"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹקֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹקֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ… וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו… פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (לב, י- יב).
סיפר לי ידיד קרוב, כיצד הוא ניסה לסייע לתלמידיו בעבודת התפילה.
הוא כינס את תלמידיו במשרד, וביקש מהמזכיר להראות לתלמידים בתוכנת מצלמות האבטחה, את אשר התרחש בשעה שבע וחצי בבוקר, בתפילת שחרית. "אני מבקש שכל אחד מכם יתמקד אך ורק בעצמו, לא באחרים", ביקש המחנך, "שכל אחד יסתכל איך הוא עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה"…
הוא עצמו יצא מהחדר, כדי לא להביך את תלמידיו, ואפשר לצעירים לצפות במתרחש. חלק מהתלמידים, שצפו בעצמם במסך מצלמות האבטחה, הסמיקו והחווירו. הם ראו כיצד הם חולמים, לא מרוכזים דיים, ודאי לא בצורה בה עומדים לפני ראש העיר, לא לפני שר, וכל שכן שלא לפני יוצר הכל, תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם…
***
חינוך נכון לתפילה שונה לחלוטין ממצוות חינוך במצוות אחרות. כשנחנך את הבנים או התלמידים להניח תפילין או לאכול מצה בליל הסדר, עיקר החינוך הוא בצורת מעשה המצוה עצמו. אך כשמחנכים לתפילה, אמנם צריכים לחנך מה מתפללים, מהן הלכות תפילה ועמידה לפני המלך, מתי מותר להפסיק לאמירת דברים שבקדושה, מתי עומדים ומה אומרים, אך העיקר הוא החינוך לעבודת הלב.
התפילה, כותב מרן החזון איש זיע"א (קובץ אגרות ח"א קנ"א): "היא מצוה עיונית בעיקרה, וחובת הלב, וכל שלא יצא חובתה מצד הלב לא עשה גם במעשה מאומה, שאין תפילה אלא עבודה בלבו של אדם כמו שאמרו 'לעבדו בכל לבבכם'".
כדי לחנך לעבודת הלב, צריך להשקיע, לדעת כיצד נפתחים הלבבות.
תחילת החינוך לתפילה, הסביר המשגיח ד'תורה אור' הגה"צ רבי נח אורלוויק, הוא לחנך את הצעירים שיש להם כתובת ברורה. יש להם עם מי לדבר. יש מי ששומע אותי, הקב"ה בכבודו ובעצמו. המשגיח זצ"ל סיפר, שרבו הגה"צ רבי צבי הירש פלדמן זצ"ל, המשגיח דמיר בארה"ב, היה חניך קלם וסיפר, שבקלם התעכבו בתפילות הימים הנוראים התעכבו על המילים "אבינו מלכנו" ואת הבקשה לאחריה (למשל "שלח רפואה שלמה לחולי עמך") אמרו במהירות יותר. מה מבטא "אבינו מלכנו"?
"אבא" מאוד אוהב אותי ו"מלך" יש לו הרבה כוח. אלו שני מרכיבים של ביטחון. זו ההתחלה של חינוך לתפילה, שישנה כתובת ששומעים אותנו בה, מאזינים לכל מילה שלנו ומתייחסים ברצינות לכל כוונה שלנו. יש עם מי לדבר. ילד קטן יודע שיש לו אב ואם שהם הכתובת לכל צרכיו ומשאלותיו, מצוקותיו וספיקותיו, וכשהוא מתבגר- הוא אמור לדעת שהוא יכול לסמוך על אבא שבשמים.
בחובות הלבבות בשער חשבון הנפש, מסביר לנו כיצד צריכה להיראות תפילה: "יעלה על ליבו, אל מי מכוון בתפילתו, ומה מבקש בה, ובמה מדבר לפני בוראו ממילות התפילה ועניינה. המילות תהיינה כקליפה, והעיון במילות כלב. התפילה כגוף והעיון כרוח". תפילה זה כגוף, ולומר לילד רק להתפלל, רק לומר את הטקסט שכתוב בסידור – זאת לא תפילה!
החובות הלבבות ממשיך וכותב: "ומן התמה שהתפילה אצלך אמונת הבורא ופקדונו, כי מסר בידך עניינה ונתנה ברשותך, ואם תתפלל אותה כמו שציוה הבורא יתברך, יצאת ידי חובת האמונה". תפילה זה בינך לבין בורא עולם. ביכולתך לעמוד בתנוחה הנכונה ולומר את כל המילים, אך עיקר העבודה היא התחושה, שאתה עומד לפני מי שאמר והיה העולם, שמאזין לך, מקשיב לך באהבה גדולה ורוצה כל מילה וכוונה שלך.
***
"תלמדו איתם רמב"ם הלכות תפילה", הציע הגר"ח קניבסקי
לפני כמה שנים נכנסנו, צוות הישיבה לצעירים 'אור התורה' באלעד, שם לימדתי באותם הימים, למעונו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. במהלך השיחה שאלנו כיצד נוטעים בבני ישיבות צעירים, את אהבת התפילה, הידיעה והתחושה שהתפילה מקשרת ומחברת את האדם עם הקב"ה?
ומרן שליט"א השיב: "תלמדו איתם רמב"ם הלכות תפילה. לימוד רמב"ם הלכות תפילה מביא לחיזוק בענייני תפילה".
אנחנו צריכים כעת סיוע כדי להבין את נפש הילד שלנו, אז אנו פונים למלמד, מתקשרים למנהל, מופנים לאיש חינוך בעל ניסיון גדול וגם מכוונים יותר ב"ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי תורתך". אנו זקוקים לסכום כסף גדול, כדי להרחיב את המרפסת, אזי אנו מנסים לארגן עבודת עריכה של ספר של אחד מהקדמונים ל'השלמת הכנסה', פונים לגמ"ח באזור ומחתימים ערבים, מנסים לבקש עזרה מדוד אמיד, וגם מקדישים רגע נוסף לתפילה ב"ברך עלינו"…
אז זהו, שלא. צריך להפוך כליל את הסדר! קודם כל נעתיר יותר ויותר ב"ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי תורתך", ראשית כל נשקיע את כל אישיותנו ב"ברך עלינו". כאן נמצא המפתח להצלחה. כאן פועלים בדרך הטבע, בתפילה. ולאחר מכן, אחרי שפעלנו בדרך הטובה ביותר, לאחר שדיברנו, ביקשנו והתחננו בפני טעטע זיסער שלנו, לפני ה"ידיד נפש אב הרחמן" האוהב שלנו – כעת נפעל בדרכי ההשתדלות האחרים.
***
האמת היא שצריך לחוש בעצמנו וגם לחנך את ילדינו, שאנו מתפללים לאבינו מלכנו לא רק כשיש צרות, אלא גם להודות ולבקש על כל יום פשוט ושגרתי. אתה לומד עם הילד ונהנית מהלימוד? אתה לומד בעצמך ונהנית מכך שהבנת את הסוגיה לעומקה ולרחבה? משהו הסתדר לנו כפי שרצינו? נפתח את ספר התהילים ונאמר 'מזמור לתודה' כהודיה להקב"ה.
וכך מספר הגה"צ רבי צבי קרייזר שליט"א: "הרגלנו את בני המשפחה, כששבים משמחה משפחתית של אחד מבני הבית בשעטו"מ, למרות שחוזרים בשעה מאוחרת בלילה, מתכנסים יחד כל בני המשפחה ואומרים בצוותא 'מזמור לתודה' כהודאה להקב"ה על השמחה שזכינו לעשות. הילדים מאוד נהנים מזה. יש כאלו שאומרים 'נשמת כל חי'. זה מחבר אותנו שהקב"ה נמצא איתנו לא רק בעת מחלות וצרות ל"ע, ולא רק בכותל המערבי בחצות לילה, אלא גם בבית שלנו, כי תפילה היא דבר טבעי בינינו לבין בורא עולם".
(קטעים מתוך הספר החדש 'מחשבה בפרשה', הכולל לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א).
