שמעתי מעשה נורא מפי הרב יוסף שווארץ שליט "א עובדא דהוה עם אביו הרב אפרים ז "ל, כי לקראת סוף המלחמה כששהה באחת המחנות, הגיעו הרשעים באחד הימים והחלו להפריד את העם חציים לימין וחציים לשמאל, והנה הוא רואה כי את כל העם אשר לא נשאר בהם אלא עור ועצמות שלחו לצד אחד, ואילו אלו שמעט בשר בהם שלחו לצד השני.
ר' אפרים שאותות ימי המלחמה נכרו עליו היטב ולא נשאר בגופו בשר כלל חשש שישלחו אותו עם הרזים (דארע) – בהבינו שרק בעלי הבשר (לפי אותם מושגים) ישארו בחיים לשרת את הרשעים ב'עבודה' ואת כל השאר ישלחו השמיימה … עשה עצמו כבעל בשר, אבל לא … הרשע מורה לו ללכת לצד הרזים…
החל ר' אפרים לעמוד על נפשו, התחנן ובכה לפני רשע שיחוס וירחם עליו – כילד קטן הבוכה ומיילל לפני אביו שיקנה לו חפץ פלוני ואביו מסרב לו , והוא חוזר ובוכה בקול גדול, רוקע ברגליו ומתחנן בכל כוחותיו… ולא הועיל מאומה. מה עשה הקב"ה, אחרי חצי יום נשמע הקול כי את כל בעלי הבשר הרגו במהרה, כי באותה שעה כבר התקרבו כוחות צבא ארה"ב, והרשעים חששו שמא הללו יגלו על מעשיהם ועל מקומות מחבואם, לכן הרגו את כולם, ורק את הרזים לא הרגו במחשבתם שממילא תוך כמה ימים ספורים כולם ישיבו נשמתם ליוצרם, וכך ניצלו חיי ר' אפרים שזכה להקים משפחה לתפארת בית ישראל אחר המלחמה.
ללמדך , כי הקב"ה יודע מה טוב לו לאדם, על כן, שמח בכל אשר יבוא עליך – אף במה שנראה שחור וחושך, כי אך לטובתך הדבר!
(באר הפרשה ויגש תשפ"ב)