שח הגה"צ המגיד הירושלמי רבי שלום שבדרון זצ"ל: אם אתם רוצים לשמוע את טיבו של עשו, אספר לכם:
היתה זו שעת לילה מאוחרת, קרוב לחצות. הרחובות היו רקים מאדם והאיש עמד לחפש מנין ליד ה"שטיבלאך – מאה שערים", בימים ההם לא היה קל לאסוף מנין אנשים בשעה מאוחרת שכזו.
"ר' איד! ר' יהודי! התפללת כבר מעריב? אתה השישי, חסרים לו עוד ארבעה בני אדם, חכה עוד מעט יהיה לנו מנין שלם", צעק האיש שיצא לרחוב ללקט אנשים. לאחר חצי שעה, השיג מנין שלם.
"גם אני הייתי שם. ראיתי איך שהאיש קיבץ את המנין במאמץ רב" התחיל ר' שלום לסלסל בקולו: "כשנמצאו העשרה נכנסנו כולנו לתוך בית הכנסת, ור' צדיק שלנו שאסף את המנין, ניגש לעמוד.
באותו רגע הגיח מהסמטה הסמוכה איש בגיל העמידה. הוא היה לבוש חליפה בהירה וחבוש כובע קש. האיש נכנס פנימה לתוך בית הכנסת בריצה. נשימותיו היו כבידות. מיד ניגש ל"עמוד" וביקש מהחזן בקול מלא תחנונים: ר' צדיק, יש לי היום יארצייט של אבי. רצוני להתפלל לפני ה"עמוד".
שקט השתרר בביהכ"נ. הקהל המתין. ר' צדיק הגביה את ראשו ונעץ בו מבטים מלאי תמיהה: אני עובד חצי שעה למצוא מנין ואתה בא ברגע האחרון ומבקש לחטוף ממני את העמוד?! לך תחפש מקום אחר…
האיש השתומם: אבל יש לי חיוב, באתי ממרחק כי חשבתי אולי אצליח למצוא מנין להתפלל לע"נ אבי ז"ל… עשה לי טובה! אנא!
הקהל המתין בשקט, המום, מצפה להתפתחות הבאה. ר' צדיק הרים את קולו: אהה, יש לך יארצייט ואתה מחכה עד שעה מאוחרת בלילה, דוקא בגלל זה לא מגיע לך… דחה אותו ר' צדיק בשתי ידיים והתחיל בהפגנתיות – – – "והוא רחום יכפר עוון"…
— סיים ר' שלום בניגון מלא כאב: נעמדתי על רגלי והכרזתי בקול: "עשו דאוונט מעריב" – "עשו מתפלל מעריב"!… ויצאתי מבית הכנסת.
(קול חוצב. הובא ב'ליקוטי שמואל')