שמעתי סיפור מופלא מסבי הגאון רבי נחמיה קלויזנר זצ"ל, שהיה מגיד שיעור במשך שנים רבות בישיבת 'חוג חתם סופר' בבני ברק, ועוד קודם לכן היה מסייע לרב מפוניבז' זצ"ל בניהול ישיבת פוניבז' בבני ברק.
באותן שנים, הנוהג היה שהבחורים שלמדו בישיבה, לא זו בלבד שלא שילמו שכר לימוד, אלא שהישיבה גם דאגה לכל צרכיהם, כי הרי רבים מהם היו יתומים, שעלו מהשואה בעירום ובחוסר כל, ולא היה להם שום דבר כדי להתפרנס. לא היו להם הורים שיוכלו לממן להם את הבגדים והנעליים ושאר צרכיהם, ולכן הישיבה היתה עושה זאת.
הסדר היה, שכל בחור היה מגיש פעם בחודש רשימה עם דברים שהוא צריך ונזקק להם בדחיפות. סבא שלי היה רושם את הכל, עושה חשבון כמה עולה כל דבר, ומגיש את הרשימה לרב מפוניבז' לקראת ראש חודש. הרב מפוניבז' היה עובר על הרשימה מחליט איזו הוצאה לאשר ואיזו לדחות, לפעמים היו דברים לא כ"כ דחופים, או דברים שיכלו לחכות לחודש הבא, וכך אחרי שהחליטו מה שחייבים לתת לבחורים, הוא היה מכין כסף, ונותן לסבא שלי בראש חודש בבוקר את כל הכסף הנדרש. הסבא רבי נחמיה היה נכנס לחדר האוכל בשעת ארוחת הצהרים, ומחלק לכל בחור כסף כפי מה שמגיע לו, לצורך קניית הדברים הנחוצים לו.
חודש אחד רשם סבא את כל הדברים, קיבץ וחישב, סידר וערך, ולקראת ראש חודש הגיש לרב מפוניבז' את הרשימה המסודרת, כדרכו מימים ימימה.
בבוקרו של ראש חודש, אחרי תפילת מוסף, ניגש סבא לרב מפוניבז', והמתין לקבל את המעטפה עם הכסף, אבל הפעם הרב לא נתן לו מעטפה: "אין לי כסף!", אמר לו בפשטות.
סבא הרגיש לא בנוח: "אבל הבחורים יתאכזבו מאוד בצהרים, הם חייבים את הכסף כדי לקנות דברים נחוצים מאוד!" אמר. אבל הרב מפוניבז' לא נלחץ: "אין לי כסף. כשיהיה כסף אתן לך!".
שעת הצהרים הגיעה, חדר האוכל מלא מפה לפה, כולם יודעים שעוד מגיע הרב קלויזנר ומחלק כסף לכל הבחורים, אבל הרב קלויזנר מגיע בידיים ריקות. הבחורים כמובן התאכזבו מאוד, כמה אפילו התחילו להתמרמר, מה זאת אומרת אין כסף? איך נקנה גרביים חדשות במקום אלו שבלו? איך נקנה חולצה במקום זאת שנקרעה? מה עם נעליים?
סבא הבין לליבם ומיהר לרב מפוניבז' כדי להזכיר לו שוב, אולי בכל זאת הוא יוכל לעשות מאמץ ולגייס את הכסף, אבל הרב מפוניבז' משיב בשלווה שעדיין אין לו כסף. "אל דאגה רבי נחמיה!", הוסיף הרב מפוניבז', "היום ראש חודש – היום יגיע כסף! הקב"ה כבר ידאג לשלוח לי את הכסף בדרכים שימצא לנכון!"
השעות נוקפות וסבא שלי הרגיש מאוד לא נעים, הוא היה בין הפטיש לסדן. מצד אחד הרב מפוניבז' מבטיח שעוד מעט יהיה כסף, מצד שני הבחורים רוצים לקבל את הכסף בהקדם, והוא באמצע לא יודע מה לעשות…
כשעה לפני השקיעה, ראה הרב מפוניבז' שסבא לא רגוע. הוא הוציא אותו למרפסת המערבית והראה לו את השמש: "אתה רואה את גלגל החמה?", שאל את סבא, "הוא עוד לא שקע, נכון? זאת אומרת שעדיין ראש חודש עכשיו. עד שהחמה תשקע – כבר יהיה כסף לכל אחד מהבחורים. אני בטוח בזאת!"
"מאותו רגע", סיפר לי סבא, "לא משו עיני מחדרו של הרב מפוניבז'! עקבתי אחריו בשבע עיניים כדי לראות כיצד ייפול דבר. ברור היה לי שהקב"ה בוודאי ייענה לתפילותיו, וישלח את הכסף בזמן, אבל הייתי חייב לראות את זה קורה"…
כעשר דקות לפני השקיעה, נשמעה חריקת בלמים. מונית נעצרה ליד בניין הישיבה, וממנה יוצא אדם הדור מראה, רץ במהירות במדרגות, נוקש על דלתו של הרב מפוניבז' ונכנס בחופזה. מניח מעטפה על השולחן ואומר: "כבוד הרב, הבאתי לך כסף לישיבה!".
כשסבא שלי היה מספר את הסיפור, הוא היה מחקה את תנועותיו של הרב מפוניבז' באותם רגעים. הוא מספר שהרב היה רגוע, בלי להתרגש הוא פתח את המעטפה, ספר את הכסף והתברר, כצפוי, שהסכום התאים בדיוק נמרץ לסכום שהיה צריך לחלק לבחורים, לא חסרה אפילו אגורה אחת! הוא הושיט לסבא שלי את המעטפה בשלווה ואמר לו: "נו, רבי נחמיה, עדיין ראש חודש, צריך למהר ולחלק לבחורים את הכסף לפני שתשקע החמה!"…
התברר שאותו יהודי נדיב רצה לתרום כסף לישיבה במשך מספר חודשים, אבל בכל פעם העניין נדחה לפעם אחרת והוא לא מימש את רצונו. "היום אחר הצהרים, פתאום התחלתי להרגיש צורך עז לתת את הכסף בקרוב", סיפר הנדיב. "לא מצאתי מנוח, הכסף בער לי באצבעות, הרגשתי שאני ממש חייב לתת אותו לישיבה ויפה שעה אחת קודם, פשוט לקחתי 'טקסי' ובאתי מתל אביב לבני ברק, כדי לתת לכם את הכסף!"…
*
עם כזו אמונה אני די בטוח שהרב מפוניבז' חייך גם הוא כל החודש, גם בעשירי וגם בעשרים. הוא לא איבד את האמונה לרגע, ותמיד ידע בוודאות מוחלטת שהקב"ה יסייע לו וייתן לו כל צרכיו. אבל השאלה היא איך עושים את זה בפועל, איך מגיעים לכאלו דרגות של אמונה?
יש פתרון ידוע לעניין, שאדם ירגיל את עצמו במשך תקופה לכתוב מדי ערב את הניסים שעשה לו הקב"ה במשך היום. כל מאורע של השגחה פרטית, אפילו דברים קטנים לכאורה: הגעת לתחנה יחד עם האוטובוס, ולא היית צריך לחכות לו אפילו חצי דקה? תכתוב! הגעת למכולת והספקת לקנות את החלב האחרון לפני שנגמר, ונחסך ממך הצורך לרוץ למכולת אחרת ולחפש חלב בבהלה? תכתוב! כל דבר טוב שהקב"ה עשה לך.
כשמתרגלים לכתוב, הראש מתרגל לחפש את הדברים הטובים כל היום. אנחנו מתחילים לשים לב, וכך הולכת ומתחזקת האמונה החזקה והידיעה הברורה, שהקב"ה נמצא אתנו בכל רגע ורגע.
(הרב יצחק פרידמן שליט"א, גיליון 'האמונה')
נפלא חזק מאוד
תודה ..