צוות 'לקראת שבת'
לפני שבועיים הבאנו את חלקה הראשון של השיחה המרתקת, שזכינו לערוך עם הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א, אשר מפאת קוצר היריעה נאלצנו לחלקה לשניים, למרות שראוי היה שיופיעו הדברים ברצף אחד, כי הם תלויים וכרוכים זה בזה, ובכל זאת אמרנו: בל נמנע טוב מבעליו, ונביא את חלקה השני של השיחה בפני עצמה, מחמת רוב התועלת שיוכל הקורא להפיק מהדברים, שיש בהם כמה וכמה יסודות נפלאים, ובראשם עד כמה צריך האדם להיות כפוף לרבותיו, ולנצל כל רגע במחיצתם, כאשר שמענו מפיו של הגאון שליט"א.
עד כה דיברנו על הקשר המובהק והמפורסם, של מרן החזון איש זיע"א עם השנה השביעית, לימוד הלכותיה וקיומה בפועל. אבל רצינו להוסיף ולשמוע מכבוד הרב – שזכה לשמש את מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל במשך שנים רבות, על ההשפעה שהיתה למרן זצוק"ל על שמירת שמיטה באה"ק.
אכן, אומר הגר"י אפרתי "זכינו לראות את מלחמת החרמה שלחם מרן רבינו זצוק"ל בענין השמיטה, הן במאבקו נגד היתר המכירה, שלדאבון לב יש שעדיין מסתמכים עליו למרות שאין לו כל תוקף, וגם ובעיקר בעשה טוב, למען שמירת שמיטה באה"ק, הן אצל בני העיר והן אצל העם שבשדות.
"לא הכל ניתן לפרט, וודאי שלא לפרסם, אבל אולי נזכיר מקרה אחד ללמד על הכלל. ידוע שמרן זצ"ל היה מעורב בהרבה פרשיות ציבוריות, שעוררו רעש גדול ברחבי הארץ והעולם בנושאים שונים, ופעמים שלא הבינו למה הוא נאבק על עניין כזה או אחר, שלכאורה היה נראה שאין לו קשר לעולמו התורני המובהק של מרן זצ"ל.
"בדרך כלל לא הייתי מהין לשאול את הרבה זצ"ל שאלות מסוג זה, מה שהוא היה מוציא מפיו היה קודש קודשים עבורנו, לא העזנו לשאול ולבקש ממנו הסברים, מדוע הוא הורה כך או אחרת. אבל במקרה זה עליו אנו מדברים התמיהה היתה כל כך גדולה, שהרגשתי שאני מוכרח לנסות לברר מה ראה רבינו על כך להיאבק על נושא זה.
"שאלתי את השאלה בהיסוס ובדרך ארץ מופלגת, לאחר מעשה היו לא מעט מחשבות של חרטה, מי אומר שאכן נכון היה לשאול, אבל מאחר ושאלתי אספר לכם מה היתה תשובתו… הרבה זצ"ל הסתכל עלי עם חיוכו המיוחד, ושאל אותי בפשטות: 'שמעת על מצוות שביעית???'. כלומר, כל אותו מהלך, כל כולו נועד בסופו של דבר למנוע קלקול בענייני שמירת שמיטה. ודי בהערה זו.
"האמת ניתנת להיאמר, שהן ההנהגה של מרן ה'חזון איש' זצ"ל והן של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בענייני שביעית, והמאבק על שמירתה, קשורים הם זה בזה, וזאת משום שהרב אלישיב זצ"ל נקט, שבענייני שמיטה ה'חזון איש' נחשב ל'מרא דשמעתתא' והלכה כמותו, ולכן גם בדברים שיתכן ולכאורה היתה דעתו שצריך לפסוק אחרת, במה שנגע להלכות שביעית, ה'חזון איש' היה אצלו הדעה הקובעת בכל דבר וענין.
"זאת גם הסיבה שמרן זצ"ל, למרות שהיה מקפיד מאד על מנהגי ירושלים, בכל זאת, בעניין קדושת פירות שביעית שגדלו על אדמת נוכרי בארץ ישראל, הוא נהג כשיטת ה'חזון איש' לשמור בהם קדושת שביעית, דבר שלא היה מקובל בירושלים, ושמנוגד לכאורה למנהג ירושלים.
"לעצם הדבר, מבירור העניין עולה ונתפרסמו כבר הדברים, שגם בירושלים היו מי שנהגו כל השנים לשמור קדושת שביעית בפירות נוכרי. אמנם המנהג הנפוץ היה לא כך, אבל אי אפשר לומר, שמי שמחמיר על עצמו ונוהג בקדושת שביעית בפירות נכרים בירושלים, שהוא עושה כנגד מנהג ירושלים, וכך כאמור נהג גם הרב אלישיב.
"מרן זצ"ל לא יצא חוצץ נגד מנהג ירושלים, הוא לא פרסם כרוזים בעניין, אבל בעשרות השנים האחרונות – מי שהיה בא לשאול אותו, הוא השיב לו שצריך לנהוג כדעת ה'חזון איש', ולשמור קדושת שביעית גם בפירות וירקות הגדלים על אדמת נוכרי בתוך שטחי ארץ ישראל.
"אגב, יש בידי קובץ תורני, כנראה הקובץ הראשון שהוקדש להוראת הלכות שביעית לציבור הרחב, מאת כל גדולי ירושלים. הקובץ הזה הודפס בשנת תרצ"ג, את המאמר הראשון כתב המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל, ומופיעים שם כל גדולי ירושלים של אותה התקופה, ושם כתוב במפורש, שמנהג ירושלים היה לנהוג קדושת שביעית בפירות האילן שחנטו בשנה השמינית עד חמישה עשר בשבט. האם נוהגים כך היום בירושלים? לא ולא! ולמה לא? כי ה'חזון איש' פסק לא כך…
"על כל פנים", חוזר הגר"י אפרתי שליט"א אל הנושא העיקרי שלשמו נועדנו לשיחה זו, "הנושא עליו דיברנו היה החשיבות של לימוד הלכות שביעית, ולמה גם מי שאין לו קרקע או חצר צריך ללמדם.
"האמת ניתנת להיאמר, שהטענה הזאת, בימינו, כבר אין לה בכלל מקום. למה? כי אכשר דרא, והיום גופי הכשרות השונים 'משתפים' את הציבור בשיטה ההלכתית שכמותה הם נוהגים.
"בעבר היית נכנס לחנות פירות וירקות עם הכשר של השגחה פלונית, שאלת את המוכר, זה 'נוכרי'? זה מחוץ לארץ? זה 'שישית'??? מה המוכר היה עונה לך? אני לא ידוע. אין לו מושג, יש מערכת כשרות שבודקת ומפקחת על הסחורה המגיעה אל החנות שלו, הם החליטו שזה כשר ובזה נגמר העניין. ללקוח הפשוט לא היתה בכלל אפשרות להתערב, ולקבל בעצמו החלטות מה הוא רוצה לקנות ומה הוא לא רוצה לקנות.
"כיום מי שנכנס לחנות ירקות מקבל את כל המידע הרלוונטי. על כל דוכן יש שלט שמצהיר באילו פירות וירקות מדובר. הוא יודע אם זה 'נוכרי' או 'חו"ל', הוא יודע אם זה 'שישית' או 'אוצר בית דין', וגם אם אומרים לו שזה מחו"ל, במקרים רבים גם מפרטים מאיזה שטח זה בדיוק, שיידע אם זה חו"ל לפי כל הדעות או רק לפי דעה פלונית וכן על זו הדרך.
"יכול אדם לומר: מה אכפת לי? אני סומך על הכשר פלוני או אלמוני, מה שהרבנים שלהם פוסקים מקובל עלי. אני לא מכניס את הראש שלי לוויכוח, ואוכל את מה שהם אומרים לי לאכול. שלום עלי נפשי…
"שתי דקות אחר כך נכנס היהודי הזה, שיש לו אמונה שלימה ותמימה, לחנות של מכשירי אלקטרוניקה, ורוצה לקנות אוזניה. המוכר אומר לו ש'זאת אוזניה מאוד איכותית'. הוא קונה בעיניים עצומות? לא! הוא רוצה לדעת, עד כמה האוזנייה הזאת איכותית, כמה שנות אחריות יש לה, מי היצרן שלה, אם הוא נחשב ליצרן אמין, כמה שעות מחזיקות הבטריות שלה ועוד חקירות ודרישות.
"פתאום כל התמימות והאמונה השלמה נעלמו כלא היו. עכשיו הוא כבר רוצה לדעת בדיוק מה הוא קונה, שלא ימכרו לו חתול בשק. אבל כשזה נוגע לכשרות, לענייני שמים, הוא סומך בעיניים עצומות על זה שכתוב על החנות 'כשר', ויותר מזה אין לו עוד שאלות… יש בנותן טעם להזכיר את דברי הריב"ש שהביא הבית יוסף בכמה מקומות, 'שאפילו בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח וכו', ועל אחת כמה וכמה שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצוות, שהן כבשונו של עולם'.
"אדרבה, היום חייב אדם ללמוד, להבין, לדעת מה המקור להיתר של פירות נוכרי. מי הם הפוסקים החולקים סביב השאלה אם מקום פלוני הוא אדמת ארץ ישראל או אדמת חו"ל. צריך לדעת ולהכיר את השיטות והדעות, ואז אפשר לבוא ולומר: אני רוצה בעניין הזה להחמיר, ובעניין הזה אני אנהג כמו הדעה ההיא. לבחור מתוך ידיעה והבנה, ולא מתוך בורות וחוסר היכרות עם הנושא כולו חלילה וחלילה".
- היינו רוצים לשאול, לנוכח הקשר הידוע והמפורסם של כת"ר עם מרן הגרי"ש אלישיב זיע"א, איך בכלל החל הקשר הזה, כיצד הגיע הרב שליט"א להיות יד ימינו ונאמן ביתו של מרן פוסק הדור?
"האמת שגם אני מתקשה להבין את זה, ואני אספר דברים כהווייתם: בשנים הראשונות שלי בכולל הייתי עוסק בהלכה ועשיתי שימוש אצל הגר"מ ברנסדורפר זצ"ל ועוד, למעשה רציתי באותה תקופה להכנס ולשאול שאלות אצל מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל, אלא שבאותו זמן הוא לא כל כך חש בטוב והיה קשה להיכנס אליו, אז נכנסתי לרב אלישיב. פעם בשבוע הייתי נוסע במיוחד לירושלים, עומד בתור כמו כולם, ניגש אל הרב, שואל אותו את כל השאלות שהצטברו במשך השבוע, מקבל הכרעות ברורות וחוזר הביתה.
"פעם אחת באה אל שולחני איזו שאלה בעניין של כשרות מאכלים, עם כמויות גדולות של בשר משחיטה בכשרות מסוימת, שלכתחילה אולי לא היו אוכלים אותה, אבל בגלל שהיה עניין של הפסד מרובה באו לשאול. אמרתי שאני נוסע אל הרב אלישיב, ואני אשאל אותו את השאלה הזאת יחד עם כל השאלות האחרות.
"אכן הגעתי לירושלים, שאלתי את מרן זצ"ל, והוא השיב לי שבעניין הזה אני צריך לשאול איזה יהודי, שהיה מאוד מעורה בנושא של כשרות ושחיטה. שאל אותי הרב אלישיב אם אני מכיר את היהודי ההוא, ואם יש לי דרך להגיע אליו כדי לשאול אותו את השאלה.
"השבתי למרן זצ"ל שכן, אני מכיר את הרב ההוא כי עבד פעם אצל אבי (זצ"ל) והיום הוא עובד אצל השווער שלי (זצ"ל), כך שאני יכול למצוא אותו.
"מאחר והזכרתי את אבי מורי ואת חמי זכרונם לברכה, שלא בשמותיהם, שאל אותי מרן זצ"ל 'מי אתה?', כלומר מי אבא שלי ומי השווער שלי. עניתי לו בחרדת קודש, והרגשתי שפעם הראשונה, אחרי תקופה ארוכה שאני שואל אותו בקביעות שאלות הלכתיות, מרן זצ"ל פותח בפני איזשהו צוהר קטנטן לקשר אישי יותר, מאשר עמידה בתור ושאלת שאלות.
"חזרתי הביתה נרגש. עברה לי מחשבה נועזת שאולי אני אוכל להיכנס אל מרן, ולבקש ממנו שירשה לי לעשות אצלו 'שימוש', לראות ולשמוע איך הוא עונה לאנשים על שאלות הלכתיות.
"הייתי בטוח, כמו שאומרים, שהוא 'יזרוק אותי מהחלון'… מי אני ומה אני שהוא ירשה לי לשבת לצדו שעות ארוכות? יש לו זמן לאנשים זרים? הרי כל דקה היתה אצלו קודש קודשים, הוא לא היה מבטל רגע, אבל חשבתי שמאחר והוא פתח בפני את אותו צוהר קטנטן, מחובתי לפחות לנסות להשתחל דרכו פנימה, אחרת לא אוכל לסלוח לעצמי על ההחמצה הנוראה.
"אמרתי את כל ספר התהילים בהתרגשות גדולה, ולאחר מכן עליתי לירושלים, נכנסתי למרן ושאלתי: 'רבה, האם אני יכול לשבת כאן ולשמוע איך הרב עונה על שאלות???'.
"הלב שלי פרפר מאימה וחרדה, הייתי בטוח שהתשובה תהיה שלילית נחרצת, אבל לגודל ההפתעה ענה לי מרן בחיוב: 'כן, אתה יכול!'.
"לכם אני אומר שאני די בטוח שמיד אחר כך הוא התחרט על כך"… מוסיף הגר"י אפרתי שליט"א בחיוך תוך כדי סיפור הדברים, "אבל בגלל המידות המופלאות שלו, הוא לא אמר כלום וסבל אותי בדומיה לאורך שנים… כמובן שמבחינתי השתדלתי לנצל כל רגע שהתאפשר כדי להיות במחיצתו".
במענה לשאלה מבהיר הגר"י שליט"א: "ההרגשה גם שלי ובעיקר של בני ביתי, היתה תמיד של שמחה בזכות העצומה והאדירה שנפלה בחלקינו, שלאו כל אדם זוכה לה, יחידים ממש בכל דור זוכים להיות קרובים כל כך לפוסק הדור, ואיני יודע בזכות מה זכיתי לכך.
"יש לי הרבה רגשות כלפי הרבה זצ"ל, אבל הרגש הכי חזק הוא הכרת הטוב, אני פשוט מלא הכרת הטוב לרבינו, שאיפשר לי להתקרב אליו, למרות שלא הייתי ראוי וכדאי לכך".
- הרב הזכיר קודם את העניין שכל דברי מרן זצ"ל היו קודש קודשים, ולא היו שואלים אחריו ומהרהרים אחר דבריו. האם באמת זה לא היה אתגר קשה מדי, לשמור על ה'היזהרו בגחלתן', הרי הייתם קרובים אליו כל כך, ואין זה דבר קל לשמור על יראת כבוד שכזאת לאורך שנים…
"מי שהיה שם לא שואל כאלו שאלות. האישיות של מרן זצ"ל היתה בבחינת 'נורא הוד', כלומר אהבו אותו והיו דבוקים בו בלב ונפש, אבל גם היתה יראת כבוד עצומה שאי אפשר להסביר במילים. זה לא היה בכלל ניסיון הנושא הזה של 'היזהרו בגחלתן'.
- איך באמת מתמודדים עם החסר הנורא הזה? בקיץ הקרוב ימלאו עשר שנים תמימות להסתלקותו לשמי רום של רבינו הגדול. לכאורה זאת התמודדות קשה מנשוא…
"נכון ולא נכון… כלומר, בוודאי שרבינו זצ"ל חסר לי מאוד מאוד ברמה האישית. במהלך כל יום אני 'נזכר' כמה וכמה פעמים שבעצם הוא כבר לא איתנו. יש לי שאלה, התלבטות, תהייה – פעם לא היתה שום בעיה, נוסעים למאה שערים, נכנסים למרן זצ"ל והוא עונה ברגע אחד ופותר את כל הספקות… היום אין לי את זה וזה בהחלט קשה מאוד.
"מצד שני, אנחנו יהודים, אנחנו מאמינים בני מאמינים. הקב"ה מנהיג את העולם, הוא מחיה והוא ממית, והוא גם זה שלוקח מאתנו את הצדיקים. אם הקב"ה קטף מעמנו את מרן זצ"ל, אז מקומו של מרן זצ"ל עכשיו הוא בגן עדן, ולא אתנו בעולם השפל הזה. מי אנחנו שנהרהר אחר מידותיו של הקב"ה חלילה וחלילה?…
"לכן אנו משתדלים תמיד ללכת בדרכיו של הרבה זצ"ל. אני מנסה לחשוב מה הוא היה אומר על זה, איך הוא היה ניגש לבעיה הזאת, כיצד היתה נראית התשובה שלו לשאלה מסוג זה וכן הלאה.
"ברור שאיני מתיימר לקלוע תמיד לאמת. הרי מרן זצ"ל היה לו שכל זך וישר, ועיני בדולח בהירות ומאירות. הוא היה רואה דברים שאנחנו בכלל לא חושבים עליהם, ולכן התשובות תמיד היו מדויקות וצודקות. אנחנו לא יכולים להגיע לדרגות כאלו, אבל אנחנו עושים מאמץ ומשתדלים לפחות להגיע הכי קרוב שאפשר. וכמובן שבכל ספק שואלים לגדולי ישראל, החיים עמנו לאורך ימים ושנים.
"מה שכן, יש לי צער גדול וחרטה עצומה על דבר אחד ועיקרי: במשך השנים הייתי מעלה על הכתב דברים ששמעתי מפה קדשו, אבל מאחר ואז טעינו לחשוב שמרן זצ"ל יחיה אתנו עוד הרבה מאוד שנים, וחשבנו שתמיד נוכל לזכור את מה שכתבנו ואם לא, אז נוכל לברר אצלו עוד פעם, הייתי כותב את הדברים בקיצור נמרץ, ולא הקדשתי מספיק זמן כדי לכתוב אותם בצורה מסודרת ומפורטת.
"היום, כשאני כותב את שו"ת 'ישא יוסף' ממה ששמעתי ממרן זצ"ל, לא פעם אני נאלץ לוותר על פסקים ואמירות מאוד מעניינות שלו, כי אין לי את התמונה המלאה, ואני לא זוכר את הפרטים המלאים. מאחר ואני מקפיד מאוד, שלא לכתוב שום דבר שלא ברור אצלי במאת האחוזים שנאמר על ידי מרן, ובהקשר שבו נאמר הדבר, אני פשוט נאלץ לדלג על החלקים הללו, ועל דא ודאי קא בכינא, לצד השמחה הגדולה שאני שמח, על מה שכן הצלחתי לשמור ולשמר לאורך ימים ושנים בסייעתא דשמיא".
