יש והגוף אסור הוא בכבלים מענים ומייסרים, אך נפשו של האדם – לעולם בת חורין היא! אין איש בעולם המסוגל לאזוק אותה באזיקים, ולעצור בעדה. בהקשר לכך סיפר רבי ישראל מאיר לאו שליט"א, עדות מרגשת המופיעה בהגדת "יחל ישראל":
בשנת תשמ"ט, בתחילת התמוטטות מסך הברזל, הוזמנתי עם עוד ששה רבנים מישראל, אירופה וארה"ב לפגישה עם ראשי השלטון בקרמלין, ועם קהילות יהודיות במוסקבה ולנינגרד – סן פטרבורג של ימינו. הגענו ב"אחד במאי" – 'חג' שהוא סמל הקומוניזם. הערים קבלו את פנינו עטויות באדום, כשדגלים אדומים מתנוססים על כל הבתים.
החלנו לתור אחר אחינו היהודים. כך הגענו בר"ח אייר לשכונת עוני במוסקבה בשם מרינה-רשצ'ה. בשכונה זו גילינו בית כנסת עשוי עץ עתיק יומין. בתרע"ח, שנת המהפכה, התקבל אישור מיוחד מלנין להקים אותו עבור חברת הפועלים היהודים העניים, ומאז לא פגעו בו לרעה.
מחצית ממתפללי ביהכ"נ היו ישישים באים בימים מחסידי חב"ד, והמחצית השניה הייתה מפתיעה – קבוצת צעירים בעלי תשובה מזוקנים ומעוטרים בציציות. תופעה, שלאחר למעלה מ 70 שנות חינוך אתאיסטי כפרני – הייתה בעיני נס של ממש.
מתפללי ביהכ"נ כיבדו אותי לעבור לפני התיבה לתפילת הלל של ראש חודש, והופתעתי לגלות על עמוד החזן חריטה של ד' מלים מתוך ההלל: "אנה ה' מלטה נפשי", תחת הפסוקים שבדרך כלל מופיעים על העמוד של החזן: "דע לפני מי אתה עומד", או "שוויתי ה' לנגדי תמיד". בקור העז ששרר בחוץ – חיממו המלים הללו את לבי, אך עדיין ביקשתי לדעת: מה זה ועל מה זה?
שאלתי על כך את אחד מזקני המתפללים, והוא השיב לי: "הייתי כאן כאשר הוקם ביהכ"נ ברשותו ה'אדיבה' של לנין. כבר בתחילת הדרך ידענו כי אנו עומדים כעת בראשית תקופה לא פשוטה, ובקשנו לבטא, שעל אף שהם שולטים בגופנו – אין הם מסגלים לשלוט בנשמותינו, אשר שייכות אך ורק לריבונו של עולם! לפיכך בחרנו לחרוט פסוק זה, המזכיר לנו כי גם כאשר "צרה ויגון אמצא, בשם ה' אקרא – אנה ה' מלטה נפשי"!
חודשים ספורים לאחר אותו ביקור, עלה בית הכנסת באש, למעט ספרי התורה שהיו בו. אגודת הסופרים הסובייטית האנטישמית, ה"פמיאט", נטלה על עצמה בקול תרועה את האחריות למעשה הנבזה.
שנים חלפו. הייתי כבר רב ראשי לישראל, כשהוזמנתי למוסקבה לחנוך מקווה טהרה ולהניח אבן פינה לביהכ"נ מרינה-רושצ'ה.
גל של זיכרונות הציף אותי, ושמחתי לשמוע כי העיירה הדלה תזכה הפעם לבניין של ממש במקום הצריף העתיק. מעמד הנחת אבן הפינה היה מעמד נכבד שריכז יהודים ממדינות רבות בעולם, ובין השאר נכחו בו גם ראש העיר מוסקבה ושגריר ארה"ב ברוסיה.
התבקשתי לעמוד ולשאת דברים. רגע אחד לפני שנטלתי לידי את המיקרופון, נגשו אלי שלושה חסידי חב"ד, והציגו לפני שריד מבית הכנסת הקודם, אשר אף הוא, בנוסף לספרי התורה, לא נשרף. 'אוד מצל מאש' הם כינו את החפץ שהניחו בידי. הספקתי להציץ בו, ורטט של רעד חלף בי: ארבע מלים הזדקרו מולי: "אנה ה' מלטה נפשי". 'זהו קטע מדוכן החזן שעמד כאן' – הסבירו לי, כאלו הייתי זקוק להסברים – 'חוץ מספרי התורה והכותרת הזו של העמוד, כל ביהכ"נ עלה באש'.
הדמעות חנקו את גרוני כשניסיתי לשאת את הנאום. עדין שמורה עמי תמונה, שבה אנו עומדים ומחזיקים את האוד המוצל מאש. זיכרון זה מלווה אותי עד היום הזה, לא עבר עלי יום של אמירת הלל בראש חודש, בחנוכה או בג' רגלים, שבו לא עומד לנגד עיני אותו ביהכ"נ עתיק, ביכ"נ של מסירות נפש, שד' המלים הללו מייצגות את מסירותם של זקני הדור ההוא במוסקבה, שמצאו לנכון להדגיש: יעבור עלינו מה שיעבור, אולם הנפש הטהורה שנתן בנו הקב"ה – תיוותר לנצח בידי ריבונו של עולם, ואיש לא יוכל לשלוט בה!
(ומתוק האור – חנוכה).