כיצד ינהג אדם שהדליק נרות חנוכה ושכח לברך? │ מדוע רק בנר חנוכה תיקנו חז"ל ברכה לרואה? │ ואיזה רמזים יש בנוסח 'הנרות הללו'?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות חנוכה במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרע"ו סעיפים א' – ד']
הברכות על הדלקת נרות חנוכה בלילה הראשון
המדליק נרות חנוכה בלילה הראשון, מברך שלש ברכות, והם, 'להדליק נר של חנוכה', 'שעשה ניסים', 'שהחיינו', ואם לא בירך שהחיינו בלילה הראשון, יכול לברך אותה במשך כל ימות החנוכה, ומבאר המשנה ברורה, שזה דווקא בשעת הדלקת הנרות, ומסתפק השער הציון, באופן שאין לאדם אפשרות לברך בשעת הדלקת הנרות, וכגון ששכח לברך שהחיינו בכל שמונת ימי החנוכה, והוא נזכר רק ביום השמיני אחרי שהוא הדליק את הנרות של יום השמיני, ודן בזה השער הציון, שאולי אפשר לברך שהחיינו גם בלי הדלקת נרות, וכמו ביום טוב שמברכים שהחיינו על עצם היום ואפילו בשוק.
הדליק ושכח לברך
מליל ראשון והלאה מברך שתי ברכות, 'להדליק', וכן 'שעשה ניסים', ומבאר המשנה ברורה, שברכת 'שעשה ניסים' אפשר לברך בכל יום, שהרי נס היה בכל יום כי בכל יום הדליקו מהשמן שבפך, ואומר הרמ"א, שמברך את כל הברכות לפני ההדלקה, כיוון שיש לנו כלל שמברך עליהם עובר לעשייתם, ואדם שהדליק ונזכר ששכח לברך, מביא המשנה ברורה בשם רבי עקיבא איגר, שהדבר תלוי, אם הוא עדיין לא הדליק את כל הנרות כולם, לדוגמא, אם הוא אוחז ביום החמישי והדליק רק נר אחד, ולפני שהדליק את שאר ארבעת הנרות, הוא נזכר שעדיין הוא לא בירך, יש לו לברך את כל הברכות כולם, וביאור הדבר הוא כפי שמובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו', שרבי עקיבא איגר צירף לזה ג' טעמים:
א. אף על פי שלמעשה צריך לברך עובר לעשייתן, ושאר הנרות הם רק בגדר הידור מצוה, בכל זאת דעת האליה רבה שמי שלא בירך על עיקר המצוה, יכול לברך גם על ההידור.
ב. כיוון שצריך להניח שמן כשיעור משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, ממילא כל זמן שהנר דולק, זה נחשב שהמצוה עדיין קיימת, ואם מברך אז, נחשב כעובר לעשייתן.
ג. יש פוסקים הסוברים שאדם שלא בירך עובר לעשייתן, הוא מברך אחר כך, וממילא אפשר לסמוך עליהם ולברך אחר כך.
וכל זה אמור, כשעדיין יש לו נרות שהוא צריך להדליק אותם, אבל אם הוא נזכר שהוא לא בירך לאחר שהוא הדליק את כל הנרות כולם, יברך רק ברכת 'שעשה ניסים', וגם ברכת 'שהחיינו', וטעם הדבר מבואר כאן בהערה על פי רבי עקיבא איגר, כיוון שזה לא גרע מהרואה, וכמו שהרואה את הנרות מברך שתי ברכות, דהיינו, 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו', כך אדם המדליק נרות חנוכה ושכח לברך עליהם, דינו כדין רואה שמברך שתי ברכות.
הרואה נר חנוכה
מי שלא הדליק, ואינו עתיד להדליק באותו הלילה, וגם לא מדליקים עליו בתוך ביתו, חז"ל תיקנו לו ברכה מיוחדת, שכאשר רואה נר חנוכה, מברך 'שעשה ניסים', ומובא כאן בהערה, שרק בנר חנוכה תיקנו חז"ל שאפשר לברך על ראייה,
ונאמרו בזה כמה טעמים:
א. משום חביבות הנס.
ב. יש אנשים שאין להם בית ואין בידם לקיים את המצוה אם לא על ידי ראייה.
ג. בברכות האלו חז"ל לא תיקנו ניסח שונה, לדוגמא, אדם הרוצה לברך על ראיית הלולב, אינו יכול לברך על נטילת לולב, וכן בסוכה, אבל שעשה ניסים יכול לברך בכל מקרה, וכיוון שאין כאן נוסח שונה, תיקנו את זה חז"ל גם לרואה.
אמירת 'הנרות הללו' בשעת ההדלקה
לאחר שהדליק את הנר הראשון שהוא העיקר, אומר, 'הנרות הללו אנו מדליקים על התשועות על הניסים ועל הנפלאות', ויגמור את ההדלקות בעוד שאומר הנרות הללו, ובנוסח זה יש ל"ו תיבות כנגד הנרות חנוכה מלבד שתי התיבות 'הנרות הללו', ובשני תיבות אלו דהיינו 'הנרות הללו', יש שמונה תיבות, כנגד שמונת נרות חנוכה, וגם מי שאומר הנרות הללו לאחר שהדליק הכל, גם טוב.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א