אם נרות החנוכה נכבו לפני שכילו את השמן שבכוסית, אפשר להדליק בו את הנרות של היום הבא. ביום האחרון של חנוכה אם נשאר שמן בכוסית החנוכייה, יש להדליק מדורה ולשרוף את השמן, כדי שלא ישתמש בו ויהנה ממנו בטעות (שו"ע סי' תרעז ס"ד).
נדגיש: לרוב הפוסקים השמן האסור בשימוש הוא רק אם הנר כבה בחצי השעה הראשונה [ויש אומרים שבזמנינו השיעור מתאחר יותר, עד שלא יהיו אנשים ברחוב], אך אם הנר כבה לאחר מכן אין בשמן קדושה. אך יש שפסקו שדווקא כשאמר כך בפירוש, שאינו מקצה מן השמן אלא מה שידלק חצי שעה (משנ"ב שם סקי"ח).
אגב: ב"שולחן ערוך" הדין נאמר רק על השמן הנותר ולא על הפתילות שנותרו, אך בשו"ת שבט הקהתי (ח"ד סי' קפב) הביא הרבה פוסקים שכתבו את הדין גם על הפתילות, וכתב שאולי "שמן" כולל בתוכו גם פתילות, כיון שבפתילות תמיד נספג מהשמן (ועי' שו"ת משנה הלכות חט"ו סי' רג אות י שדן בזה). אבל ב"תשובות והנהגות" (ח"ו סי' קנט) צידד שהפתילות אינן חייבות שריפה אלא רק שלא ישתמש בהם.
האם חובה דוקא לשרוף את השמן? ובכן: לכתחילה כדאי לשרוף דוקא, כמו בשיירי נרות מנורת בית המקדש, אבל כשאי אפשר – יכול לשפוך שייספג באדמה, או לשים בשקית באשפה (משנ"ב מהד' דרשו שם מהגרי"ש אלישיב והגר"ח קניבסקי, ספר נר חנוכה סופ"ב מהגר"נ קרליץ, ועוד הרבה, ומתוכם יש מקילים גם כשיכול לשרוף אך יותר נוח לו לקבור)
(הרה"ג ר' בצלאל נהרי שליט"א, דומו"צ קהילת 'זכרון ישעיה' – אלעד, גיליון נחלי נצח)