שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת ויצא!
ובפרשתנו "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה, וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח, י-יא).
בבוקר, כאשר הוא קם, אומר יעקב אבינו: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (שם שם, -כב).
בתחילה כתוב: "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו", וכשהוא קם כתוב שהיתה אבן אחת, ושיעקב בעצמו מעיד שמדובר באבן אחת בלבד.
מה קרה כאן בדיוק?
אומרים רבותינו הקדושים (רש"י במקום) שיעקב לקח מספר אבנים ושם מראשותיו, אולם האבנים החלו מסתכסכות ורבות זו עם זו, וכל אחת מהן אומרת: "עלי יניח הצדיק את ראשו".
לאחר מריבה קלה, החליטו כל האבנים להתאחד ולהיהפך לאבן אחת, כדי שתמיד יזכו כולן שהצדיק יניח את ראשו עליהן.
חכמת האבנים!
לו אנו, כבני אדם, היינו זוכים לאותה חכמה ויודעים להמיר כל מאבק, כל ויכוח, כל קואליציה וכל אופוזיציה, לאבנים שמתאחדות יחד והופכות להיות מפלגה אחת גדולה ללא מתחרים. אם היינו משכילים להבין שבמקום שיהיה מישהו אחד בראש, נגיע לרמת אהבה ואחווה שלום ורעות שכזו, שכל נציג מטעמנו שיהיה בראש יהיה המספר אחת שכולנו רוצים בהצלחתו, וכולנו מרגישים שהצלחתו זו הצלחתנו, הרי שהיינו מצמצמים את המאבקים בעולם לאפס.
לו היו הבעל והאשה מרגישים אבן אחת שלמה ולא שתי אבנים בתחרות, וכל אחד מהם היה מנסה לגרום לבן הזוג להצליח לעלות ולהתעלות, הרי ששלום הבית היה תמיד, אבל תמיד, מרקיע שחקים.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא?…
וברוכים תהיו!
