האם צריכים להשאיר את ארון הקודש פתוח בשעת ההקפות? │ כיצד אוחזים את ארבעת המינים בשעת ההקפות? │ מה הוא המנהג של חבטת ערבה? │ ומה נאמר על מי שעושה שמחת בית השואבה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות לולב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תר"ס סעיף א']
מעלת ההקפות עם ארבעת המינים סביב ספר התורה
בחג הסוכות נוהגים להעלות ספר תורה על הבימה, ולהקיפה פעם אחת בכל יום, וטעם הדבר, משום שהספר תורה נשארת לנו במקום המזבח, וכפי שכתוב בגמרא במגילה, שהקב"ה השיב לאברהם אבינו, כל זמן שיהיו בניך קוראים לפני בספר הקרבנות, מעלה אני עליהם, כאילו היו מקריבים לפני, ולכן הספר תורה הוא במקום המזבח, וכשם שבבית המקדש היו מקיפים את המזבח, כך כל יום לדורות מקיפים את ספר התורה שהוא במקום המזבח, ובהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו' מובא נידון, האם יש לומר את ההושענות ולהקיף את הספר תורה שעל הבימה לאחר ההלל, או שמא לאחר מוסף, בטור מבואר, שמקיפים לאחר מוסף, מאידך, השערי תשובה בסימן תרנ"א סק"כ כתב, שהמנהג הוא להקיף לאחר ההלל, והוא מנהג ותיקים, ומובא בשם החזו"א, שנהג לומר את ההושענות לאחר הלל.
צורת ההקפות
ביום השביעי של החג מקיפים שבע פעמים, זכר למקדש, וכמו שהיה בבית המקדש, ומובא כאן בהערה, שכאשר מקיפים את הבימה, יש להקפיד להקיף הקפה שלימה, ומטעם זה, מובא בשם הביכורי יעקב, שאין לעבור באמצע הבימה, כיוון שאז הוא לא מקיף את כל הבימה, והרי צריך להקיף את כל הבימה, עוד מובא כאן בשם הקיצור שולחן ערוך, שכאשר פותחים את ארון הקודש להוציא את ספרי התורה, משאירים את ארון הקודש פתוח עד לאחר אמירת ההושענות.
אחיזת ארבעת המינים בשעת ההקפות
עוד מובא כאן בשם שו"ע הרב, שכאשר אוחזים את הלולב והאתרוג בשעת ההקפה, יש לאחוז את הלולב בימין, ואת האתרוג בשמאל, ומובא עוד, שלא להחזיק את הלולב והאתרוג ביד אחת, מאידך, בשם היפה ללב מובא, שהמנהג שלוקחים בשעת ההקפה את הלולב והאתרוג ביד ימין, ואת הסידור ביד שמאל, ומובא בשם הארחות רבינו, שהוא אחז אותם ביד, וכך מובא בשם הרב אלישיב, שיכול להחזיק את הלולב והאתרוג ביד אחת, ואת הסידור בידו השנייה, ועד מתי צריך להחזיק את ארבעת המינים לאחר ההושענות, מובא בשם הביכורי יעקב, שמנהג כשר להמשיך ולהחזיקם עד לאחר קדיש תתקבל, כדי שלא ייראה עליו ארבעת המינים כמשאוי, שמניח אותם מיד לאחר שקיים את מצותו.
מקומו של ספר התורה בשעת ההקפות
עוד יש נידון, האם צריך להחזיק את ספר התורה ביד, או שאפשר להניח אותו על גבי הבימה, מובא בעניין זה בשם הפרי מגדים במשבצות זהב סק"א, שצריך לאחוז את ספר התורה בידו, ומוסיף עוד, שאפילו שהלבוש כתב שמניחים את ספר התורה על הבימה, כוונתו שאוחזים בו, מאידך, מובא בשם ההליכות שלמה, שאם לכל הציבור יש לולב ואין מי שיחזיק את הספר, יניחו אותו על הבימה, ואדם שיש באפשרותו או לאחוז את ספר התורה או להקיף את הבימה עם הציבור, מובא כאן בשם החיים וברכה בשם החיד"א, שעדיף להחזיק את ספר התורה מאשר להקיף את הבימה, אלא שיותר טוב שבהתחלה ייתן לאיש אחר להחזיקו, ובינתיים הוא יקיף את הבימה עם הלולב, ואחר כך הוא יחזיק את ספר התורה ועל ידי זה יזכה בשניהם, ומובא כאן עוד בשם השאילת רב בשם הגר"ח קנייבסקי, שאין להשתמט מלהחזיק את ספר התורה, כי גם המחזיק את ספר התורה הרי הוא כמקיף, ומאידך מובא בשם הכף החיים, שעדיף להקיף את הבימה.
הקפות בשבת
מקיפים לצד ימין, ובשבת לא מקיפים ולא מוציאים ספר תורה על הבימה, וכמו בזמן המקדש שלא היו נוטלים ערבה בשבת, וכל שכן לפי מנהגנו שאנחנו מקיפים בלולב, הרי אין הלולב ניטל בשבת, ובכל זאת בשבת פותחים את ארון הקודש ואומרים הושענות.
הקפות למי שאין לו ארבעת המינים
נוהגים להקיף גם מי שאין לו לולב, ויש אומרים, שמי שאין לו לולב אינו מקיף, ואם אין לולב בעיר ביום השביעי, יקיפו בערבה.
אבל בהקפות
מי שקרה לו אבל בחג, אינו מקיף, כיוון שכתוב 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים' וזה הולך על שעת ההקפה, וכן אבל כל י"ב חודש על אביו ועל אימו, וכן נהגו.
חבטת ערבה
לאחר קדיש תתקבל, לוקחים ערבה, וחובטים ה' פעמים בקרקע, ולא על גבי כלים, כיוון שאם יחבוט תחילה על גבי כלים, הוא יסיר את העלים, ואז הוא לא יקיים את מצות חבטה בערבה כשירה על גבי קרקע, ומובא בשם החיי אדם, שמה שיש נוהגים לחבוט את הערבה עד שייפלו כל העלים, הוא מנהג של תינוקות משום שמחה, ובשם הבן איש חי מובא, שצריך לחבוט דווקא על גבי קרקע עולם, ולא על גבי קרקע מרוצפת באבנים או בעצים, ומוסיף הכף החיים, שכך מבואר בזוהר.
אמירת הושענות שבת
יש מי שאומר שאין אומרים הושענות בשבת, מפני התינוקות שישמעו שאומרים בשבת כמו בחול, אבל לא נהגו כך, שמכיוון שאין מקיפים בשבת, מתברר להם שלא נוטלים היום לולב.
סדר הקידוש בליל יום טוב שני
בליל יום טוב שני אומר קידוש, ושהחיינו לאחריו מיד, ואחר כך ברכת סוכה, וזו דעת הרא"ש, וכן ראוי לנהוג, וברכת שהחיינו ביום טוב שני אינה על הסוכה, שהרי כבר בירך על הסוכה בלילה הקודם, ואף על פי שיתכן שהלילה הקודם הוא חול, זה לא משנה, שהרי אפשר לברך שהחיינו גם בחול על עצם עשיית הסוכה, ולכן יברך שהחיינו על הקידוש.
יש שיטה הסוברת שברכת שהחיינו יצמיד אותה לקידוש, כי על הסוכה כבר בירך שהחיינו, ויש מי שאומר, שברכת הסוכה שמברך בין הקידוש לשהחיינו, זה לא נחשב להפסק, וכמו שבמוצאי שבת שחל בו יום טוב שאומרים יקנה"ז, ואומרים שהחיינו לאחר הבדלה.
שמחת בית השואבה
חסידים ואנשי מעשה, עושים לזכר שמחת בית השואבה להיות נעורים בלילות של חול המועד סוכות ולהרבות בזמירות ושבחים, ומרבים בנרות בסוכה בלילות אלו, גם בהרבה בתי מדרשות נהגו להרבות בנרות בתפילת ערבית בחול המועד בחג הזה, ועיין ביסוד ושורש העבודה שהאריך בזה, ומובא כאן בהערה, שכל מי שעושה כן זכר לשמחת בית השואבה שבמקדש, אשרי חלקו, ואף אם עושה כך ביחידי, ויהא חלקי עימו, והמנהג לומר ט"ו פרקי שיר המעלות.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א