חז"ל (כתבות קיא ע"ב) למדו מהפסוק 'חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב' (בראשית מט, יב) "טוב המלבין שיניים לחבירו יותר ממשקהו חלב, שנאמר: 'ולבן שנים מחלב', אל תקרי לבן שנים אלא ליבון שנים".
החיוך שאדם מחייך לחברו, חשוב יותר מליטר חלב שיתן לו…
חיוך לא עולה בכלל כסף, אבל הוא יותר חשוב מאוצרות כסף וזהב. חיוך אפשר לתת לעשירים וגם לעניים, לקטנים וגם לגדולים. נתינת חיוך אינה מצריכה מאמץ גדול וגם לא השקעה של זמן. בשבריר של שניה אמרת לאדם שלום עם חיוך, והענקת לו בכך הרבה מאד!
שמעתי בשם הקדוש הרב ישעיה קרישבסקי הי"ד [שנרצח ביד ישמעאלי בן עולה, בשבתו בתחנת האוטובוס] ביאור נחמד מדוע טוב מלבין שינים לחברו יותר ממשקהו חלב, כי לפעמים רוצים לתת לאדם חלב, אך הוא אינו יכול לשתותו משום שכעת הוא בשרי, ועליו להמתין שש שעות, מה שאין כן חיוך – אותו נתן להעניק לזולת בכל עת ובכל שעה, בלי שום הגבלה…
פעם הובא דיון מעט יוצא דופן לפני רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, שכיהן כראש ישיבת "פורת יוסף" אחר פטירת הגאון רבי יהודה צדקה.
אדם אחד איבד את מקום עבודתו, ובמשך זמן רב חיפש עבודה ולא מצא. לבסוף התחיל לעבוד כמלווה של ילדים בהסעה לתלמוד תורה. העבודה הזאת, שלא הורגל בה, היתה קשה לו. ילדים הם ילדים, פתאום זה קופץ וזה משתולל, זה צועק וזה בוכה, זה מושך לו את המעיל, וזה…
ילדים יודעים לנצל הזדמניות, הם מרגישים בחוש מתי המבוגר האחראי עליהם נתון בחולשה, ולא יכול להשתלט עליהם.
היה קשה מאד, והאיש הרגיש עצבות וכאב. הוא לא היה יכול לעזוב מאחר והיה זקוק ביותר למשכורת, אבל התסכול שלו הלך וגדל…
יום אחד ישבו המלווה והנהג ושוחחו על עניני עבודה. אמר הנהג למלווה: "אתה צריך לפתוח ולסגור את הדלת בעת הצורך. זה חלק מתפקידך".
באותם ימים, לא היתה אפשרות לפתוח את דלת הטנדר בלחיצת כפתור. צריך היה לקום ולגשת אל הדלת, ולפתוח אותה באפן ידני.
המלווה לא הסכים. "מה פתאום שזה יהיה תפקיד שלי? אתה הנהג, ואתה צריך לעשות זאת! גם ככה העבודה הזאת קשה מדי".
הנהג והמלווה לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם, ובאו לדין תורה אצל הגאון רבי בן ציון אבא שאול.
לאחר ששטחו טענותיהם לפניו, אמר הרב אבא שאול למלווה: "אתה יודע איזו זכות עצומה יש לך כשאתה פותח את הדלת? דע לך, שבכך אתה פותח את דלת ההיכל להכניס ספר תורה! הילד הזה, שבא עכשיו ללמוד את התורה הקדושה, הוא ספר תורה חי, והדלת של הטנדר הרי היא כדלת ההיכל. איזו שמחה גדולה צריכה להיות לך, שאתה זוכה למעמד הזה!".
שמע המלווה את דברי הרב, ולבו נמלא שמחה. שוב לא הסכים לותר על המצווה הגדולה שנפלה בחלקו.
מאותו יום היתה בו רוח חדשה. כל ילד שעלה לטנדר התקבל במאור פנים גדול ובברכת "ברוך הבא, כמה טוב לראות אותך היום!". המלווה הרבה לחייך אל הילדים, חיוך אמתי מתוך הלב, והילדים אהבו אותו. במהלך הנסיעה היו שרים שיר לכבוד כל אחד מהילדים, וכך התנגנו בטנדר "טוב לי תורת פיך", "כי מציון תצא תורה", "הושיעה את עמך וברך את נחלתך"… איזו שמחה היתה לילדים. לעתים גם היה מספר להם תוך כדי הנסיעה ספורי צדיקים.
ימים ספורים לאחר התפנית הגדולה, פגש אבא אחד את המלווה בבית הכנסת, בתפלת המנחה. אמר האב למלווה: "שמעתי שיש מלווה חדש להסעות. האם זה אתה?".
"כן," ענה המלווה, "זה אני. יש בעיה? עשיתי משהו לא בסדר?".
"דע לך," אמר האב, "הבן שלי לא הסכים ללכת לתלמוד תורה, וכל יום מחדש היתה לנו בעיה אתו. בימים האחרונים הילד ממש שמח לצאת לתלמוד תורה. כל בוקר הוא מבקש שיקחו אותו כבר להסעה…
"לא הבנו מה קורה. שאלנו את הילד מה השתנה, והוא ספר שיש מלווה חדש בטנדר, דוד טוב שמאד אוהב את הילדים, שר עימם שירים ומספר להם ספורים יפים"…
ראו עד היכן כוחם של חיוך ומאור פנים.
•••
על הפסוק 'כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה' (בראשית יא) ה"אור החיים" הקדוש מבאר על פי דברי הזוהר הקדוש שכדי שיזכו ישראל להיגאל מהגלות הרביעית, זו גלות אדום בה אנו מצויים – צריך שתהיה בידם מצות לימוד תורה, כי בלי עסק התורה, יתעכב הגואל מלבוא.
דבר זה רמז הכתוב באמרו "כבס ביין לבשו" – כוחו של מלך המשיח בא מכך שישראל עוסקים ביינה של תורה, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק בשיר השירים (ב, ד): "הביאני אל בית היין וכו'" – "אמרה כנסת ישראל: הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין, זה סיני, ונתן לי שם דגלי תורה ומצוות ומעשים טובים, ובאהבה גדולה קבלתי אותם". הרי ש"יין" רומז לתורה, ורק באמצעות התורה נוכל לזכות למלך המשיח, הרמוז במילה "לבושו", שהוא כנוי למלכות.
זה תפקידנו כיום, להרבות עוד ישיבות, עוד תלמודי תורה, עוד קהלויות קדוש שבעלי בתים יושבים ולומדים שם. כי אם רצוננו לקרב את ביאת הגואל, הרי זה רק בריבוי תורה.
יש 'רעב' לתורה. כמו שאמר הנביא (עמוס ח, יא): "הנה ימים באים נאם ה' אלקים והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'".
באו אלי נערים צעירים, בני שלש-עשרה – ארבע-עשרה, ואמרו לי שרצונם ללמוד תורה. ספרו לי כי הם לומדים בבתי ספר רחוקים מתורה, ושם זה ממש 'ג'ונגל', ה' ירחם. התחלתי לבכות, שאלתי אותם האם הם רוצים לעבור ללמוד במקום אחר, והם אמרו לי שההורים מתנגדים אף שהם מאד רוצים. אמר לי אחד הנערים בדמעות: "הרב תתפלל עלי, אני רוצה ללמוד בקדושה!". צריך רק לאסוף את הצעירים הללו ולהביאם ללמוד.
אנחנו צריכים להכין את ה'לגיון' של מלך המשיח. כאשר הוא יגיע, כולנו נרכין ראש לפניו ונאמר לו: 'מלכנו, רצוננו לשרת אותך!'
עצם הרצון שלנו להרבות עוד ועוד חילים לתורה, כבר מקרב את הגאולה. כל אחד ואחד המתעסק ביינה של תורה, בעמל התורה והפצתה בעולם, יש לו חלק בקרוב ביאת משיח צדקנו במהרה
(מתוך הספר 'משכני')