"ולא זכר שר המשקים את יוסף" (מ, כב)
"…מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור שתי שנים, שנאמר 'אשרי הגבר אשר שם מבטחו בד' ולא פנה אל רהבים'" (רש"י)
ראש כולל התאנח באזניו, כי מאד קשה לו להחזיק תקציבית את 120 האברכים שיש לו בכולל, עד כדי כך ששוקל ברצינות לסגור את הכולל.
החזיק רב אהרן-לייב את ידיו ועודדו בחום כדרכו, וברכו לסייעתא דשמיא, ואף אמר לו: "תוסיף עוד 20 אברכים וה' יהיה בעזרך!"…
לאחר כחצי שנה, נכנס שוב.
רב אהרן-לייב התעניין: "כמה אברכים יש לך?"
קרוב למאתיים אברכים…
"כיצד אתה מסתדר עם השגת הכספים?" – שאל.
הוא השיב בשמחה ובסיפוק רב, וסיפר כי ב"ה אחרי הביקור האחרון כאן, הוקל לו, ונראה לו כי הצליח להתבסס ולעמוד על הרגליים. רב אהרן-לייב שמח אתו יחד. "ברוך ה'!".
לפני שיצא שאל: "מה דעתו של ראש הישיבה, האם כדאי לי להוסיף עוד אברכים?"." לא, לא! אל תוסיף! וגם המאתיים הללו בסכנה…!".
תמה ראש הכולל: "ילמדנו רבינו, לפני כחצי שנה כאשר התאוננתי שאיני יכול להחזיק את האברכים, ראש הישיבה יעץ להוסיף עשרים אברכים, ועכשיו כשב"ה התבססתי, ראש הישיבה אומר לי לא להוסיף ואף המאתיים בסכנה, מה הטעם?"
"פשוט מאד!", הבהיר לו: "בעבר הרגשת שאינך יכול להחזיקם, היה ברור לך שאתה נתלה אך ורק בהקב"ה, לכן יכולת להוסיף עוד אברכים, כי להקב"ה לא חסר כסף במחסנים שלו, אבל כעת סיפרת שכבר התבססת, והיה נשמע בקולך כי נכנסה בלבך תחושת הקלה – שהנך מסתדר לבד, כיון שכך אתה כבר בסכנה גם על האברכים הקיימים"…
"אנחנו לא יכולים, ולכן לא נתערב"
שני גבירים נכבדים מאד, סייעו רבות לכוללים בארץ ישראל, ובשמחת טוב ליבם ורחמיהם על האברכים ועל ראשי הכוללים, שמתייגעים מאד להשיג תקציבים, הגיעו במיוחד לארץ ישראל לגדול הדור ('האדריכל' של רשתות הכוללים), כדי להביע את דעתם ולדון איתו יחד בעתיד, כיצד להתנהל מול האברכים: איך לפרנס אותם, מה לתת להם וכמה, ובעיקר, עד כמה אפשר לקחת סיכונים בקבלת אברכים לכוללים, ועוד עצות טובות לפרטי פרטים.
הצעותיהם נבעו מלב טוב באמת ונדיבות, חלילה לא מרוע!
רב אהרן-לייב קיבל אותם בחביבות שמע את דבריהם, ונתן להם להבין כי לא הוא האדריכל של העולם ולא האדריכל של הכוללים.
הוא פנה אל אחד מהם, בשאלה לא צפויה:
"האם ערכת פעם סעודה לאלף איש?"
-"כן, עשיתי חתונה גדולה לבתי שתחי'"
"האם אתה יכול לעשות סעודה גם לחמשת אלפי איש?"
הגביר לא הבין מדוע נשאל שאלות משונות, אך השיב: "זה לא כל כך פשוט להגיש אוכל לאלפי איש, יש צורך ב'חברת הפקות' מיוחדת, אבל זה אפשרי, כי עם כסף אפשר הכל"…
רב אהרן-לייב חייך ושאל: "ולעשרת אלפי איש, עשית פעם סעודה?"
-"לא, זה מורכב וקשה מאד לשנע את האוכל, לתכנן, לבשל, לערוך ולהגיש איש לפי אכלו. אבל זה אפשרי איך שהוא באופן חד פעמי".
"ולחמישים אלף איש?"
-"זה לא בממדים שלי בכלל, אבל יש אנשים שמסוגלים לכך, אולי ראשי ממשלות ומלכים, שיש להם את האפשרות ואת הכלים לכך, את האנשים ואת השלטון ואת הכסף".
"וסעודה למאתיים אלף איש?"
-"לא נראה לי שהיה פעם כזה אירוע, שארגנו ארוחת ערב למאות אלפי איש".
"ולחמש מאות אלף איש, חצי מיליון?"
-"נראה לי שזה בלתי אפשרי, לעבור כזה יום בשלום, מכמה בחינות, זה אפילו מסוכן וגם האוכל יתקלקל ולא יהיה טרי, זה גם עולה הון תועפות. אבל אני לא מבין מדוע הרב שואל אותי כאלו שאלות?"
ואז תפס רב אהרן-ליב את ידו ואמר בהתרגשות רבה:
"הקב"ה מגיש ארוחת בוקר וארוחת ערב, מידי יום ביומו, לא באופן חד פעמי, לא לחצי מיליון איש אלא לשבע מיליארד בני אדם. יש מי שאוכל אורז, ויש מי שאוכל לחם או בשר, אבל כולם אוכלים וסועדים. אם כן, הדעת נותנת שאנחנו שלא יכולים להאכיל אפילו כמה אלפי בני אדם, שלא נתערב לסייע לו כיצד לפרנס אותם.
"בסופו של יום לכולם יהיה אוכל, גם לאברכים! אנחנו הקטנים לא יכולים לתת עצות בדברים שאין לנו כל מושג בהם, נשאיר לו את ניהול פרנסת העולם. כפי שעושה מאז ומתמיד, מוטל עלינו לעשות את מחויבותנו בלבד, ותו לא, והוא כבר יעשה את שלו, כי מלוא כל הארץ כבודו וחכמתו". (ראשי הכוללים היוצאים להתרים לטובת עולם התורה, אינם חושבים שהם מאכילים את האברכים, ואינם מתיימרים לנהל את העולם, הם עושים את מצוותם מתוך קושי, ורק מתוך קושי ויגיעה, וה' יתברך המפרנס את כל העולם, נותן לאברכים את הסייעתא דשמיא דרכם, והפרנסה מגיעה בניסי ניסים, לא בגבורת איש, לא בידי בשר ודם אלא מידו הפתוחה הקדושה והרחבה).
הרב ויסבורד הדגיש: "רב אהרן-לייב חלילה, לא זלזל בגבירים, אלא כיבד אותם! עשרות מכתבים יש בידי 'ראשי רשתות הכוללים' שליט"א, שמוכח בהם כיצד באמת כיבד והעריך, אבל לא העריץ את הכסף, אמנם אותם העריך אבל לא העריך את הכסף שלהם. 'רבי מכבד עשירים', לא מכבד את הכסף!".
תמיד היה חכימא דיהודאי, מטיל דופי בכל עניין של 'גשמיות', ובעת שישב עם גבירים, אף הטיל דופי בערך לכסף ולעשירות. הוא לא לעג להם חלילה, אלא אמר דברים מתוקים מעמקי לבבו הטהור! ומתוך חביבות, והיה מחזק אותם ברוחניות.
'כולל' בכניסת שבת – לא!
רב בית כנסת אברכים בבני ברק, סיפר כי יש לו 'תורם' לכולל שילמדו שעה לפני הדלקת נרות.
אמר לו רב אהרן-לייב בתקיפות: "לא! זה הזמן שאבא/הבעל צריך להיות בבית!". הציע רב בית הכנסת: "אפשרי שהם יסיימו את הכל שעה קודם, ויבואו לכולל ללמוד!".
"לא! בשעה זו צריך להיות בבית!".
מפי השמועה: אחד אירגן כולל במוצאי צום, ובא לבקש הדרכה.
רב אהרן-לייב הגיב באי נוחות: "רוצים לעזור לאברכים? למה לחפש את הזמנים הכי קשים?!"…
אוי ואבוי
ראש כולל שאל לגבי אברך שהחסיר חודש בגלל שיפוצים בדירתו, והאברך הסכים שיפטרוהו מהכולל, האם אכן יכול לפטרו?
תשובה: "לא, לא! על דבר כזה לזרוק?!". אח"כ הוסיף ואמר לו: "אם הקב"ה יתנהג איתך במידת הדין כך, כמו שאתה מתנהג עם אברכים, אוי ואבוי!"…
לפתוח כולל או ראש כולל?
מפי השמועה: פלוני ת"ח סיפר לרב אהרן-לייב כי הוא מעוניין לפתוח כולל, ולכן בא להתייעץ בעניין כספים ולקיחת עול.
"ומנין יהיו לך אברכים?" – התעניין הרב.
אני יושב בכולל גדול שיש בו כמה אברכים חשובים, וכן בכולל סמוך, אצרף את הטובים שביניהם ואפתח כולל חדש.
הביט עליו רב אהרן-לייב: "היינו, שאינך מעונין לפתוח 'כולל', אלא לפתוח 'ראש כולל', ולכך אין לי עצות"…
מדוע אתה מצליח?
ראש כולל מצליח ומשגשג, ישב בחדר הצנוע ברחוב חזון איש 5.
רב אהרן-לייב הכיר מקרוב את 'ראש הכולל' ואת הכולל, שמשגשג בכל תחום: לומדים טוב, אברכים איכותיים במיוחד, הוא תומך בהם כראוי ומצליח להשיג את כספי התמיכה לסניפי הכולל.
פנה אליו רב אהרן-לייב: "מה אתה חושב, מדוע לדעתך הכולל מצליח? מה הייחודיות של הכולל שמביאה לכם כוח הצלחה תדירה?"
-"בגלל שיש לי קבוצת אברכים טובה במיוחד".
"זה כל ראש כולל אומר" – דחהו רב אהרן-לייב
-"ואולי בגלל שאני משלם תמיד בזמן".
"גם את זה אומר כל ראש כולל שמשלם בזמן".
-"אם כך, אינני יודע מה לומר, שראש הישיבה יסביר לי!", ביקש.
שאל אותו רב אהרן-לייב: "האם יש שלט גדול על בנין הכולל מבחוץ?"
ראש הכולל לא הבין כיצד צצה לה השאלה, ומה היא קשורה לענין, והשיב: "לא, אין לי שום שלט וגם לא פרסומת כל שהיא לכולל!".
"לכן אתה מצליח" – פסק 'גדול הדור' את פסוקו.
הושיט לו את ידו, כדי לעודדו בהמשך הדרך הטובה…
ככה לא יגדלו, יחשבו על הכסף…
ראש כולל, עם אמצעים מיוחדים של כסף, נכנס ושאל כי בכולל לומדים אברכים שקדנים במיוחד, והוא מעוניין לצרף אליהם אברכים נוספים שקדנים, ולתת להם מידי חודש תמיכה בסך חמש עשרה אלף שקלים, כדי שיוכלו ללמוד ברוגע, והאשה לא תצטרך לצאת לעבוד…
מרן לא התלהב, ואמר לו: "למה לך להרגיל אותם לכך?! ומה יקרה אם חלקם יאלצו פה ושם לעבור למסגרת לימוד אחרת, הרי כיון שהתרגלו לכך, יהיה להם קשה בסגנון חיים אחר".
מיליונר התקשר שישאלו את הרב כי מעוניין לפתוח כולל, ולתת אלפיים וחמש מאות דולר לחודש, אמר רב אהרן-לייב: "ככה לא יגדלו, יחשבו על הכסף… לכל היותר אלף דולר לחודש (בשעתו), כך אפשר עוד לגדול".
הכנת האומר
בעידנא דחדוותא, בחג הסוכות, בין הנכנסים היה 'ראש כולל' תלמיד חכם מופלג, שגם ידוע בכח דיבורו המעולה.
גדול הדור רב אהרן-לייב השרה אווירה של ענווה מאין כמותה, ולכן יכלו לשאול הכל, כמו השאלה דלהלן:
"כיצד קורה הדבר, שדבריו של רבינו ראש הישיבה נשמעים ומתקבלים, למרות שאינו נואם מדופלם, ואילו אני עם הכישורים הרטוריים שלי, דברי נשמעים פחות?"
שאלו רב אהרן-לייב בבת חיוך: "כמה זמן לוקח לכם להכין שיעור בגמרא לאברכים?"
-"בסוגיות ישיבתיות, כמה שעות, ובסוגיות נדירות לפעמים יותר מזה".
"וכמה זמן לוקח לך להכין שמוע'ס?".
-"גם כמה שעות", השיב ראש הכולל.
"וכמה זמן לוקח לך להכין את האומר?"… – שאל רב אהרן-לייב, והגיע לתשובה: "בזה הכל תלוי, בהכנת האומר. וכיון שאני יותר זקן ממכם, אז הכנתי את האומר יותר הרבה שנים מכם…".
חלוקת שתיה וקפה בכולל
באחד הכוללם הגדולים והמרכזיים, החליט אחד האברכים לארגן, שבשעה מסויימת ב'סדר', הוא או אברך אחר יעבור עם כוסות תה או קפה, וייתן למי שצריך ומעוניין לשתות, כי בכך ימנע ביטול תורה, שלא יצטרכו האברכים לקום ולהכין לעצמם.
הוא שאל את רב אהרן-לייב, שהפתיע אותו עם כיוון מחשבה חדש:
"שב ואל תעשה, כי לפעמים זה שחרור של אברך, שקם ממקומו ומכין לעצמו קפה או תה, הוא זקוק להפסקה הזו. אל לך להתערב בהתנהלות של הכולל עד היום"…
כמה חדרים יש לך בבית
ראש הכולל הרב אלחנן ויסבורד, נכנס אליו עם עשיר מופלג. הם דיברו, ולפתע רב אהרן-לייב התעניין: "כמה חדרים יש לך בבית?" (האמת מניין לו לדעת כמה חדרים יש לו?!…).
האיש החל לספור עם האצבעות וחיכך בראשו, עד שלאחר כחצי דקה נקב במספר מדויק של החדרים (כמדומה, עשרים וששה חדרים).
"כמה ילדים יש לך?"
-"ששה ילדים" – השיב.
"נניח שכל אחד צריך חדר, ויש צורך במטבח, וחדר אחד לקפלוטש ואחד לנעליים, אבל מה עושים עם החדרים הנוספים…?", תמה רב אהרן-לייב.
והשאלה עמדה בחלל. שניהם חייכו, השואל והנשאל…
ושוב, ראש הכולל הכניס עשיר פלוני שהגיע ממרחק במיוחד לשאול: "כמה צריך לתת לישיבות, לכוללים ולצדקה, וכי אין שיעור?!"
"יש לך לחם לאכול ובית לדור בו?", התעניין רב אהרן-לייב.
-"בוודאי!" – השיב היהודי העשיר.
"יש לך בשר?"
-"כן ברוך ה'!".
"אז זהו. כל השאר צריך לתת להחזקת תורה ולצדקה…" – אמר לו.
(מתוך 'חכימא דיהודאי')