ננסה לגעת במאמר זה בנושא הלבוש שהוא תחום טעון; הורים רבים מתמודדים עם נערים ונערות המנסים לשנות קצת מהמקובל בביתם… כי אמנם יש הגדרות הלכתיות, מה מותר ומה אסור, אולם יש תחומים שבהם אין כללים ברורים, וכל קהילה וחוג נוהגים במנהג רבותיהם, בסגנון משלהם. יש גם שטחים אפורים רבים, שבהם אנו נדרשים לשקול בעצמנו, בהתאם להרגשה ולחינוך שקיבלנו, האם זה בגדר אסור או מותר.
ראשית כל חשוב מאוד להחדיר בילדים מגיל צעיר את ההשקפה הנכונה. להחדיר בהם גאווה יהודית בעניין הלבוש, ולהיזהר מלהתעסק רק בסור מרע ובענישה.
יהודי חייב להרגיש גאווה, כשהוא לבוש כיהודי. הוא חייב לדעת שלבוש יהודי מסמל: אני בן מלך! אני אדם מכובד שאינו מסתובב בכל מקום, שאינו מתנהג כמשפחות האדמה. בן מלך לא יתלבש למחצה, לשליש ולרביע! הוא גם לא ילבש סרבל פועלים פשוט, אלא יתהלך תמיד בגלימה מלכותית!
רופא גאה בחלוקו, לאף קצין לא כבדים המדים עטורי המדליות. בגדים אלו מסמלים ומכבדים את נושאיהם. יהודים אנו, בני מלכים, בניו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ואלו מדי המלכות שלנו, שבהם נתבדל ונתבלט מכל משפחות האדמה…
אין כניסה ל"ריקבון"
הלבוש, על אף שהוא נתפס כסמל החיצוניות, בעצם בא גם לשמור על הפנימיות, כקליפה השומרת על הפרי.
כולנו יודעים עד כמה הביגוד משפיע ושומר על האדם. אם נשים לב, נראה שכל הידרדרות רוחנית מתחילה בהידרדרות בלבוש. זה כמו ריקבון המתחיל בקרע בקליפה, חור המזמין אליו מזיקים שונים, והם מכלים בהמשך את הפרי כולו.
במשך כל הדורות ראינו, שבכל אותם מקומות שהיהודים הקפידו על לבוש יהודי אותנטי, ללא שום שינוי – החזיקו מעמד, למרות הסביבה הנוכרית שבה חיו, ושמרו על חיים רוחניים מלאים. לעומת זאת, במקומות שבהם היהודים התאימו את עצמם בלבושם לסביבה – נפלו חללים רבים.
כך שנושא הלבוש – מהותי. הלבוש משדר: כאן נמצא אדם השולט על יצריו, השומר על צעדיו, המכבד את מעמדו. הבגדים שאנו לובשים מכבדים אותנו, מייצגים אותנו, וגם שומרים עלינו, כאשר כל שינוי משפיע בעקיפין על כל הרוחניות. ובדורנו רווי הניסיונות אנו רואים זאת עין בעין, לטוב ולמוטב.
אותנטי זה עוצמתי
מעבר לכך שהלבוש ממתג אותנו כיהודים, חשוב לחבר את הילדים והמתבגרים למשמעות הפנימית של הביגוד המסורתי האותנטי שעבר מדורי דורות בכל עדה ובכל קהילה. להסביר את שורשי הדבר, את הסיפור שמתחת לביגוד המיוחד לכל עדה ועדה; להרחיב ולספר מה עמד מאחורי ההנהגה שקבעו רבותינו בדורות הקודמים, הנהגה שאנחנו ממשיכים לשמר ללא שינוי, והיא גם משמרת אותנו, שומרת עלינו מן הניסיונות הקשים בדור אחרון זה.
נדגיש את התוכן והלב שמאחורי הלבוש אצלנו, זאת לעומת הרדידות, הריקנות וההעזה בלבוש הרחובי הזרוק, שבו כל הלבוש (או הלא לבוש) מגיע ממוח קודח חולה של כמה מעצבים, המחליטים בעבור כל עדת השוטים הנוהרים אחרי האופנה, ללא שום דעה עצמית.
מעבר לברק של הנעליים
שאלה מצויה אצל צעירים: מה רע בלבוש מוקפד, אם הוא אינו נוגד את ההלכה? הם גם שואלים: למה המשגיחים בישיבות עוקבים אחר העניין, אם אין בדבר שום איסור?!
אמנם באמת לא תמיד התעסקות בלבוש מראה על תהליך של הידרדרות רוחנית כללית. לפעמים בגיל ההתבגרות, בגיל שבו האדם מגבש לעצמו זהות אישית, אנו רואים צעירים רבים המתחילים להשקיע בטיפוח האישי, בשמירה על הנקיות האישית וכדו' וזה בסדר.
מתי התופעה הופכת לבעיה חינוכית? במצב שבו הטיפוח האישי בא על חשבון ערכים אחרים. נסביר את הדברים: קל בהרבה להשקיע בסלסול מוקפד או בתספורת, מאשר בעבודה על המידות. קל יותר להבריק נעליים מאשר לכתוב 'חבורה'. קל יותר לתפור בגד מיוחד מאשר לעשות חסד.
אבל בימי הבחרות, המוח אמור להיות עסוק בערך אחד ויחיד, והוא – איך להתעלות, איך לבנות את הבניין הרוחני לכל החיים. כל עיסוק נוסף בא על חשבון העיסוק בעיקר…
קניית נעליים, למשל; אצל צעיר כזה תהיה פרויקט של ממש, הדורש אחר צהריים שלם, אם לא יותר. זה מתחיל בסריקה של כל החנויות באזור, וממשיך במדידות ובהתייעצויות, ותמיד, למרבה הצער, רגע אחרי שקונים מגיע לחנות הזוג האופנתי יותר…
בצורה כזאת אין זמן להתעלות. הראש תפוס בשטויות. כך שעל אף שאולי אין הגדרות הלכתיות מדויקות לכל פריטי הלבוש, יש תובנות הנוגעות לכל ההתייחסות להתעסקות בלבוש ובחיצוניות…
אותם צעירים מנסים בדרך כלל בטיפוח האישי הזה לגבש מעמד המבוסס כל כולו על הקפדה מוגזמת בלבוש, ועל להיות המילה האחרונה בכובע ובחליפה. זה נותן להם תחושה: הנה, אני שווה, אני מיוחד…
במקרים כאלו יש להשקיע הרבה בחיבור לערכים אמיתיים. כמובן, לא נבוא ונצהיר באוזני המתבגר משפטים המדברים בגנות הרצון שלו לטיפוח אישי, מה שעלול לגרום לריאקציה ולמשבר אמון מול ההורים, אבל ננסה בדרכים עקיפות, בנעימות ובחן לשדר לו מסרים שיוכלו להשפיע על שיקול הדעת שלו בנושא.
נשדר לו שמעמד המבוסס על זוג נעליים, עניבה או קפוטה מבריקה – הוא בעצם כבוד ללבוש, ולא לאדם הלובש אותו… נקרין את המסר עד כמה ה'חן', הדבר שהוא משקיע כל כך כדי להשיגו, הינו דווקא נחלתם של אלו המתנהגים על פי דרכי התורה והטהרה… כמו יוסף הצדיק שזכה בחן על ידי הקפדתו ושמירתו על קדושתו במצרים, ערוות הארץ…
השקעה מגוהצת
כהורים, וכהורים לבנות בפרט, יש בידינו כלי חשוב שמאפשר לנו להקדים רפואה למכה, ולמנוע מצבים של הקפדה מוגזמת בתחום הלבוש.
אל תחכו לגיל ההתבגרות; תנו לילדים מגיל צעיר הרגשה של מכובדות ונקיות בלבושם ובהופעתם.
אין הכוונה כאן לרדיפה אחר מותגי יוקרה למיניהם, וגם לא לאופנת ה'סטים' שהולכת וכובשת אפילו את גינות השעשועים… אבל תשומת לב להופעה נעימה ומסודרת, נקייה ומגוהצת, התאמת צבעים או הוספת סרט קישוט שישדרג – ייתנו לילד או לילדה הרגשה שההורים 'איתם', וימנעו מראש התפרצויות של מצבים שבהם המתבגרים כביכול מחפשים 'לפצות' את עצמם על חסר בתחום הזה בשנות ילדותם.
(מתוך דרשו web)