בגמ' שבת (כא.) נר חנוכה מצוה להניחה על פחת ביתו מבחוץ. ובזמנינו נוהגין להדליק נרות חנוכה מבפנים (שו"ע תרע"א ס"ז ובנו"כ), והגם שמדליקין מבפנים, מ"מ עדיין נוהגין להדליק בטפח הסמוך לפתח.
ולהבין העניין שאמרו חז"ל הקדושים דנר חנוכה עיקר עניינו נתקן להדליק על פתח ביתו מבחוץ, מה שלא מצינו כן בשאר מצוות הבורא, שיקיימו המצות דווקא על הפתח, ואדרבה מצינו שאמרו חז"ל לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל (ברכות ח.), וא"כ מה נשתנה מצות נר חנוכה שנצטוינו להדליק בדייקא על פתח הבית.
איתא מהרה"ק המגיד מקוזניץ זצללה"ה דמה שאמרו חז"ל מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, מורה דנר חנוכה סגולתה וכוחה רב להאיר אפילו לאלו העומדים בחוץ ונדחו מהקדושה רח"ל, ואין להם שייכות לתורה ועבדות ה', מ"מ יכול להיות להם עלייה מכוח נר חנוכה.
ולזה מורה השם חנוכה, מלשון הכתוב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו (משלי כב ,ו), דאפי' מי שהוא בבחינת נער, ועומד על ראשית דרכו, ג"כ יכול לחנך עצמו ולהכין נתיבות יושר לעבדות השי"ת (עבודת ישראל דרוש לחנוכה).
עומדים אנו כעת בזאת חנוכה, וביום זה נשלם כל ההארות של חנוכה. אנו צריכים להודות ולהלל להשי"ת שזיכנו לזמנים טובים, שמאיר לנו ומחמם אותנו בגלות המר.
והעיקר להמשיך הארה מנרות חנוכה ללילות החורף החשוכים, לילי טבת הארוכים, שהם החדשים שנפלו לחלקו של עשו כנודע (זוה"ק ח"ב יב. וראה בבני יששכר ריש מאמרי חודש שבט), שנרות חנוכה יאירו את מוחו וליבו באור חדש וזך. וגם יהיה באופן של 'נר איש וביתו' – להמשיך הארה מנרות חנוכה לבני ביתו.
והעניין, דהנה כל איש ישראל יש לו נשמה קדושה, גבוה מעל גבוה, חלק אלוקי ממעל ממש, ומכיסא כבוד חוצבה לגור בארץ ציה ועייף בלי מים, הנשמה יורדת בעל כורחה ממקום שבתו בשמי מעונים, לעולם הגשמי והחשוך מלא עם ניסיונות ובזיונות.
ברם הנשמה לא יורדת בכדי, אלא שמיעדים לה תפקיד מיוחד בזה העולם וחובה מוטלת עליה למלאות את יעודה ושליחותה בעולם הגשמי, וכבר אמר החכם במסילת ישרים (בהקדמה) יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה היא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מהו חובתו בעולמו. וא"כ שומה עלינו החובה להתבונן מהו התכלית והמטרה שלשמה נבראנו בעולם הזה.
ובמדרש (תנחומא נשא, טז) נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, שבעולמות התחתונים הרחוקים מהקדושה, יהיה מקום להשראת השכינה, ויכירו כל באי עולם במלכות הוי"ה. ואיש ישראל צריך לידע דהוא שליח של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו שנשתלח לעוה"ז, עם נשמה קדושה להשלים את המכוון של מדור בתחתונים, ובכל פעולה ופעולה שעושה בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך, צריך לזכור שהוא שליחו של מלכו של עולם, ועליו החובה להשלים הרצון והתשוקה של ממ"ה הקב"ה, להיות לו מדור בתחתונים.
ועוד צריך לידע, שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (עבודה זרה ג ע"א), והגם שיש לאיש ישראל ניסיונות המונעים ממנו ומבלבלים אותו מלעשות שליחותו בזה העולם, מ"מ יש לו הכוח לעמוד בניסיון. דהרי יש לו נשמה קדושה שהיא חלק אלוקי ממעל ממש, הנקודה הפנימית הנותן לו כוח עוז ותעצומות, להילחם עם כוחות הרע, ולמלאות את התפקידים והשליחות שלו בעוה"ז.
ובזמן שביהמ"ק היה קיים, והכהן היה מדליק המנורה בשמן זית, המסוגל לזיכרון כמאמר חז"ל (הוריות יג:), וזה היה משפיע לכנסת ישראל אור גדול ועצום, שיתעורר הפך שמן שהיא הנקודה הפנימית הטמון בהם, שיזכרו לאיזה כוונה ותכלית נבראו בעולם, שהם שליחים של ממ"ה הקב"ה, ואסור להם לשקוע בהבלי עולם הזה.
וקליפת יון באו להילחם עם זה, וכדאיתא בחז"ל וחושך זה מלכות יון, שהחשיכו עיניהם של ישראל (מדר"ר ריש בראשית). חשך אתוון שכח, שבאו להשכיח מבני ישראל מהו מטרתם בעולם – שהם שליחיו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ורצו להטביעם במים הזידונים בעולם הגשמי העכור, שכל ראשם וליבם יהיה שקוע בתרבות יון רח"ל.
וזה היה הנס של חנוכה, שמצאו הכהנים שבאותו הדור פך אחד של שמן טהור שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, והדליקו המנורה, שזה השפיע על כל העולם עניין הזיכרון, שיזכרו לאיזה תכלית נבראו בעולם. שהם צריכים למלאות השליחות ולא לשקוע בחומר, ובכוח זה התגברו וניצחו את קליפת יון.
וכנודע מהרמב"ן (בהעלותך ח, ב) דנר חנוכה היא המשך מנרות בית המקדש, שהוא משפיע לדורות הבאים, ומעורר את בני ישראל בכל הדורות עניין הזיכרון, שיזכרו תמיד שהם שליחיו של ממ"ה הקב"ה בעולם הזה, והם צריכים למלאות את התכלית של מדור בתחתונים. וכל איש ישראל בכל דבר שעושה צריך לשקול במאזני צדק, באם בדבר זה אני ממלא שליחותי בעולם אזי נכון לעשותו, ובאם לאו אפרוש ממנו.
ולכן בנרות חנוכה מצינו מהדרין ומהדרין מן המהדרין, שהוא מלשון חזרה, הדר ביה כנודע, שאיש ישראל צריך לחזור ולהזכיר לעצמו תמיד יסוד זה, שהוא שלוחו של ממ"ה הקב"ה, ויש לו תכלית וייעוד בעולם לעשות לקב"ה דירה בתחתונים.
ולכן אמרו חז"ל נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו, משום שהקב"ה יורד לכנסת ישראל בכללות ואצל כל איש ישראל בפרטות, ודופק עליו על הדלת, קול דודי דופק פתחי לי (שיר השירים ה, ב), הוא דופק על דלתי מוחו וליבו, תזכור מה מטרתך בעולם, תזכור שאתה שליח של הקב"ה, אל תעביר את זמנך בדברים של מה בכך, אלא תעסוק בדברים נצחיים, ותראה בכל מעשיך לעשות לקב"ה מדור נאה בתחתונים.
ואפי' אם ח"ו נשמת איש ישראל שקועה בתרדמה, אזי בימי החנוכה השי"ת מעוררו משינתו, וכמו שהוזכרנו מהרה"ק ר' לייבלה אייגער זצ"ל דהנה מדרך העולם כשהאדם ישן אזי ישנם ב' אופנים האיך להקיצו, הראשון ע"י שעושים רעש גדול בחדרו, והשני ע"י שמאירים באור גדול את חדרו.
והנה בראש השנה, אזי מעוררים את איש ישראל משינתו ע"י התקיעת שופר והקול רעש גדול שעושים, ובחנוכה איש ישראל מתעורר ע"י ריבוי אור, שהקב"ה משפיע לאיש ישראל אור גדול ועצום בנרות חנוכה וזה מעוררו מתרדמתו.
זאת חנוכה, זאת נוטריקון זכור אל תשכח. שאיש ישראל צריך לזכור תמיד מנרות חנוכה, שכל איש ישראל שליח מהקב"ה בעולם הזה, והקב"ה אינו מתייאש ומתרפה מאיש ישראל, ואפי' אם היא עייף וייגע, ושקוע בתרדמה עמוקה ובעלפון, מ"מ הקב"ה ממתין עליו על הפתח לעורר את ליבינו ומוחינו לעבוד את השי"ת בחיות ובהתלהבות.
וביום גדול זה זאת חנוכה, אנו מבקשים מהשי"ת זכרנו בזיכרון טוב לפניך. הבט משמים וראה, האיך כלל ישראל קיימו מצוות נר חנוכה כדבעי, מהדרין מן המהדרין, והכל היה על דעת אבוה"ק רבוה"ק, ואנו מתפללים שהקב"ה יפתח לנו שערי אורה, שערי ברכה, שערי חיים טובים, חנוכה היא זמן מסוגל לאור, שהקב"ה יאיר את ישראל באור פנימי, להאיר הדעת של בני ישראל, ושנזכה להארת פנים בבחינת נסה עלינו אור פניך הוי"ה (תהלים ד, ז), דהרי זה כל מבוקשו ומשאלו של איש ישראל – האר פניך ונושעה (שם פ, ד). והשי"ת יעזור שנזכה להתברך ביום זה בבני ברוכי, חיי ארוכי, ומזוני רווחי, ובקרוב נזכה לערכתי נר למשיחי, בביאת גואל צדק, מתוך רחמים מגולים וחסדים מגולים במהרה בימינו, אמן.