מלאה על תכנון המטבח, העיצוב, הבנייה והאבזור".
האברך סבר וקיבל, וקבע פגישה עם אותו מעצב פנים. בפגישה, הסביר הלקוח הפוטנציאלי כי הוא הגיש תביעה מסויימת לביטוח לאומי, תביעה שאמורה לזכותו בסכום נכבד. "הבטחתי לאשתי שנקדיש חלק מהכסף למטבח חדש, נוח ומרווח. הסכום שאני רוצה להקציב למטרה זו הוא כך וכך. אנא, תכנן לי מטבח שיתאים לתקציב הזה, ועל העיצוב אשלם לך כמובן מראש".
"בחפץ לב", השיב המעצב. "מתי להערכתך תרצו להתחיל בשיפוץ?".
"אין לי מושג… ברגע שנקבל את הכסף מביטוח לאומי".
לאחר תקופה קצרה קיבל האברך טלפון מהמעצב: "הסקיצות מוכנות".
"הו, תודה! הכסף עדיין אינו אצלי. אעביר לך תשלום על העיצוב ואעמוד איתך בקשר כאשר נוכל להתחיל בבנייה".
חלפו חודש ואחריו חודשיים ושלושה. התשלום עבור התכנון הועבר מזמן, אבל את הסקיצות איש לא ביקש, והמעצב לא שמע מן האברך דבר.
לאחר תקופה נוספת, פנה למעצב מיליונר גדול, וביקש עיצוב פנים למטבח ענק. "יש לי כך וכך מטרז', ואני רוצה מטבח הכי חדיש, הכי נוח והכי משוכלל. הא לך תשלום מראש על העיצוב, והנה פנקס צ'קים פתוח בשביל כל הרכישות. תזמין הכל מראש – כי בעוד חודש אני נוסע לחו"ל, ואז אני רוצה שיתחילו לעבוד".
המעצב החל מיד לעבוד, והצדיק את התשלום הנדיב שקיבל: הוא עבד בחריצות ובזריזות, עיצב מטבח מושלם והחל לבצע את ההזמנות. כמובן, הוא בחר בחומרי גלם איכותיים ומשובחים: שיש, קרמיקה, ארונות, פורמייקות, צירים, ברזים, כיורים, מכשירי חשמל – הכל מהחברות הטובות ביותר בשוק.
לאחר חודש וכמה ימים, הוא מקבל טלפון מהמיליונר: "סטופ! עצור את העבודה!".
"מה קרה? עכשיו לעצור? כבר קניתי הכל! הפועלים התחילו לפרק את המטבח הישן!".
"לא מעניין אותי. אתה יכול לזרוק הכל או לתת למי שאתה רוצה. נכנסתי כאן לתערוכה באירופה. אני מזמין כאן הכל, והם ישלחו לי לארץ ויבצעו את ההתקנה".
הלם. מה הוא עושה עכשיו? נזק כספי אמנם לא נגרם לו, כי הוא את משכורתו כבר קיבל, אבל מה יהיה על כל הרכישות שכבר בוצעו והגיעו? הוא באמת ילך וישליך מאות אלפי שקלים לאשפה?
לפתע נזכר: זה לא המטבח הראשון שתכנן לאחרונה, ובסופו של דבר לא הגיע לידי מעשה. הוא הרים טלפון לאברך ושאל מה קורה, והאם התקדם משהו אצלם.
"אל תשאל!", נאנח האברך. "התביעה נדחתה. לא קבלתי כלום. כמובן נאלצתי לוותר על החלום של מטבח חדש".
"לא!", אמר מעצב הפנים. "אינך צריך לוותר. יש לך מטבח חדש, כולל מקרר, תנור, כיריים ואפילו מדיח כלים!"…
"למה אתה מתכוון? אני מסביר לך שאין לי אגורה מיותרת!", התבלבל האברך.
"הבנתי, זה לא עולה לך אגורה…"
כן סידרו מן השמים מטבח ליששכר – הישר מביתו של זבולון. אכן, "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" (דברים לג, יח)!
(מתוך הספר 'משכני')