לכבוד ימי החנוכה נספר סיפור מחזק ומרגש, עד כמה היצר הרע מנסה להכשיל אותנו בימי החנוכה הקדושים, ועד כמה אנחנו צריכים להתגבר בכח על כל הנסיונות. סיפור כזה יכול לתת לנו כוחות גם במצב של קושי, שלא לאבד את העשתונות.
כ"ק מרן הרבי הקדוש מטאלנא זי"ע לעת זקנותו הכין את עצמו פעם בימי החנוכה בהכנות נוראות וארוכות להדלקת הנרות הקדושים. בהגיע זמן ההדלקה, בירך הרבי את הברכות בהתלהבות, והדליק את הנרות באש קודש.
הרבי התיישב והתחיל את העבודה הקדושה ליד הנרות, ולפתע עבר ילד אחד מנכדיו ליד המנורה של הרבי, וללא שימת לב הפך את המנורה כולה בהרף עין עם כל השמן והפתילות, הנרות כבו והשמן נשפך.
אתם יכולים לתאר לעצמכם את התחושה מה קורה באותו רגע. כשהילד שם לב למה שקרה, הוא ברח משם כל עוד נשמתו בו, ספק מבושות, ספק מפחד… אולם הרבי הקדוש מטאלנא ישב במקומו מלא שמחה. השמחה ניכרת על פניו הקדושות ופורצת החוצה.
הרבי מבקש לקרוא לילד, אך הילד איננו, הוא מתחבא. הלכו בני הבית וחיפשו אותו מהר עד שמצאו אותו והביאו אותו לרבי. פנה אליו הרבי בפנים מסבירות ואמר לו: "אני מאוד רוצה להודות לך. אני מכיר לך טובה גדולה".
לפליאת כולם הסביר לו הרבי: "ראה, אני כבר יהודי זקן, עשרות שנים שאני לומד את הסוגיא של 'כבתה'. כבתה זקוק לה, כבתה אין זקוק לה. מה קורה אם כבו הנרות, האם צריך להדליק מחדש או אין צורך. אך במשך כל חיי לא זכיתי להגיע לקיים את זה הלכה למעשה. עכשיו בזכותך לעת זקנה התגלגלה זכות על ידי זכאי שאזכה לקיים את ההלכה של 'כבתה אין זקוק לה', הלכה למעשה.
"תאר לך, אם לא היית הופך את המנורה, יתכן שכל החיים לא הייתי זוכה לקיים 'כבתה' אפילו פעם אחת. וכעת בזכותך זכיתי לזה". וכך המשיך הרבי לפייס את הילד ולהסביר לו איזה זכות זו, איזה הכרת הטוב יש לו אליו, עד שאכן הילד כבר היה משוכנע שהוא עשה טובה גדולה לרבי לעת זקנותו…
כמה אנו יכולים ללמוד מסיפור זה איך להתייחס למישהו ששובר והופך את כל מה שהכנו. עבדנו קשה, השקענו כוחות, הכנו והתכוננו, ובסוף הגיע זה והפך הכל. איך עלינו להתייחס ומה היא האספקלריא הנכונה שבה נראה את הדברים!
(מתיקות הדף היומי)