סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מעשה נפלא שמעתי מבעל המעשה בעל מלון ידוע בעי "ת בני ברק, לפני כשנתיים ימים באה אחת לדור בבית מלונו למשך כשבועיים ימים, וסלקה מראש את תשלום הדמים , ויהי מקץ אותם הימים המשיכה להתארח שם, ו 'משום מה ' שכחו עובדי המלון לדרוש ממנה תשלום על הימים הבאים, ולא נזכרו עד גמר שבועיים נוספים.
אז פנתה אליה מנהלת המקום ודרשה את תשלומיה, ותען האורחת, ל אשלם, כי אין בידי אפילו פרוטה אחת לפורטה, אמרה לה המנהלת: "אם כן איפה זאת עשי , קחי את עצמך ואת כל חפצייך וצאי מהמקום הזה, כי המקום הזה אשר את עומדת בית מלון הוא, ולשם 'ביזנעס' נבנה ולא כבית התמחוי"…
ואני – מספר בעל המלון , עמדתי לתומי במדרגות הבנין ושמעתי את כל ה'שיחה' וגם ראיתי היאך שהיא יוצאת מחדרה עם שלל חבילותיה לכיון היציאה מהבנין, נכמרו רחמיי , נשאתי עיני השמיימה ואמרתי, רבש "ע, מה עלי לעשות לעת כזאת …
קראתי לה, ושאלתי אותה לפשר המעשה, מה אירע עמה, נאנחה ואמרה: "לפרנסתי הנני עוסקת כ'אחות' (nurse) בבית החולים 'שערי צדק ' בירושלים, ומאחר שנחליתי על ברכי והוכרחתי לעבור ניתוח על הברכיים, וידעתי שלאחמ"כ אצטרך 'שיקום' בן ארבע עד שש שבועות, על כן סיימתי את תקופת השכירות בירושלים, והחזרתי את הדירה לבעליה.
"למעשה , עברתי את הניתוח ב 'תל השומר' ולאחר כשבועיים שילחו אותי משם (בלא שהשאירו אותה שם לשיקום), תרתי אחר ה'מלון' הקרוב ביותר לתל השומר, והזמנתי עצמי לשבועיים, כי מעות לשבועיים הללו היו בידי, ולא יותר…. ונותרתי עוד שבועיים אחר שלא גבו ממני מעות , ומשנזכרו בי, הנני מושלכת כעת לרחוב העיר"…
אמר לה המנהל: "הנה אנכי בעלים של 'בית אבות' בבנין המלון בקומה השניה, הרי את חייבת לנו סך 3,000 שקלים, עלי לבית האבות, שם תעבדי כ'אחות ' וינכה שכרך עבור החוב , ובינתיים תרוויחי מקום ללון, אבל, בשבוע זה כבר לא נמצא עבורך 'עבודה', כי הכל כבר משובץ ומסודר לפי העובדים, ורק לשבוע הבא תכנסי כאן לעניינים".
לא עבר זמן, והטלפון של המנהל החל לזמזם ולצלצל, ועל הקו אנשי 'משרד הבריאות', המודיעים אותו כי כל 'צוות ' (staff (בית האבות מחויב להכנס ל'בידוד' אחרי שהיו בקרבת חולה… (הימים היו ראשית פרוץ הנגף בסוף אדר תש "פ), ובזה נתגלו נפלאות ההשגחה, כי מיד קראתי לאותה 'אורחת ' המשמשת כאחות ראשית במחלקת 'טיפול נמרץ', והטלתי עליה את עול האחריות של כל בית האבות על כל חמישים אנשים הדרים בו, למשך שבועיים ל-24/7 ,מתוך תנאי שאם יצטרכו לעזרתה יעירו אותה משנתה.
אי אפשר לתאר מה היה קורה עמנו אם לא היה לי 'ישועה' זאת, כי מאין היה לי מיד 'אחות' מומחית עבור דיירי הבית הזקנים, בימים טרופים כאותם הימים, וכל זה בזכות 'הכנסת אורחים' לפנים משורת הדין.
(באר הפרשה, ויגש תשפ"ב)