אליעזר (לייזר) רוט
חז"ל הקדושים אומרים: "הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים", וידוע שצדיקים רבים הפליגו בגודל מעלת הסגולה הטמונה בנרות החנוכה ובימי החנוכה, לזכות לבנים תלמידי חכמים, יקרים מפנינים, שיאירו את העולם בתורה ובמעשים טובים.
פנינו בהקשר זה אל הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט"א, מק"ק לעלוב, מרבני העיר בית שמש, ומחבר ספרי 'ילקוט הליכות ועניינים הנוגעים למעשה', שנפוצו בקרב קהלים רחבים מאוד, והפכו לספרי יסוד הלכתיים בעניינים שונים.
"השאיפה לבנים תלמידי חכמים, זאת שאיפתו הכמוסה והגלויה של כל יהודי ירא שמים. באופן כללי, בכל אומות העולם, כל הורה רוצה שהבן שלו יהיה מוצלח יותר ממנו, ובעם ישראל השאיפה היא שהילד לא רק יהיה יותר מוצלח, אלא שיהיה גם יותר צדיק ויותר ירא שמים, תלמיד חכם, ושיהיו לו כל המידות הטובות והקניינים החיוביים, באופן הכי קרוב לשלמות, בסייעתא דשמיא.
"ובאמת שמעתי מהגאון הגדול רבי יצחק דוד רוטמן שליט"א, ראש כולל רמ"א בירושלים וזקני וחשובי חסידי לעלוב, ווארט מאוד יפה בעניין. שמעתי את זה מפיו לפני שנים רבות, ולפני שנים אחדות שאלתי אותו אם הוא זוכר בשם מי אמר את הווארט, אבל הוא לא זכר, ולכן נאמר את זה שלא בשם אומרו, אבל הדברים חזקים וחודרי לב.
"חז"ל הקדושים אומרים במסכת שבת (דף כג): 'אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים, הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין'.
"ידועה השאלה ששואלים המפרשים במקום: מה הפשט? מילא מי שרגיל בקידוש הגיוני שיקבל שפע של יין, מדה כנגד מדה. מי שרגיל במזוזה תהיה לו דירה נאה, הרגיל בציצית יהיה לו בגד נאה, זה מובן מאוד הקשר בין המצווה לבין השכר שהוא מקבל עליה. אבל הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים, למה? מה הקשר בין נר לבין תלמיד חכם?
"כמובן שיש תירוצים רבים, כולם נאים וכולם ברורים. אבל הגרי"ד רוטמן שליט"א אמר לי כך: 'אין לך שום דבר בעולם, שיכול להביא לבן אדם אור גדול יותר מבנים תלמידי חכמים! כשאדם זוכה לזה הוא המאושר באדם! הוא לא צריך שום דבר נוסף חוץ מזה, הילדים שלו גדלו תלמידי חכמים – זה אור עוצמתי שאינו מפסיק להאיר ולשמח את האדם בכל עת ובכל רגע!'.
"נתת נר לבית הכנסת? היית זהיר לקיים מצוות נרות חנוכה בהידור? הקפדת ביתר שאת על הדלקת נרות שבת? תקבל מידה כנגד מידה: יהיו לך נרות כאלו בבית שלך, שיאירו לך את החיים בלי סוף!".
נשמות קדושות ונדירות
אבל איך באמת זוכים לבנים תלמידי חכמים? זאת השאלה שכולם שואלים, ושקשה מאוד לענות עליה תשובה ברורה, כי יש בזה חשבונות שמים ולא הכל אנחנו מבינים.
עם זאת, כדאי שנבדוק קצת מה קרה בהיסטוריה של עם ישראל: לא חסרים סיפורים שמספרים, איך זכו הוריו של גדול זה או אחר לבן כזה גדול ותלמיד חכם. אני אספר כאן כמה סיפורים שאולי קצת פחות ידועים ומוכרים.
היה זה בסביבות שנת ה' אלפים ת"ק. ליהודי בשם רבי שלמה טירור זצ"ל, היה אח שהיגר קודם לכן למדינה רחוקה, והספיק להתחתן, אבל למרבה הצער הלך לבית עולמו ולא זכה לילדים…
עכשיו נותרה שם, באותה מדינה רחוקה, אלמנה צעירה ועגונה… היא צריכה לחכות עד שיבוא אחיו של בעלה ויעשה מצוות 'חליצה' כדת וכדין כדי להתיר לה להינשא מחדש.
היא עצמה לא יכלה להיטלטל את כל הדרך הרחוקה הזאת עד לאחיו של בעלה, שאותו לא ראתה מעולם ולא הכירה, וספק אם היא ידעה בכלל איפה הוא גר. ולכן לא היתה ברירה, ורבי שלמה נאלץ להגיע אליה.
הבעיה שהדרך היתה ארוכה, אמורה היתה להימשך כנראה מספר חודשים. דרך כזו ארוכה עולה גם הרבה כסף, צריך לשלם עבור אמצעי תחבורה שייקחו אותו מהכא להתם, ובדרך לישון עשרות לילות במקומות זרים, לקנות אוכל, לכבס בגדים. כל זה עולה כסף, ולרש אין כל.
לא זו בלבד, אלא שמדובר במספר חודשים של הליכה ונסיעה לסירוגין, שבהם הוא לא יכול לעבוד! אח"כ יצטרך לחזור למקומו, ושוב יפסיד כמה וכמה חודשים, שבהם הוא רק מוציא כסף ולא מרוויח כלום.
מה עושים???
עבור רבי שלמה לא היתה שאלה. הוא מכר את כל רכושו, את הבית והרהיטים, הכל הכל, ארז קצת בגדים, אוכל, לקח אתו את הכסף שיהיה להוצאות וכך יצא לדרך נדודים, כשהוא מוותר על הכל כדי להרוויח מצוות חליצה, וכדי לשחרר את הגיסה הצעירה מכבלי עגינותה.
מעשיו של רבי שלמה עוררו רעש גדול בשמים. הסתכלו מלאכי מרום, וראו ילוד אישה שעושה מעשה על אנושי, הוא מפקיר את כל אשר לו כדי לקיים מצווה, וכדי לעשות טובה לאשה שהוא בכלל לא מכיר.
אמרו: יהודי כזה, מגיעה לו מתנה גדולה מאוד. אבל בכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. החליטו לנסות אותו, ושלחו לו את אליהו הנביא שהתגלה אליו בדמות של יהודי עשיר ובעל בעמיו, שעבר בדרך בה צעד רבי שלמה.
אסף את רבי שלמה אל הכרכרה שלו, וגלגל עמו שיחה אודות מטרת הנסיעה שלו. רבי שלמה סיפר לפי תומו, שהוא בא ממרחקים כדי לקיים מצוות חליצה לאשת אחיו, אשר נפטר בלא בנים ל"ע.
ה'עשיר' התרגש מאוד, ואמר לרבי שלמה שהוא ראוי להערכה רבה על מאמציו ומסירות נפשו לקיום המצווה: "אני מוכן לעשות אתך עסקה", הציע לרבי שלמה, "אתה תמכור לי את מצוות החליצה, ואני אשלם לך בממון רב שיספיק לך כדי לחזור לעירך, לקנות בית חדש וגדול, ואפילו לפתוח עסק ולהתפרנס ברווח".
רבי שלמה לא הסכים לדון בהצעה בשום פנים ואופן. ה'עשיר' העלה את המחיר והציע סכומי עתק, אבל רבי שלמה נשאר בשלו: "זאת המצווה שלי, זכיתי בה בעמל וביגיעה רבה, ואני לא מוכן לוותר עליה בעד שום הון שבעולם".
כששמע זאת אמר לו אליהו הנביא: "דע לך שנשלחתי הנה משמי מעלה כדי לנסותך, ומאחר ועמדת בניסיון בגבורה, נוסף על כך שמסרת נפשך וכל ממונך לקיום המצווה, תזכה במהרה שייוולד לך בן שיאיר את העולם כולו בקדושתו ובתורתו המופלאה".
ואכן, זכה רבי שלמה, ונולד בנו הרה"ק רבי חיים מטשערנוביץ' בעל ה'באר מים חיים', 'סידורו של שבת' ו'שער התפילה', שהיה גאון עצום בתורה וחסיד מופלג לכל בני דורו, ועד היום עוד מאירה תורתו הקדושה, ויהודים יראים ושלמים מתחממים מדי שבוע בדברות קודשו אשר כתב בספריו על פרשיות השבוע, המלהיבים את הלב ומאירים את הנשמה באור יקרות לעבודת הבורא, מתוך שמחה ודבקות מופלאה.
איך זוכים לזה?
סיפורים מסוג זה, אפשר למצוא למכביר בתולדותיהם של גדולי הדורות. ידוע המעשה עם אבא של רש"י הק', שהשליך אבן יקרה לים כדי שלא תשמש לעבודה זרה רח"ל, ובזכות זה זכה ליהלום אמיתי – רש"י הקדוש שכל מילה וכל אות מהפירוש העצום שכתב על התורה ועל הש"ס, כל אות היא יהלום בפני עצמו!!
יש גם את הסיפור הידוע עם הבעש"ט הקדוש, שקיימו הוריו מצוות הכנסת אורחים במסירות נפש, וזכו לבן שהאיר את העולם באור שבעת הימים.
אבל סיפורים כאלו מזדמנים, לכאורה, רק לאנשים מאוד מסוימים. לא כל אחד מאתנו עומד בניסיונות שכאלו, ולא כל אחד מקבל הזדמנות לעשות כזאת מן פעולה, שתזכה אותו בבן כזה גאון וקדוש שיאיר את העולם בצורה כזאת מיוחדת.
יש כאן שתי שאלות, בעצם, שאנחנו צריכים לשאול: קודם כל למה דווקא הם זכו ואנחנו לא?… דבר שני שאנחנו צריכים לשאול זה, מה אנחנו יכולים בכל זאת לעשות, כדי שנזכה גם אנו לבנים צדיקים ותלמידי חכמים, גם אם לא נותנים לנו כזאת הזדמנות נדירה ומיוחדת, כמו אבא של רש"י והוריו של הבעש"ט הקדוש.
התשובה היא שהאנשים כאלו היו ראויים לכך. המסירות נפש הזאת של רבי שלמה טירור, לא באה בחלל ריק. זה לא שהוא היה סתם אדם עם יראת שמים ממוצעת, ופתאום החליט למסור את כל אשר לו כדי לקיים מצווה. אם הוא מסר את נפשו על המצווה – חייב להיות שכבר לפני כן הוא היה אדם מרומם מאוד, כך גם בסיפורים האחרים.
בנוסף, יש נשמות גדולות וקדושות מאוד, שיורדות לעולם כדי להאיר את הדרך לרבים, והקב"ה מחפש את הבית המתאים להוריד אותן, ולכן הוא מגלגל את זה ככה באופן הזה.
יש באמתחתי עוד סיפור, אבל מפני כבודה של המשפחה בה מדובר, אני לא אספר אותו במלואו אלא בשינוי פרטים. הסיפור הזה עוסק ביהודי יקר שהיה לו עסק כלשהו, שהיה מייצר איזו סחורה שנצרכה לאחד מגדולי הדור. אותו גדול הדור היה צריך למשהו מאוד ייחודי, הזמינו אותו אצל אותו יהודי, וכשהוא שמע במי מדובר – עמל וטרח והתייגע כדי לייצר עבורו בדיוק מה שהוא רצה, במהירות וביעילות ובאיכות גבוהה כדי שיהיה לשביעות רצונו.
שמע אותו גדול על היהודי שטרח למענו טרחה רבה כל כך, וקרא לו כדי שיוכל להודות לו. הוא אכן הודה לו מכל הלב, ואמר לו שהוא רוצה לברך אותו בברכה הגונה: "אמור לי מה אתה רוצה, ואני אברך אותך שכך יהיה!", אמר לו. אותו יהודי לא חשב הרבה, וביקש ברכה שהעסק שבבעלותו יצליח כל ימיו, ושגם זרעו אחריו יראו ברכה בעסק הזה.
הברכה ניתנה על אתר, ואכן אותה משפחה מתפרנסת מאותו עסק כבר שנים רבות. משפחה יקרה מאוד ,בנים ובני בנים יראים ושלמים, שמתפרנסים ברווח ורואים ברכה בעמלם ב"ה.
סיפר אותו יהודי מאוחר יותר, שהוא לא מבין איך לא עלה על דעתו לבקש בנים תלמידי חכמים?! הוא לא מבין, איך ייתכן שהיתה לו כזאת הזדמנות פז, ובכל זאת הוא איבד אותה בשביל ענייני עולם הזה, במקום לבקש על בנים תלמידי חכמים…
ייתכן מאוד, שהסיבה שמשמים סובבו לו את המילים בפה, כי אולי הוא לא היה זכאי לכך, ולמרות שהתאמץ מאוד, לא היה פה עניין של מסירות נפש. אולי בגלל סיבות אחרות, אבל מדובר ביהודי שבנים תלמידי חכמים היו חשובים לו יותר מענייני עולם הזה, ובכל זאת הכניסו לו מילים אחרות בפה, כי הוא לא היה זכאי לזה באותה שעה ובאותו מעמד…
ומה באשר אלינו? אנחנו יכולים לנקוט בדרכים שלימדו אותנו רבותינו איך זוכים לבנים תלמידי חכמים, אם לא בדרך של ברכה ומתנה נדירה, אז לפחות בדרך של עמל ויגיעה…
בראש ובראשונה, לפני הכל, זה תפילה כמובן! בלי להתפלל לא מקבלים שום מתנה. אני זוכר שלפני כמה שנים, הראתה לי אמי מורתי שתחי', סיפור מאוד יפה שקראה באחד העיתונים, ובו מספר יהודי שחזר בתשובה ונהיה ראש ישיבה, שהסבא שלו היה מקורב מאוד לראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, שאיני רוצה להזכיר את שמו מסיבות ידועות, ושה'חזון איש' לא רצה להביט בפניו.
אותו ראש ממשלה היה נחשב לגיבור לאומי, ובביתו של אותו מקורב לראש הממשלה, הוא היה הדמות הנערצת. בביתם לא היו שומרים מצוות ל"ע, אבל מצווה אחת כן היו שומרים: היו מדליקים נרות בערב שבת. עקרת הבית, אחרי שהיתה מדליקה את הנרות, היתה נושאת תפילה שיהיו לה ילדים מוצלחים כמו ראש הממשלה… זאת היתה השאיפה שלה…
יום אחד הגיע ראש הממשלה לביתם, אחרי שביקר בבית מרן ה'חזון איש' זצ"ל באותה פגישה מפורסמת. הוא היה מאוד נסער ונפעם מהאישיות המיוחדת של ה'חזון איש', וסיפר לבעלה שראש הממשלה סירב להסתכל בפניו. "איזה אומץ יש לו?", כך הוא אמר, וסיפר עוד קצת על האישיות המיוחדת והגאונות העצומה והקדושה שקורנת מפניו…
שמעה האשה את הדברים, והתחילה לשנות את נוסח התפילה שלה. אם ראש הממשלה הוא האדם הכי חכם והכי מוצלח שהיא מכירה, והוא עצמו נפעם ונרעש מגאונותו וגדלותו של ה'חזון איש', היא רוצה שהילדים שלה יהיו כמו ה'חזון איש'!!!…
גם בתה אחריה נהגה כמותה. היא לא היתה שומרת מצוות למרבה הצער, אבל הדליקה נרות שבת והתפללה כל שבוע, שיהיו לה ילדים כמו ה'חזון איש', ואכן זכתה וכמה מבני אותה משפחה חזרו בתשובה, וחלקם הפכו למרביצי תורה…
רואים כמה תפילה פשוטה ותמימה, אפילו של אשה כל כך רחוקה משמירת מצוות, עשתה פירות בשמים. זה חיזוק גדול! על אחת כמה וכמה אשה שנוהגת כדת וכדין בכל מעשיה, ואיש ששומר מצוות עשה ונמנע מלעבור על לא תעשה, כמה התפילות שלו יקרות וחשובות בשמים, וכמובן גם נושאות פירות.
לחזק הקשר עם הילדים
מעבר לתפילה יש סגולות שונות. יש את הסגולה של 'הרגיל בנר' שממנה התחלנו, ואין צורך להאריך בה עוד, יש סגולה ידועה מהרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זיע"א, שאמר שמי שמקפיד לברך ברכת המזון דווקא מתוך סידור, זאת סגולה לבנים תלמידי חכמים.
קראתי פעם מעשה במרן פוסק הדור הגרש"ז אויערבך זצ"ל, שפעם בא אליו יהודי שבור לב שאמר לו: "אני מתייגע בתורה כל ימי מתוך עניות ודחקות, אני עמל בתורה וחינכתי את הילדים שלי 'לפי הספר', עם כל הסגולות והתפילות האפשריות, ובכל זאת לא זכיתי לכך, והילדים שלי הלכו לכיוונים אחרים חלילה וחס".
אמר לו מרן הגרש"ז שהוא מתייחס בזלזול לאנשים, ולכן הוא הרס את החינוך של הילדים. מי שמזלזל באחרים, אנשים לא מכבדים אותו, וממילא אם לא מכבדים אותו – אין סיבה שהילדים שלו ירצו ללכת בדרכו…
האמת שזו גמרא מפורשת במסכת נדרים פא: "מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן… רב אשי אומר משום דקרו לאינשי חמרי". וברש"י: "שאין נוהגין להן כבוד ומבזין אותן מפני תורה שבהם".
היוצא לנו מזה, שסגולה גדולה ומנוסה לבנים שאינם תלמידי חכמים חלילה וחס, לא עלינו ולא עליכם, זה לזלזל באנשים אחרים רחמנא ליצלן. ראה מכאן כמה חשוב לנהוג כבוד באנשים באופן כללי, ובתלמידי חכמים ביתר שאת…
כמובן שחייבים גם להראות לילדים, כמה אנחנו אוהבים ומכבדים את התורה, ולא רק להראות מן השפה ולחוץ, אלא שזה יהיה באמת בפנימיות שלנו, וכשהם יראו את זה, הם יפנימו ויבינו כמה שהתורה היא-היא משוש חייו של האדם.
בעניין זה ישנו מעשה שסיפר כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז זצ"ל, בשם הרה"ק רבי יהושע מנאסויד זיע"א, שהיה מתלמידיו של הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז, ושהגאב"ד הרמ"א פריינז זצ"ל היה בן לבנו:
סיפר הרב מנאסויד זצ"ל, שבעיר שלו התגוררה משפחה מאוד פשוטה, הורים שאינם חכמים מופלגים, האבא היה איש מאוד פשוט, וגם האמא לא היתה ידועה כרבנית מפורסמת, ובכל זאת זכו ויצאו בניהם מורי הוראות, ממש תלמידי חכמים מופלגים.
הוא גם הסביר איך הם זכו לזה: את עיקר הכסף שלהם, כך הוא סיפר, הם השקיעו בשכר הלימוד של הילדים. אז לא היו חיידרים מסודרים כמו היום, שמשלמים משכורת למלמד, מקבלים תקציבים וגובים כמה שקלים בהוראת קבע. כל הורה היה צריך לשכור מלמד לבנו, ואם שילמת יותר קיבלת מלמד יותר מוצלח, שלמד עם הילד יותר שעות ובאופן פרטני יותר…
הם לא הסתפקו בלשלם קצת למלמד הכי זול והכי פשוט, הם חסכו מהאוכל שלהם, הם חסכו מהכסף שאיתו היו צריכים לקנות רהיטים ובגדים, והדבר הכי חשוב והכי יקר בעיניהם, היה לימוד התורה של הילדים, שם הם שמו את כל הלב ואת כל הכסף שלהם, ואכן זכו לראות ברכה בעמלם ויצאו בניהם תלמידי חכמים מופלגים ומורי הוראות בישראל.
לעולם לא מאוחר!
בפרשה של השבוע הבא, פרשת ויגש, אומר הבעל הטורים דבר נורא: יש ב' פעמים במסורה 'קשורה', פעם אחת כתוב 'ונפשו קשורה בנפשו' כשיהודה מדבר עם יוסף הצדיק על יעקב אבינו ובנו בנימין, ופעם אחת 'איוולת קשורה בלב נער', והפשט הוא שעל ידי 'ונפשו קשורה בנפשו', על ידי חיבור חזק בין האבא והבן, חיבור נפשי ורגשי, על ידי זה מוציאים את האיוולת הקשורה מלבו של הנער, ומסלקים אותה ממנו, כי החינוך האמיתי הוא רק בדרך של אהבה וחמימות וקשר בין האבא והבן. אי אפשר לחנך על ידי הערות ומתיחת ביקורת עקבית, זה לא חינוך! זאת סתם התעללות רח"ל.
והאמת שאפשר לראות את זה בחוש. תבדקו ותראו סביבכם, הילדים המוצלחים והחכמים, הם אלו שיש להם קשר בריא עם ההורים שלהם. מי שאוהב את הילדים שלו ומשקיע בהם, ובנוסף כמובן גם מחנך אותם כראוי ומתפלל כמו שצריך וכנ"ל, זוכה לבנים תלמידי חכמים. אבל מי שמזלזל באחרים, ובמיוחד אם הוא מזלזל בילדים או מתנכר אליהם, ומתנהג אליהם בצורה שאינה מחבקת ואוהבת, אז חלילה וחס…
בעניין זה יש מעשה ששמעתי על הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, גאב"ד חניכי הישיבות, שבצעירותו מצאו פעם בארון שלו בישיבה מספר רב של חפיסות שוקולד. זה עורר פליאה גדולה, כי הגר"מ שליט"א היה ידוע ומוכר כבחור מתמיד, ואפילו פרוש מענייני העולם הזה, מה לו ולכזה מצבור של חפיסות שוקולד???
כששאלו אותו התבררה התמיהה: בכל פעם שהוא היה נוסע מהבית לישיבה, אמא שלו היתה מציידת אותו בחפיסת שוקולד, שיהיה לו טעים ונחמד. רבי מרדכי ראה שזה מאוד חשוב לה, אז הוא לקח את השוקולד כדי לשמח את אמו. מצד שני הוא לא רצה לאכול את השוקולד, שאין בו שום תועלת לגוף אלא רק הנאה גרידא, ולכן הצטברו אצלו חפיסות רבות ברבות הימים.
זאת רק דוגמה אחת קטנה, אפשר לראות את זה ממש בכל פינה. בבתים שבהם יש קשר בריא בין ההורים והילדים, כמעט שאין תופעות של ירידה מהדרך חלילה. ובבתים שבהם המצב הוא הפוך, גם התוצאה למרבה הצער, הפוכה.
לפני שנים רבות שמעתי מפיו של הגאון רבי אהרן מרדכי רוטנר שליט"א, מדמויות ההוד בישיבת 'טשעבין', שהוא שמע מפיו של גאב"ד ירושלים המהרי"ץ דושינסקי זיע"א פירוש על הפסוק: "מלאתך ודמעך אל תאחר, בכור בניך תתן לי", 'מלאתך' רומז על תורה, או מלשון להתמלא בתורה, או בגלל שהכוונה לדגן ודגן רומז לתורה, 'דמעך' זו תפילה, דמעות, 'אל תאחר'- שלא תאחרו את הלימוד והתפילה על בנים תלמידי חכמים עד אחרי שתתחתנו, כך הוא היה אומר לבחורים, אלא תשקיעו כבר לפני החתונה תהיו מתמידים והוגים בתורה, תתפללו ותשפכו דמעות כמים שתזכו לבנים תלמידי חכמים, וממילא תזכו ל"בכור בניך תיתן לי", שאפילו הילד הראשון כבר ייוולד בדרגה גבוהה יותר.
אבל נסיים רק בעוד ווארט אחד, שיכול לתת חיזוק גדול לכל אחד: הרי קוראים את הדברים גם אנשים שכבר נולדו להם ילדים, וכבר גדלו, ואולי חלק מהילדים לא גדלו כשאיפת לב הוריהם, והם עכשיו קוראים את זה ולבם נשבר בקרבם… איפה הייתי לפני שנולדו לי הילדים? איפה הייתי כשהם היו קטנים? אם הייתי נוהג כך וכך, אולי הייתי זוכה שהם יגדלו כשאיפתי וכרצון לבי…
זה באמת צער מאוד גדול, אבל יש נקודה של תקוה, והנקודה הזאת טמונה בווארט הבא:
לפני שעלה הרה"ק רבי משה מלעלוב לארץ הקודש, היה זה בשנת תר"י, הוא הסתובב ברחבי פולין והסביבה ונפרד מצדיקי הדור ההוא, גם כדי לגייס כסף שיסייע לו להשתקע בארץ הקודש.
אחד הצדיקים שעמם נפגש רבי משה מלעלוב באותה העת, היה הרה"ק ה'שר שלום' מבעלזא, וכשביקר אצלו אמר רבי משה מלעלוב ווארט: כתוב בפסוק "יוסף ה' עליכם, עליכם ועל בניכם", לכאורה צריך להבין מה זאת הכפילות 'עליכם'? שיהיה כתוב 'יוסף ה' עליכם ועל בניכם'!
אלא, הוא הסביר ככה: יוסף ה', הכוונה להוסיף יראת שמים, להוסיף בידיעת ה', באהבת ה', בפחד ויראה מהקב"ה, 'יוסף ה' עליכם', אם תוסיפו יראת שמים עליכם, זה יהיה 'עליכם ועל בניכם', זה ישפיע גם על הבנים שלכם, אפילו שהם כבר נולדו וכבר התחנכו וכבר גדלו, ולכאורה כבר מאוחר מדי לחנך אותם עכשיו, עם כל זה, על ידי הוספת יראת שמים על ההורים, מכניסים בדרך סגולית יראת שמים נוספת גם בלב הילדים, וגורמים להם להתעורר ולהתחזק בעבודת ה' יתברך!
נכדו, רבינו הרה"ק בעל ה'ברכת משה' מלעלוב, הסביר לפי זה גם את הכתוב "ונח מצא חן בעיני ה', אלה תולדות נח" – הוא אמר שאחרי שנוח 'מצא חן בעיני ה" והתחזק עוד יותר בעבודת ה', אז גם הילדים שלו כביכול נולדו מחדש, ועלו למדרגה גבוהה יותר, ולכן היה זה כמו הולדה מחדש של שלושת בניו שם חם ויפת.
יהי רצון שבזכות הדיבורים הנפלאים הללו, ובזכות הצדיקים קדושי ארץ, ובזכות הרצון העז והכנה שבוער בלבו של כל יהודי, לכך שיהיו בניו תלמידי חכמים, שנזכה באמת כולנו וכל עם ישראל, לבנים ובני בנים תלמידי חכמים יראים ושלמים, עוסקים בתורה לשמה ומאירים את העולם כולו בתורה ובמעשים טובים.