מאת: הרב אייזיק רוזנבלום
איציק בן ה-12 הגיע אלי, אחרי שהרבי שלו בכיתה החליט שהוא חייב עזרה מקצועית: "הילד לא זוכר שום דבר", הוא הסביר להוריו של איציק, "יש לו בעיה רצינית".
ההורים לקחו את הילד לנוירולוג, עשו לו אבחונים והתברר שהכל בסדר גמור. רמת האינטליגנציה שלו סבירה לחלוטין, ה'איי קיו' שלו גבוה מהממוצע, אין לו שום הפרעת קשב מהותית, הכל בסדר גמור. הוא לא צריך 'ריטלין ודומיו', ואף אחד לא מבין למה הוא באמת לא זוכר פרטים.
דיברתי אתו קצת, והתחלתי לעלות על קצה חוט לפתרון הבעיה. כדי לוודא את ההשערה שלי ולהוכיח אותה, נתתי לילד שתי משימות: נתתי לו לשנן את מספר הטלפון שלי עשר פעמים ולאחר מכן להיבחן עליו… הוא לא הצליח לזכור אותו לאשורו.
המשימה השנייה שנתתי לו היתה קצת שונה: ביקשתי ממנו שיסתכל על תמונה ש היתה לי על בניין מגורים והסברתי לו שבקומה ראשונה גרה משפחת ליבוביץ, זוג קשישים שעברו לשם כי בבניין הקודם שלהם לא היתה מעלית ובנוסף הם רצו קומה נמוכה שיוכלו לצאת מהבית גם בשבת. בקומה השניה גרה משפחת שטיינר, יש להם הרבה ילדים בלי עין הרע ולכן הם קנו את הדירה עם המרפסת הגדולה. בקומה השלישית משפחת יפרח, האבא אברך כולל, אשתו מפעילה גן ילדים בבית ולכן יש להם נדנדה במרפסת, בקומה הרביעית גרים המשפחה של השובבים שאת הקפיצות שלהם שומעת אפילו משפחת ליבוביץ מהקומה הראשונה, ועל הגג ביחידה הקטנה גר זוג צעיר שאת שם משפחתו איני יודע, אין להם עדיין ילדים ולכן הם מסתדרים בכזאת יחידונת פיצפונת…
נתתי לו לצייר איזה ציור, כאילו היו לי כוונות נסתרות בציור הזה שמגלה לי משהו על האישיות שלו ואחרי שחלפה רבע שעה שאלתי את איציק שאלה שאליה הוא לא התכונן: תגיד לי מי גר בקומה השניה של הבניין ממול! הילד התבלבל לרגע, חשב קצת ואז ענה לי שהוא לא זוכר את שם המשפחה, אולי ליבוביץ אולי שטיינר, אבל הוא בטוח שיש להם הרבה ילדים ולכן הם קנו דירה עם מקום לסוכה גדולה.
ומי בקומה הרביעית? המשפחה של הילדים השובבים… הוא זוכר את זה, כי זה היה מפתיע ששומעים את קפיצות שלהם עד לקומה הראשונה, והוא עכשיו נזכר בקומה הראשונה באמת גרים הזקנים שהגיעו לשם כי הם חיפשו קומה נמוכה ובניין עם מעלית…
התברר לי מה שהבנתי כבר קודם: לאיציק יש זיכרון מצוין, אבל הוא זוכר רק דברים שיש בהם היגיון. הוא לא זוכר ספרות שמסודרות בסדר רנדומלי ולא קשורות אחת לשנייה, ולכן הוא לא זוכר את מספר הטלפון שלי על אף שהוא שינן אותו עשר פעמים. אבל כשהסברתי את ההיגיון שבגללו בחרה כל אחת מהמשפחות בבניין ממול בדירה הספציפית בה היא מתגוררת, הוא לא היה צריך לשנן את זה כדי לזכור את כל הפרטים.
כשהגיעו ההורים של איציק לשמוע מה דעתי עליו, אמרתי להם שהילד שלהם בסדר גמור, אם כבר יש כאן בעיה כלשהי, היא באופן בו מסבירים לו את החומר הנלמד, או יותר נכון באופן שבו לא מסבירים לו את החומר הנלמד.
המלמד בכיתה, כך הערכתי ולאחר מכן בדקתי זאת ונוכחתי לדעת שצדקתי, לא טרח להסביר לילדים את ההיגיון שבפרטים שהוא מלמד, הוא ציפה מהם לזכור את הפרטים, וגם לזכור את ההסברים, אבל לא בהכרח להבין אותם.
יש ילדים שהראש שלהם בנוי לזכירה של פרטים מרובים, הם מסוגלים לזכור בקלות גם דברים שאין בהם היגיון, ויש ילדים, וגם אנשים מבוגרים, שלא יזכרו את מה שהם לא מבינים לאשורו, ולכן במקום להתאמץ ולהשקיע בשינון, הם צריכים פשוט להשקיע בהבנה, להבין את ההיגיון שמאחורי כל דבר, ומילא גם לזכור אותו לאורך ימים ושנים.
כשנבחנתי ב'דרשו'
את חטאי אני מזכיר היום… כבר כמה שנים שאני לומד 'דף היומי', ולמרות שמאוד חפצתי בכך, אף פעם לא עשיתי מבחן ב'דרשו', עד המבחן האחרון שנערך ביום שישי, ערב שבת קודש פרשת וישב. החלטתי שהפעם אני קופץ למים ונבחן.
את ההחלטה קיבלתי חודש קודם לכן, ובמשך כל החודש התאמצתי לחזור ולשנן כדי לזכור. אבל כשהתקרב מועד המבחן הרגשתי שאני עדיין לא מוכן לקראתו.
בבוקרו של יום שישי, לקחתי איתי עט מהבית, הלכתי לבית הכנסת לטבילת ותפילת שחרית, והודעתי לבני ביתי כי אשוב הביתה רק אחרי שאסיים את המבחן במוקד הבחינה של 'דרשו' הקרוב לביתי.
לבי פרפר מאימה וחרדה. לא על המלגה חרד לבי, אני בכל מקרה לא זכאי למלגה בששת החודשים הראשונים, כך לפי הכללים, גם אם הייתי זכאי איני חושב שהייתי לוקח אותה, אבל האתגר כלשעצמו די הלחיץ אותי.
מה עושה יהודי כשלבו מפרפר מאימה וחרדה? מתפלל!!! חשבתי לעצמי כשאגיע ל'אהבת עולם' לפני קריאת שמע, אשפוך את לבי בתחינה שאזכור את כל מה שלמדתי בחודש האחרון ואצליח במבחן, כי הצלחה במבחן הראשון בוודאי תיתן לי מוטיבציה ועידוד להמשיך וללמוד בצורה יסודית גם בחודשים הבאים בסייעתא דשמיא.
הגעתי ל'אהבת עולם', כיוונתי מאוד במילים, ופתאום שמתי לב לדבר שהיה נראה לי מאוד תמוה: אנחנו מתפללים על כך שנזכה לשמוע מפי אחרים, ללמוד בכוחות עצמנו ואף ללמד לאחרים, אנחנו מתפללים שנזכה להבין, להשכיל, לשמור, לעשות, לקיים…
איפה 'לזכור'??? אין שום אזכור בכל ברכת 'אהבת עולם' לזכירה!!!
דפדפתי אחורה ובדקתי בברכות התורה: "ונהיה אנחנו וצאצאינו 'יודעי שמך ולומדי תורתך'. מה עם 'יודעי תורתך'??? אין שום אזכור לידיעה וזיכרון, רק ללמוד, ללמד להבין להשכיל…
בתחילה חשבתי לתרץ את קושייתי בפשטות שאולי המשמעות של "לשמור ולקיים", הכוונה לשמר את הדברים בזיכרון למען יתקיימו לימים רבים, אבל לא זה הפשט במילים הללו. 'לשמור' הכוונה להישמר שלא ניכשל במצוות לא תעשה, 'לעשות', הכוונה שנזכה לקיים את מצוות עשה ולעשותן כהלכתן, 'ולקיים' נאמר על מצוות שהן מדברי סופרים…
אז איפה הזיכרון והידיעה???
התשובה מונחת בסיפור שסיפרתי לכם קודם לכן. מי שמבין את הנלמד לאשורו, מי שתפילתו על "להבין", התקבלה, ממילא יזכור. מי שיזכה ל"ולהשכיל", כלומר לקרב את הדבר לשכלו ולהבין את ההיגיון שבהלכה או בדרשה שדורשים חז"ל, ממילא לא יוכל לשכוח את מה שלמד, ואין צורך להתפלל על הזיכרון בפני עצמו כי הוא פועל יוצא של ההבנה.
ההוכחה לדברינו
והיה כי תאמרו "הוא ממציא המצאות יפות הרוזנבלום הזה", ותשאלו מנין לי שאכן ההבנה מועילה לזיכרון, אשיב ואענה לכם שלוש תשובות:
קודם כל נסו בעצמכם ותראו…
בנוסף, הסתכלו מסביב ותראו שהאנשים עם הראש הכי חלש בעולם, גם הם זוכרים פרטים רבים. מה שהם הבינו היטב, גם אם זה היה כשהם היו ילדים או בחורים צעירים, הם יזכרו את זה כל ימי חייהם.
התשובה שלישית והחזקה מכולן היא שאת הדברים הללו למדתי מדביר מרנא החפץ חיים בהקדמה ל'משנה ברורה'.
אגב, מי שעוד לא למד את ההקדמה הזאת כדאי לו מאוד לעיין בה פעם ופעמיים, כי יש בה הרבה מאוד יסודות לחיים שנוגעים בין היתר גם לאנשי חינוך ולכל מי שיש לו קשר לעניין של ללמד תורה לאחרים.
אבל אני מתכוון לקטע שאותו אצטט בשורות הבאות, בו מסביר רבינו החפץ חיים למה הוא החליט לכתוב את החיבור 'משנה ברורה', שבו הוא כותב בין היתר גם את הטעם להלכות שמופיעות בשולחן ערוך:
כותב החפץ חיים שללמוד את "ה'שולחן ערוך' לבדו בלתי לימוד ה'טור' הוא כספר החתום! כי ה'בית יוסף' כשסידר ה'שולחן ערוך', היה דעתו שילמדו מתחלה את עיקרי הדינים ומקוריהם ב'טור' ו'בית יוסף' כדי שיתיישב הדין לכל אחד בדעתו בטעמו ונימוקו אך לאשר שבטור ו'בית יוסף' נמצא לפעמים כמה דעות חלוקין בכל דין ודין, לכך ערך לפנינו את שולחנו הטהור לידע הלכה למעשה בכל דין ודין. אבל לא היה דעתו שנלמוד אותו בלחוד כי אין הדין יוכל להתיישב היטב בדעת האדם כ"ז שאין יודעו בטעמו ונימוקו!!!".
עוד בעיה 'קטנה'
עכשיו נשארה רק השאלה איך אנחנו יכולים להסביר לילדים את ההיגיון שבכל דבר, כשלפעמים מדובר בדברים מסובכים ומורכבים, שאי אפשר לצפות מילד בן שמונה או עשר שיבין אותם לאשורם…
זה כבר נושא בפני עצמו, ועליו נכתוב בפעם אחרת בלי נדר, אם ירצה ה'.