השנים שחלפו מאז התרחשות הסיפור, רק חידדו אצלי את המסר שלו – וכעת אני מבקש לשתף אתכם בו. במקום מגורי התגוררו שתי קבוצות מאחינו בני ישראל, וביניהם – איך נאמר זאת בלשון עדינה – ביניהם שררה 'אי- התאמה'. איך זה התחיל? כבר לימדונו חכמינו, שתחילתה של מחלוקת היא בבחינת "פוטר מים". מישהו עושה חור דקיק בסכר, ואם החור לא ייסתם לאלתר המים יתפרצו ואחריתו עדי אובד…
המחלוקת אכן הלכה והתעצמה, ואני השתדלתי לנהוג כפי שלימדוני רבותי שלא להתערב כלל. כביכול, "אני לא מקומי"… ואכן ברוך השם לא ידעתי אז – וגם אין לי מושג עד עצם היום הזה – מכל פרטי המחלוקת.
***
בשלב מסוים פנה אלי יהודי – שאני בדרך כלל סומך עליו ומקבל את דעתו – ושאל: "האם אינך חושש שנגרם לת"ח פלוני עגמת נפש מכך שאתה מתעלם מהמצב לחלוטין ולא אומר מילה כלשהי לטובתו?"
אני על משמרתי אעמודה שלא להתערב, ולהמשיך לשמור על פלך השתיקה, אך יחד עם זאת ליבי נקפני: שמא יש אמת בטענה? אולי אני באמת צריך לצאת מגדרי וליזום משהו מינימלי בכדי לחזק אותו? מי אומר שה"חופש" המוחלט שלקחתי לעצמי מהנושא הכאוב מצדיק את עצמו לחלוטין?
עד שתתברר השאלה לא שיניתי ממה שקיבלתי על עצמי, אבל החלטתי שבאמת צריך לברר את השאלה הזו. ניסחתי מכתב-שאלה עבור אחד מגדולי הדור זצ"ל, על מנת להעבירו אליו דרך מכשיר הפקס – הכלי היחיד להעברת תקשורת מהירה בעת ההיא. במכתב תיארתי את אותו ת"ח מעיר מגורי באופן מאוד אוהד, סיפרתי על המחלוקת שהתפתחה, ושאלתי אם עלי לנקוט באיזו שהיא פעולה ביחס למצב. ואולי הרשות בידי להמשיך ולהתעלם.
לפני ששלחתי את השאלה לאותו גדול זצ"ל, העברתי את זה – דרך הפקס – לידיד טוב שאני סומך עליו. הידיד קרא את זה, הוסיף בשולי-הדף את המשפט: "הכל בסדר, אתה יכול לשלוח" והעביר את זה בחזרה אלי דרך הפקס.
האם הוא באמת העביר את זה אלי?…
***
כדי להבין את ההתרחשות, נחזור לאחור: כמה דקות לפני שהידיד שלח לי את התשובה בפקס, שלחו מהפקס שלו מכתב לאיזה שדכן. ידידי לא היה מודע לכך, וכאשר ביקש לשלוח אלי את הפקס לחץ על חיוג-חוזר. וכך הגיע הפקס – שהיה מיועד אלי – לאותו שדכן.
ומה עדיין לא סיפרנו? שאותו שדכן הוא אחיו של התלמיד-חכם שבגינו התעוררה השאלה שרציתי לשאול!…
***
השדכן קיבל את הפקס, קרא אותו והבין שהפקס לא ממוען אליו אישית אלא נשלח לפקס שלו רק כדי שיעביר אותו לאחיו… תיכף העביר אליו את המכתב, והתלמיד-חכם קורא בו כיצד בן-עירו מכנה אותו 'הקרוב ללבי', מכבד אותו עד בלי די, ורק מתלבט האם הוא מחויב להתערב.
וכך, בעצם, הסתיים העניין – עוד לפני שהוא התחיל!
***
מסיים שולח הסיפור: הבורא-עולם ידע עד כמה אני לא רוצה להתערב כלל וכלל, אך גם עד כמה מאידך גיסא אינני רוצה שאותו ת"ח יחשוב חלילה שאני… אז הוא סיבב עבורי "טעות-אנוש" שהפקס שלי ייפול הישר לידיים שלו "במקרה".
כאשר עמד הידיד שלי על הטעות, מיהר לשלוח לשדכן פקס בנוסח "הפקס הקודם שנשלח אליך היה בטעות" – אך זה כבר היה מאוחר. הידיד התקשר והודיע לי שהקב"ה כבר סידר את הענין, ואין צורך לשגר את הפקס לגדול-בישראל…
זיכני השי"ת ובמשך כל השנים הייתי טוב עם שני הצדדים. כיום, בחלוף שנים, כמעט וכבר אין טינה בין הצדדים…
(איש לרעהו)