אם ישבת עמהם הרי אתה כמותם ממש
הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
מספרים, שבימי הקומוניסטים ברוסיה, אסרו על היהודים לקיים תורה ומצוות, והיו רבים העוסקים בתורה ומצוות בסתר במסירות נפש ממש, ובאחד המרתפים היתה חבורה של תלמידי חכמים שלמדו תורה בצוותא חדא, ובדרך קבע הצטרף אליהם עוד יהודי עם הארץ שלא הבין כלל את הנלמד, וכיון שהיו יושבים בחדר קטן וצפוף היו כמה מן המשתתפים שרצו לבקש ממנו שיפסיק לבוא לשיעורי התורה, שהרי בלאו הכי אינו מבין מאומה, נענה האיש וסיפר להם, שפעם ישב בבית המזיגה כדי ללגום מעט יי"ש, ובשולחן הסמוך אליו ישבו כמה מורדים בשלטון שטיכסו מזימות ועצות למרוד בשלטון, ונודע הדבר למלכות, וכאשר ישבו שם כולם בצוותא התנפלו עליהם חיילים והתחילו להכות בהם מכות נמרצות, 'וכיון שגם אני הייתי בקרבת מקום הצליפו גם בי מכות אכזריות, ואף שצעקתי לעברם שאין אני נמנה ביניהם כלל, השיבו ואמרו לי, אם ישבת עמהם הרי אתה כמותם ממש, ומהם למדתי שעל ידי השייבה וההשתתפות בשיעורי תורה זוכים לשכר הרבה, כם אם אותם רשעים הבינו שהיושב סמוך ונראה למורדים הרי דינו כדינם וחלקו עמהם, ק"ו במידה טובה שהיא מרובה, שעל ידי הישיבה בשיעורי תורה בסמיכות לתלמידי חכמים, ויקשב ה' וישמע, שבודאי לא יגרע חלקי בעלמא דאתי'.
ומעתה אף מי שאינו מוצא טעם בשיעור והוא נרדם ועייף וכדומה 'אל ישתמט מן הציבור, אלא ישכים ויעריב לבית המדרש, וכדוגמת הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח, אך כל זמן שהיא אגודה עם שאר המינים מנשקים אותה ומחבבים אותה בחיבוב מצוה.
(באר הפרשה סוכות תשפ"א)
שאלה מעין זו, הונחה על שולחנו של רבינו מרן הגרא"מ שך זצ"ל
לא אחת, כאשר אנו נקלעים למצב של דחק – עורכים אנו את מאזן ההכנסות וההוצאות, ומשום מה, צדה עינינו דווקא השורה העוסקת בכספים שהפרשנו למטרות צדקה וחסד… יש לנו את ההרגשה כביכול אילו היינו מצמצמים מעט בהוצאות אלו, שכביכול 'אינן הכרחיות' – יתכן שמצבנו לא היה מתדרדר ואנו היינו ממשיכים לצוף על פני המיים…
שאלה מעין זו, הונחה על שולחנו של רבינו מרן הגרא"מ שך זצ"ל, בהזדמנות. השואל היה יהודי תלמיד חכם ומרביץ תורה בזכות עצמו, אשר התברך מן השמים בעושר ובנכסים, והשכיל לפזר מנכסיו לצדקה ולתמוך במוסדות תורה וחסד ביד רחבה. דא עקא, שבשלב מסויים התהפך עליו הגלגל, הוא ירד מנכסיו, ועתה ביקש לשאול את רבינו האם יתכן שהצרה אירעה בשל כך שעבר על תקנת חכמים (כתובות נ', ע"א) ופיזר יותר מחומש מנכסיו לצדקה…
רבינו האזין לשאלה עד תומה, אולם תשובתו היתה נחרצת: "במקום לתלות את האסון במצוה שנעשתה – מוטב לתלות אותו בדברים אחרים, שכן לא חסרות סיבות העלולות לגרום למצב להשתנות!"… את דבריו חיזק רבינו בסמכו אותם על דברי הרמב"ם שכתב (פ"י ממתנות עניים, ה"ב): "לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא היזק נגלל בשביל הצדקה, שנאמר: 'והיה מעשה הצדקה שלום'"…
הרי לנו, כי לעולם, לא יתכן מצב שבו יעני אדם או יפגע מצבו הכלכלי – בשל מעשי צדקה וחסד שעשה בממונו… אנו, כיהודים מאמינים בני מאמינים – יודעים שהעושר כמו העוני הרי הם משמים, ואם עושה האדם בממונו את רצונו של מלך מלכי המלכים – בודאי לא תהיה זו סיבה למנוע ממנו את הפרנסה ביד רחבה מכאן ואילך, אלא לכל היותר להיפך…
כאשר חש אדם כי מזלו חדל מלהאיר לו פנים, עליו להבין כי הדבר אירע למרות מעשי הצדקה והחסד שעשה, או אולי משום שלא עשה כפי שהיה עליו לעשות…
דוקא אם יעשה גם מכאן ואילך יותר מכפי יכולתו, וימשיך לאחוז בדרכי הצדקה והחסד תוך הכרה ברורה כי הקב"ה הוא הינו בעליו של הממון, ויש להשתמש בו למטרות שרצויות לפניו – הרי שבכך יגדיל את סיכוייו לשוב למצבו הראשון, בחסדי שמים אשר ימשוך עליו במעשיו הטובים…
(מתוך ארחות החיים)
אמרה לו אל תעשה בלאגן הכלה והחתן וויתרו ובעל האולם עשה פנצ'ר
סיפר הרב חיים זאיד שליט"א: אני רוצה לספר לכם סיפור מדהים ומרטיט ותראו מה זה כח הוויתור.
באחד האולמות כאן בבני ברק, לפני הרבה שנים אני באתי לעשות שם בר מצווה לילד. ואמר לי בעל האולם: "אתה הרב זאיד זוכה ברוך השם להפיץ את האמונה, אני רוצה לספר לך סיפור שיהיה לי זיכוי הרבים", הוא מספר סיפור מדהים כדאי לכם לקרוא.
ומספר לי שנפתחו באותו אזור אולם חדש עם חצר חדש, וכמובן כולם רצים לעשות שם אירועים. והייתי עוד טרי והשקעתי הרבה כסף כדי להיכנס לשוק, אבל עדיין לא ניהלתי ענייני מזכירות וכל העניינים.
ובחתונה השניה והשלישית באולם הוא הביא את אותו ערב לשני חתנים ושתי כלות ולא שמו לב לכך. והנה מגיע היום, ומגיע חתן ואח"כ עוד חתן ציבור מכאן וציבור מכאן בלאגן שלם. אולם אחד – שתי חתנים וכלות, מה עושים?
בעל האולם קלט את הפנצ'ר שהוא עשה, הלך והרים טלפון לכל האולמות בבני ברק וכל האזור אם יש להם אולם פנוי ומשפחה אחת תוותר ותלך לשם, אבל שום אולם לא פנוי. אין מה לעשות שתי משפחות ואנשים מסתובבים אין מה לעשות, אי אשפר שתי חתונות ביחד…
הגיע ראש ישיבה מרושלים וראה את כל הבלאגן והוא אומר לחתן: "תשמע, אני מסדר את העניינים". ראש הישיבה יורד לבעל האולם ונכנס אליו בעל האולם פשוט ישב לבכות.
אומר הראש ישיבה לבעל האולם: "מה יש בקומה שניה". אמר לו בעל האולם: "לא כדאי להתקרב יש שם מחסן שתיה, עכברים בלי תאורה"… הראש ישיבה מבקש לראות את המקום למרות סירובו של בעל האולם. והנה פתחים ורואים מקום חשוך ומלוכלך. מחסן ששנים לא השתמשו בו. אומר לו הראש ישיבה פה יהיה החתונה השניה, שם שתי שולחנות כמה עוגות זה החתונה.
אומר לו ראש הישיבה תכתוב לכלה פתק שהרב של החתן ביקש לעשות את החתונה למעלה ובזכות זה יחיו חיים מאושרים, וכדאי לוותר. הכלה עולה ולא מאמינה למראה עיניה הכל קורי עכביש ובקיצור זה לא חתונה, אבל אין מה לעשות, הראש ישיבה מבקש לוותר, מוותרים
כל התזמורת עולה למעלה ועושים סעודת מצווה קטנה עם גברים ונשים וכולם בפחד פחדים פשוט נורא ואיום. חתונה עם הרבה דמעות אבל בעיקר מלאה וויתור.
יושבים שם גברים ונשים. והנה מגיע דוד של הכלה בשעה תשע וחצי עשר, והוא הגיע מחו"ל במיוחד הוא קבלן גדול ושהוא מגיע לאולם הוא רואה חתונה חסידית בקומה ראשונה, ומשהו מוזר לו. הוא שואל מה קורה כאן והפנו אותו לקומה השניה וכשעלה חשכו עיניו. הוא קורא לאחותו, אמא של הכלה, ושואל אותה כאן עושים חופה וחתונה שאין אוכל מה זה?
אמרה לו אל תעשה בלאגן הכלה והחתן וויתרו ובעל האולם עשה פנצ'ר ובכל אופן וויתרנו.
הוא יהודי מילארדר, וירד לבעל האולם ואמר לו שהוא הדוד של הכלה, ועכשיו הוא הולך לעורך דין הטוב בעולם ויתבע אותו במליונים ויפיץ את שמו הרע של האולם למרחקים וגמרת בזה את הקריירה שלך.
בעל האולם הרגיש שחרב עליו עולמו. עלה הקבלן וניגש לחתן ואמר לו שהוא יראה לבעל האולם את כל מה שעשה ויקבל על זה פיצויים. ראש הישיבה יושב לידו ושומע את הכל, ואמר לו ראש הישיבה: "אתה נורמאלי? עד שהחתן והכלה זכו לישועות מהוויתור אתה מונע מהם את זה, לך תבקש מהם ברכה". אמר לו הדוד לא התכוונתי.
וקודם שהחתן יברך אותך, לך לבעל האולם ותבקש ממנו סליחה ותאמר לו שלא תתבע אותו. פתח הדוד את הדלת ואמר לו שהאולם ממש יפה וקורה כאלה דברים. בעל האולם לא הבין מה קורה פה, אבל המשיך כך.
הוא עולה למעלה בחזרה ומבקש ברכה מהחתן שהוא הולך להקים פרויקט על החוץ בנתניה ויש על זה מכרז ורוב הסיכויים אני לא זוכה, אנא תברך אותי שאני אזכה בזה. ברך אותו החתן ויצאו לשלום.
נגמרה החתונה ומוציא לי בעל האולם פתק גזיר עיתון ששבועיים לאחר מכן זכה אותו קבלן במכרז ומעל כל הסיכויים וכל זה מכח הוויתור.
וכל זה בזכות הוויתור של החתן והכלה. ומשום כך נתן לחתן ולכלה דירה שמונה חדרים על חוף הים וזכו אותו זוג לקבל דירה ששווה מיליונים והם משכירים אותה כיום, והם גרים בבני ברק וגם מכיר אותם.
והקב"ה אומר אתם וויתרתם תקבלו ישועות. אנו צריכים להרבות באהבת חינם ובוויתורים וכל זה נחשוב על זה. רוצים בריאות וישועות? תכנסו לזה. בהצלחה.
(מתוך 'אור השבת' פרשת ואתחנן תשע"ח)