"ולא יכלו אחיו לענות אותו" (מה ג)
"אבא כהן ברדלא אמר: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה… יוסף קטנן של שבטים היה, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, לכשיבוא הקדוש ברוך הוא ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, על אחת כמה וכמה". (בראשית רבה צג, י)
בשנים האחרונות מתנהל מאבק חריף, בין ציבור שומרי התורה לבין יתר מגזרי האוכלוסיה סביב שמירת השבת, האות המיוחד שנתן הקב"ה בינו ובין עם ישראל. הבה נשמע כיצד משפיעים על יהודי לשמור שבת:
פעם הלכתי בשבת-קודש יחד עם סב-המשפחה שלנו, רבי אריה לוין זצ"ל, ולפתע נכנס ר' אריה לאחד מבתי הקפה הגדולים במרכז העיר, שהחל באותה תקופה לפתוח את שעריו בשבת, תוך גרימת חילולי שבת גדולים.
ר' אריה נכנס לבית הקפה, עם השטריימל שלו, התיישב ליד אחד השולחנות, ולא עשה מאומה. יושב ר' אריה ויושב, ויושב. אינו משוחח עם אף אחד, לא מניד ראשו ואינו קורא לאיש. רק יושב ודומם.
כך במשך דקות ארוכות.
והנה פלאי פלאים: בעל הבית שהכיר את הצדיק, הבין את הרמז. לא עבר זמן רב עד שניגש אל ר' אריה, והבטיח לו שמעתה ואילך הוא ישמור על השבת ולא יפתח את העסק.
הישג זה הוא תוצאה ישירה של אהבת השי"ת, ואהבת ישראל שפיעמה בליבו של ר' אריה, חמיו של מרן הגרי"ש אלישיב, שמסר, כידוע, את נפשו על קירוב אחינו בני ישראל לתורה ולמצוות.
ואם הזכרנו את זכותם של אלה המונעים מיהודים לעבוד בשבת, מן הראוי לספר מה שאירע לנו פעם בחולון: בערב שבת אחד בין השמשות, יצא יהודי בשם הרב סלובטיצקי לפקח על סגירת החנויות, והגיע לחנות אחת שהיתה פתוחה ולקוחות רבים גדשו את מבואותיה.
הרב סלובטיצקי ניגש אל בעל החנות, וניסה לשכנעו שינעל את חנותו, אך זה סירב בעקשנות. בשלב מסוים ניגש הרב סלובטיצקי אל המזוזה שהיתה בפתח החנות, ואמר בקול רם לעיני כל הנוכחים:
התוכחה שלי, וניסיתי בכל כוחי לשכנע את בעל-הבית שיסגור את החנות, ואַתְּ גם תמשיכי להעיד לפני ריבון העולמים שהוא, החנווני, לא סגר את החנות!"…
המחאה נעשתה בתקיפות רבה, ומיד לאחר מכן יצא מהחנות.
ומה היה הסוף? – מיד בתום דבריו של הרב סלובטיצקי הפך המוכר את עורו, ציווה על כל הלקוחות שהיו בחנות לעזוב את המקום, וסגר את החנות.
ללמדך, שלעולם אסור להתייאש מנשמה של יהודי שנחצבה ממרומים, ותשוקתה לקיים את רצון בוראה.
…לפעמים ניתנת ליהודי אפשרות לתקן את חילול-השבת שעשה בפרהסיא, על ידי קידוש שם שמים ושמירת שבת – שנעשים גם הם בפרהסיא.
נכתוב עכשיו על מעשה נוסף שכזה שהגיע לאוזנינו, והקשור למלאכת כותב.
המדובר היה בחולה יהודי, שהזמין בשבת רופא גוי שיטפל בו. הרופא דרש כתשלום 800 שקלים. ליהודי לא היה מזומן והוא נאלץ לשלם בצ'ק.
עכשיו תשמעו כיצד קידש יהודי זה את שמו יתברך: הוא הוציא צ'ק, ורשם עליו לא שמונה מאות ש"ח, אלא אלף ש"ח!!!
הרופא התפלא מאוד, ושאל מדוע רשמת סכום הגדול במאתיים שקלים ממה שאמרתי לך?
והיהודי השיב: "בתורת ישראל אנחנו מצֻווים על מלאכת כתיבה בשבת-קודש, וכל שתי אותיות שכותבים היא מלאכה בפני עצמה, לכן כתבתי 'אלף', מפני שמילה זו היא בת 3 אותיות בלבד, לעומת 'שמונה מאות', שיש בה 9 אותיות, ורציתי להקל במלאכת-שבת"…
הדברים שהפליאו במאוד את הרופא-הגוי, התפרסמו אף הם ברבים, וגרמו לקידוש שם שמים גדול, כשאומות העולם ראו שיהודי מוכן לשלם יותר כסף, ולהקל על עצמו את המלאכה בשבת.
(מתוך הספר 'שבת בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)