מספר מגיד המשרים הרב חיים זאיד שליט"א מעשה מדהים שבדידו הווה עובדא:
למי שטרם מכיר אותי, אני מתגורר בשכונת פרדס כץ בבני ברק. בבניין שלי מתגורר שכן שיש לו ארבעה עשר ילדים כ"י. יותר ממספר הילדים, מפתיע הוא שכל ילדיו הינם בני תורה יראי שמים אמיתיים ואוהבי ה' בתכלית. יותר מזה, ארבעה מהילדים נשואים עם משפחות בני תורה אמידות, אשר מימנו לזוג דירה ללא כל חוב ודאגה כלכלית – דבר פחות מצוי בימינו, שכאמור, התרחש עם כל בניו הנשואים.
כיון שסקרנותי עולה על הכל, החלטתי לחקור ולברר מה עומד מאחורי הצלחתו המיוחדת והפלאית וכמויות הסייעתא דשמיא להן זכה שכני. כפי שאני מכיר זאת, בדרך כלל כאשר ישנם כל כך הרבה ילדים, קורה שלפחות אחד אינו צועד בתלם, ובכל מקרה, אין כמעט סיכוי שכולם יהיו מסודרים עם פרנסה ודירה מרווחת ללא חובות. הייתי בטוח שמאחורי ההצלחה האדירה הזאת מסתתר סיפור גדול.
התחלתי לעקוב אחרי אותו שכן ובכל פעם שהדבר היה מתאפשר לי, הייתי מתבונן בו ומנסה לחקור ולהתחקות אחר מעשיו. אם ארצה לסכם את המעקב הראשוני, אומר שהוא לא הצליח יתר על המידה, כיון שלא מצאתי בו שום דבר מיוחד ויוצא מן הכלל. אך מכיוון שעקשן אנוכי, החלטתי להמשיך עם המעקב עד הסוף, עד אשר אתחקה אחר סודו המיוחד של השכן וארגיע בכך את סקרנותי הבוערת.
אחרי כמה ימים ברצף בהם חזרתי הביתה באזור השעה שתים עשרה בלילה לאחר יום גדוש בהרצאות, שמתי לב ששכני חומק מהבניין אל הרחוב. הדבר הדליק במוחי נורות אדומות. המשכתי לעקוב אחריו וגיליתי שהדבר חוזר ונשנה מידי יום ביומו.
באחד הימים כאשר ראיתיו יוצא, יצאתי ודלקתי אחריו עם הרכב. כאשר הגענו לאזור מסוים בו היה עליו לחצות את הכביש. צפרתי לו מהרכב וקראתי לו לגשת לעברי. לאן מועדות פניך בשעה כה מאוחרת? חקרתי אותו. "לא משהו מיוחד", הוא ענה וניסה להתחמק. לא ויתרתי, יצאתי מהרכב ולחצתי עליו כהוגן: לא אזוז מפה עד שאקבל תשובה ברורה שתספק אותי. בליבי אמרתי: לא אוותר לו ויהי מה. לאחר מסע שכנועים לא קל, קיבלתי ממנו תשובה שפתרה לי את כל הספקות שהתעוררו בי בתקופה האחרונה:
"יש לי חבר מהישיבה גדולה", כך שכני, "שהיה גם חברותא וגם חבר טוב שלי. באחד הימים הוא נקלע לתאונת דרכים קשה לא עלינו, שבסופה יצא בחסדי שמים שלם בגופו, אך פגוע קשות במוחו. הוא הפך להיות כאדם אשר נולד עם פיגור שכלי רח"ל", מספר לי אותו השכן.
"משראיתי עד כמה מצבו קשה ועגום, והבנתי שאין לו שום דבר אשר ישמח אותו בחייו, קיבלתי על עצמי בלי נדר שכל יום בין השעה שתים עשרה בלילה לאחת אחר חצות, אשב, אלמד ואשמח אותו. כך אני נוהג מאז. כעת אני בדרך אליו", הוא מספר לי.
התברר לי, שכל יום, לא משנה אם מדובר בשבתות, בחגים ואפילו בימי חתונות, הוא נפגש עם חברו בשעה הקבועה ומשמח אותו. עד כדי כך הוא מסור אליו, שגם כאשר נערכות שבתות חתן של ילדיו, הוא קובע שהן יהיו בתוך בני ברק, מכיוון שאם הן יהיו מחוץ לעיר, יבצר ממנו להגיע לשבת חתן בגלל דאגתו לחברו. מבהיל ביותר.
כעת הכל הפך ברור לי. אברהם אבינו בן מאה השנים, שרוי היה בצער ללא ילדים ומשול כמת כמאמר חז"ל, אך לפתע פתאום נפתחים בפניו שערי שמים וניתנת לו ההזדמנות לזכות ולהביא ילדים לעולם. איך זה קורה? מסבירים חז"ל: בזכות מידת החסד שהייתה טבועה בו. מכאן שמידת החסד משנה כליל סדרי בראשית והופכת עולמות כדי לגמול לבעל החסד בישועות על-טבעיות, במידה שלא קיימת באף מצוה אחרת.
בעל חסד שכזה, בוודאי יזכה לבנים מושלמים בכל מידה נכונה, ללא מידת הדין כלל. ראו ידידיי למה זוכה אדם אשר משריש במהותו את מידת החסד. אדם שכזה זוכה לדברים שאין להם אח ורע בשום מצווה אחרת. הבה נדבק במידתו של הבורא – מה הוא רחום וחנון, אף אנו נהיה כאלה. נאמץ את מידת החסד ונזכה במידת הרחמים.
(אור הפרשה)
