הרב עמרם בינעט
אחרי כל ההקדמות שהקדמנו אודות חשיבותו של היום הראשון בשבוע, אחרי שעסקנו בחיוניות של המלמד ובאווירת ההתרגשות והשמחה שצריכה לשרור בכיתה ביום ראשון, אני רוצה להגיע אל הנקודה עצמה: איך כדאי ללמוד ביום ראשון בשבוע.
אבל לפני כן אני אדגיש שוב: השיטה הזאת עובדת רק אם היא באה עם ההקדמות האמורות. כלומר, אם המלמד והילדים ביחד מתרגשים לקראת שבוע חדש של לימודים, אם הם מרגישים שהיום יש להם הזדמנות של התחלה חדשה לכל הכיתה, אם הם באמת מאמינים שאם ישקיעו היום כמו שצריך, הם יוכלו בעז"ה להצליח בשאר ימות השבוע.
המוטיבציה הזאת חשובה מאוד כדי להצליח! היא קריטית, ואסור להתפשר עליה. אם המלמד לא מרגיש אותה, כדאי שיחשוב על זה בינו ובין עצמו ויגרום לעצמו להאמין ולהרגיש שהנה, זאת הזדמנות חדשה ובעזרת ה' הוא הולך להרים היום כמה ילדים נוספים, להעביר אותם ממעגל ה'חלשים' למעגל ה'חזקים', או לפחות לקרב אותם אליו בכמה צעדים נוספים.
צריך להתייחס ליום ראשון כמו אל הדובדבן שבקצפת. זה השפיץ של השפיץ! את כל כובד המשקל צריך להשקיע ביום ראשון ובעיקר בשיעור הראשון.
אל תתביישו לומר לילדים שאתם מתרגשים, אל תפחדו לומר להם שעכשיו, בשעה הקרובה, תתקבל ההכרעה מי יצליח השבוע בלימודים ומי פחות יצליח… צריך להחדיר בהם את ההרגשה הזאת, שעכשיו יש לנו הזדמנות של פעם בשבוע, מי שינצל אותה אשריו ואשרי חלקו, מי שיפספס אותה, יצטרך להמתין שבוע שלם עד שתהיה לו הזדמנות נוספת.
בלי שיבושים ובלי שאלות
השלב הבא כשניגשים לשיעור הראשון, אמור להיות למעשה השלב הראשון והוא נוגע להכנת החומר.
כשהמלמד מכין את החומר הלימודי, הוא צריך לא רק להבין מה הוא עומד ללמד את צעירי הצאן, אלא גם לתכנן איך הוא עומד ללמד את החומר. הוא צריך להעריך מראש איפה יהיה קושי, היכן צפויים התלמידים להתקשות, ובהתאם לכך להכין הסבר עם דוגמאות מתאימות שיפתרו מראש את הבעיות הצפויות.
כמובן שצריך להיזהר במשנה זהירות שלא ללמד חלילה וחס פשט שאינו נכון, כי גם אם המלמד תופס את עצמו באמצע הלימוד ומתקן את הפשט, זה כבר מאוחר מדי. 'שבשתא כיון דעל על', קשה מאוד להתפטר ממנה לאחר מכן והתלמידים יוצאים מבולבלים ולא ברורים בחומר הנלמד, באשמתו המלאה והבלעדית של המלמד!!!
בהקשר זה חשוב להדגיש עוד נקודה קריטית להצלחת המהלך כולו: בשיעור הראשון אין שאלות! מי שיש לו שאלה, שיחכה איתה לפעם הבאה בה ילמדו את הגמרא, רוב השאלות ממילא נפתרות כשלומדים את המשך הגמרא, וההתעסקות של המלמד עם השאלות מטה אותו מהדרך הישרה, הורסת את התוכנית שלו למסור את השיעור בצורה מסוימת, ובעצם במקום להוביל את השיעור הוא מובל על ידי התלמידים שמושכים את השיעור למקומות שונים, ומקשים על חבריהם להבין את הסוגיא כראוי.
בלי להרבות בדוגמאות
עוד נקודה חשובה במיוחד: אסור להרבות בדוגמאות. מלמד שהתכונן כראוי, הכין מראש גם את הדוגמאות שהוא נותן. צריך להיצמד לדוגמאות הללו, לפחות ביום הראשון. הבעיה מתחילה כשהדוגמא הראשונה לא היתה טובה כי המלמד לא התכונן כראוי, הוא נאלץ להביא דוגמא נוספת שגם היא לא הכי מוצלחת ואחר כך דוגמה שלישית. מבחינת המלמד אין שום בעיה, הדוגמא השלישית היא הטובה והנכונה, אבל התלמידים נשארו עם שלוש דוגמאות ששתיים מהן לא מושלמות וכך המלמד במו ידיו הורס להם ומקשה עליהם את ההבנה של דברי הגמרא.
הקדמה מבוארת
כשמתחילים נושא חדש שהתלמידים אינם מכירים אותו עדיין, צריך לתת הקדמה. במקום להתחיל וללמד "מאימתי מזכירין גבורות גשמים", צריך קודם כל להסביר מה זה ברכת גבורות בשמונה עשרה, להזכיר לילדים שבקיץ אומרים מוריד הטל ובחורף מוריד הגשם, לתת להם להרגיש בהבדל שבין 'משיב הרוח ומוריד הגשם' לבין 'ותן טל ומטר לברכה', שירגישו בעצמם שזה לשון בקשה וזה לא הזכרה של שבח.
פעמים רבות המלמד מתחיל ללמד חומר שהוא כבר מכיר היטב, והוא לא יודע שאם הוא היה נותן הקדמה קטנטנה ומכניס את הילדים לעניין, הם היו קולטים את הנלמד במהירות ובקלות, כי הם היו מבינים את ההקשר ואת העניין כולו.
הבסיס לכל השבוע
אחד מתלמידי, החסיר בעבר ביום ראשון בשבוע. הוא בא ביום שני, ושאלתי אותו למה לא באת אתמול? הוא השיב שלקחו אותו לאופטומטריסט… ילדים צריכים לעשות בדיקת עיניים מדי פעם.
אחרי הלימודים התקשרתי לאביו של הילד ושאלתי אותו, תגיד, האופטומטריסט הזה שאתם הולכים אליו עובד רק ביום ראשון? ביום שני או שלישי הוא לא עובד? אולי ברביעי אחר הצהרים? ובכלל האם חסרים אופטומטריסטים שמקבלים קהל אחרי שעות הלימוד בת"ת???
האבא לא הבין מה אני רוצה. מה זה משנה יום ראשון או יום שני? ממילא הילד צריך ללכת לאופטומטריסט, אז הוא הפסיד יום לימודים אחד. מה כבר קרה?
אמרתי לו, הילד הזה הוא הבן שלך, אתה אחראי עליו וזכותך להחליט מתי לשלוח אותו לחיידר ומתי לא. אבל אם לעצתי תשמע, השבוע תשאיר אותו בבית, שאשתך תלמד אותו איך שוטפים כלים, זה יעזור לו כל החיים, אולי תלמדו אותו גם ידע בסיסי בחשמל, איך מחליפים תקע שנשרף, תנו קצת כלים לחיים.
האבא נעלב, מה זאת אומרת? הרי הבן שלי צריך ללמוד תורה…
אמרתי לו שהוא צודק, הילד צריך ללמוד תורה, אבל ילד שלא היה בחיידר ביום ראשון, כל השבוע שלו הולך לאיבוד.
כמובן שקצת הקצנתי לצורך המחשת הדברים, אבל האמת לא רחוקה מזה. ביום ראשון צריך המלמד להחדיר את היסודות של החומר הנלמד השבוע. אני לומד ביום ראשון את כל החומר השבועי, או לפחות את רוב רובו. גם אם לא לעומק, גם אם עוד לא ליטשתי את הפינות, קודם כל שהילדים יבינו את העיקר, אחר כך אפשר לחזור, ללטש, לחדד נקודות, לשנן שוב ושוב.
מי שמגיע ביום שני אחרי שלא היה ביום ראשון, זה כמו להיכנס באמצע שיחה. הוא כל הזמן צריך לשאול את משתתפי השיחה, מה? מה אמרתם? לא הבנתי מי נגד מי?
ביום ראשון, ובעיקר בשיעור הראשון, זה הזמן לטעת את היסודות. המלמד צריך לבקש מכל הילדים להחזיק אצבע, להדגיש את זה, שבשיעור הראשון לא מפספסים אף מילה, חייב להיות שקט, חייב להיות ריכוז מלא מכל קצוות הכיתה, וכשהמלמד ניגש לזה עם כזאת רצינות, גם הילדים מפנימים בסייעתא דשמיא ומשתפים פעולה בהתאם.
לסיכום, נציין את הכללים שכתבתנו לאורך המאמר:
- לייצר אווירה של הזדמנות שאסור לפספס את השיעור הראשון בשבוע.
- לדרוש מהילדים להצביע בתוך הגמרא ולהחזיק ראש לכל אורך השיעור.
- להכניס כמה שיותר תוכן, בהתאם ליכולת הילדים, ביום הראשון ובמיוחד בשיעור הראשון.
- להגיע מוכן היטב עם פשט מדויק ועם דוגמאות והסברים שימנעו קשיים.
- לא להרבות בדוגמאות, מספיקה דוגמה אחת בתנאי שהיא דוגמה טובה ומוצלחת.
- לאסור על הילדים לשאול שאלות בשיעור הראשון.
- לוודא שהילדים מבינים על מה אתה מדבר, לתת הקדמה אם צריך, שלא ירגישו שהם מתחילים מהאמצע.