מעשה שסיפר רבי יוסף דב רוזנשטיין ז"ל מבני ברק:
לפני כשישים שנה השתוללה בארץ הקודש מגפת שיתוק ילדים, 'פוליו' ל"ע. גם בתו של רבי יוסף חלתה במחלה זו. בלילה אחד כשהמצב נעשה נואש ומסוכן, רץ ר"י, שהיה ממקורבי החזו"א, באמצע הלילה אל החזו"א מתוך החלטה שאם ימצאו ישן יעירנו – לנוכח מצב בתו העומדת בסכנת חיים ממש.
בהיכנסו לביתו של החזו"א מצאו עומד ופניו אל הכותל, ובעיניים עצומות כמו בתפילת 'שמונה עשרה' הוא מברך אשר יצר. כמובן שהחזו"א לא הרגיש כלום, אבל משגמר את הברכה 'רופא כל בשר ומפליא לעשות' – זעק רבי יוסף 'אמן'.
החזון איש הפנה פניו לראות 'מי הוא זה ואיזה הוא' שנכנס לביתו באמצע הלילה ומצא את רבי יוסף. נענה אליו ואמר: "יוס'ל, מה אתה עושה אצלי עכשיו?"
השיב ר' יוסף: "רבינו, כך וכך מצבה של בתי…"
אמר לו החזו"א: "יוס'ל, אל תדבר נארעשקייטען (שטויות), לך הביתה כי מצב בתך טוב מאד".
אבל רבי יוסף בשלו: "רבי, המצב קשה". אמר לו החזו"א בשנית: "יוס'ל, אל תדבר נארעשקייטען, הרי אני אמרתי 'רופא כל בשר ומפליא לעשות' ואתה ענית 'אמן', בוודאי הוטב מצבה לגמרי".
רבי יוסף חזר לביתו וגילה שחומה של הילדה ירד.
(באר הפרשה, מתוך 'מעשה איש' ח"ג עמוד רכה)