בעבר הייתי גר בדירה קטנה, המשפחה גדלה ברוך השם, והיינו זקוקים בדחיפות לבית גדול יותר. חתמתי חוזה על רכישת דירה בפרוייקט, כאשר אני מקווה למכור את הדירה הקטנה בהקדם, על מנת לעמוד בכל התשלומים.
פרסמתי על הדירה למכירה, ובמשך שנה באו רבים לראות את הדירה, אך למעשה אף אחד לא התלהב ממנה, הדירה הייתה ממש מוזנחת במצב לא הכי טוב. פתחת את הברז במטבח וקיבלת ב"עסקת חבילה" גם נטילת ידיים וגם מקלחת, וכשפתחת את הברז במקלחת הרווחת גם שטיפת רצפה בכל הדירה… בקיצור, הדירה לא עשתה רושם חיובי.
שנה עברה ומועד קבלת המפתח מהפרויקט התקרב, ומה אעשה? אם לא אמכור את הדירה הישנה לא אוכל לשלם את התשלום המרכזי של הדירה החדשה.
הגיע היום בו הייתי אמור לשלם את התשלום האחרון ולקבל את המפתח, ואני אנא אני בא… כך נמשך הדבר שנה נוספת! כאשר בכל חודש אני מתחייב לחברת הבנייה בתור קנס על איחור התשלום – עוד ששה אלף שקלים! תוך קצת יותר משנה זה כבר הגיע לשמונים אלף שקלים!
יום אחד מצאתי את עצמי לבד בבית, זה היה ביום חמישי, כולם יצאו לעבודה או ללימודים, נעלתי את הבית, וליתר בטחון נעלתי גם את החדר, ופשוט פתחתי את הפה ואת הלב. בכיתי ואמרתי לבורא עולם: אבא! אני לא מסתדר לבד, חשבתי שאני מספיק חכם כדי למכור ולרכוש דירה, ומספיק בעל יכולת כלכלית כדי להתמודד עם כל עיכוב שהוא, סמכתי על עצמי, חשבתי שיש לי איזה משהו מעצמי, אבל זהו! אני מודה, אני אפס אפסים, אין עוד מלבדך, רק מה שתחליט זה מה שיהיה, ואני בטל ומבוטל לרצונך יתברך. אנא ממך, רחם על משפחתנו ותשלח לנו קונה לדירה הישנה.
כך המשכתי והתפללתי מתוך אמונה ש"אין עוד מלבדו", השתמשתי בסגולה של מרן רבינו חיים מולאז'ין זצ"ל, לזכור ש"אין עוד מלבדו" כלומר הכל תלוי אך ורק בבורא עולם, והוא יתברך אין לו אף מניעה לסדר את הכל תוך פחות משניה.
כאמור זה היה ביום חמישי, והנה ביום שני הבא הטלפון שלי צלצל, מישהו ביקש לבא לראות את הדירה העומדת למכירה. טלפונים כאלו קיבלנו מידי פעם, כבר הפסקנו לתלות בהם תקוות, אתה רוצה לבוא? ברוך הבא. והוא בא, הסתכל על הדירה כמה רגעים, ואז שאל כמה אני רוצה עליה. העליתי את המחיר בכוונה, כדרכם של סוחרים, כדי שיהיה לקונה על מה להתמקח וכך אוכל לעשות לו "הנחה", אך מיודענו לא ניסה להתווכח, הוא רק ביקש שנעשה חוזה עכשיו ומייד!
זה בהחלט היה מוזר והקונה הסביר לי שקיבל מענק מיוחד לרכישת דירה, בעוד ימים ספורים יפוג תוקפו של המענק, ואם הוא לא ינצל אותו יפסיד את זכאותו, לכן הוא מאוד לחוץ ומתפשר על הכל, ובלבד שהחוזה יהיה עכשיו ומיד…
זו הייתה תפילה שעשתה קפיצת הדרך!
(גיליון 'אשריכם ישראל' טבת תשפ"ב. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון 'למעשה'. לתגובות ולחומר נוסף [email protected])
